ויען ה' את איוב מן הסערה ויאמר -
כותי אחד שאל את ר' מאיר:
אפשר מי שכתוב בו: הלא את השמים ואת הארץ אני מלא הוא מדבר עם משה בין שני בדי הארון?!
אמר ליה: הבא לי מראה גדולה, הביא לו.
אמר ליה: ראה בוביא שלך, ראה אותה גדולה.
אמר ליה: הבא לי מראה קטנה, הביא לו.
אמר ליה: ראה בוביא שלך ראה אותה קטנה.
אמר ליה: מה אתה, שאתה בשר ודם אתה משנה עצמך בכל מה שתרצה, מי שאמר והיה העולם על אחת כמה וכמה, כשהוא רוצה - הלא את השמים ואת הארץ אני מלא וכשהוא רוצה - מדבר בין שני בדי הארון עם משה.

אמר רבינא בר סיסי:
פעמים שאין העולם כלו מחזיקים כבודו של אלהינו, ופעמים שמדבר עם האדם מבין שערות ראשו, הדא הוא דכתיב: ויען ה' את איוב מן הסערה מבין שערות ראשו.

על מה אדניה הטבעו. -
תנא, ר' אליעזר אומר:
עולם מאמצעיתו גברא, שנאמר: בצקת עפר למוצק ורגבים ידובקו.

ר' יהודה אומר:
עולם מן הצדדים נברא, שנאמר: כי לשלג יאמר הוא ארץ.

ר' יצחק נפחא אומר:
אבן ירה הקב"ה בים וממנו הושתת העולם, שנאמר: על מה אדניה הטבעו או מי ירה אבן פנתה.

ר' יהודה אומר:
מציון נברא, שנאמר: מזמור לאסף אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ.ו
אומר: מציון מכלל יופי - ממנו הוכלל יפיו של עולם.

ברן יחד כוכבי בקר -
לאחר שקלסו אותו זרעו של יעקב (כתוב ברמז ש"ח וברמז שמ"א):

ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא -
ר' אליעזר ור' יהושע ור' עקיבא,
ר' אליעזר אומר:
כשם שיש דלתות לבית כך יש דלתות לאשה, הדא הוא דכתיב: כי לא סגר דלתי בטני.

ר' יהושע אומר:
כשם שיש מפתחות לבית, כך יש מפתחות לאשה, הדא הוא דכתיב: ויפתח את רחמה.

ר' עקיבא אומר:
כשם שיש צירים לבית, כך יש צירים לאשה, הדא הוא דכתיב: כי נהפכו עליה ציריה.

בגיחו מרחם יצא -
על ידי שמתגאה לצאת.

בשומי ענן לבושו -
זה השפיר.

וערפל חתולתו -
זה השליא.

ואשבור עליו חקי -
אלו שלשה חדשים הראשונים.

ודלתים -
אלו שלשה חדשים האמצעיים.

ואומר עד פה תבא ולא תוסיף -
אלו שלשה חדשים האחרונים.

ופא ישית בגאון גליך -
רבי אבהו אומר:
בעוז גלליך, לפי שהולד הזה כשהוא יוצא הוא מלא גללים וכל מיני סרחון, והכל מחבקין אותו ומנשקין אותו.

בשומי ענן לבושו -
מדור הלבנה בין ענן לערפל, עשויים כמין שתי קערות כסויות זו על זו והוא בין שניהם, כשהוא מוליד לבנה, אלו שני עננים הופכים פניהם לרוח מערבית ויוצא מבין שניהם בלילה הראשון מדה אחת, ובלילה השני מדה שנית, וכן עד חציו של חדש, עד שיגלה כלו.
ומחציו של חדש, אלו שני עננים הופכים פניהם לרוח מזרחית, פני הלבנה שיוצאה [מתחלה] מתחיל ונכנס ומתכסה בין שניהם בלילה הראשון מדה אחת, ובלילה השני מדה שנית וכן עד סוף החדש, עד שמכסה כלו.

ומנין שהוא בין עננים?
שנאמר: בשומי ענן לבושו וערפל חתולתו.

ומנין שהוא מתכסה כלו?
שנאמר: בכסה ליום חגנו - ביום שהוא מתכסה כלו.

ופא ישית בגאון גליך -
דרש ר' אבהו:
אוקינוס גבוה מכל העולם.

א"ר יהודה בר מנחם:
והלא מקרא מלא הוא: הקורא למי הים וישפכם - כזה שהוא שופך מלמעלן למטן.
שני פעמים כתיב: הקורא למי הים וישפכם, כנגד שני פעמים שעלה הים והציף העולם:
בדור אנוש,
ובדור הפלגה.

ועד היכן עלה בראשונה והיכן בשניה?
ר' יודן ור' אבהו ור' אלעזר בשם ר' חנינא:
בראשונה - עלה עד יפו ועד עכו.
ובשניה - עד כפי ברבריא.

ר"ח ור' אחא בשם ר' חנינא:
בראשונה - עד כפי ברבריא.
ובשניה 0- עד עכו ועד יפו, הדא הוא דכתיב: עד פה תבא ולא תוסיף ופא ישית - ביפו אשית גאון גליך.

המימיך צוית בקר ידעת השחר מקומו -
אמר ר' יוחנן:
ויבדל אלהים בין האור ובין החשך, הבדלה ממש.

משל למלך שהיו לו שני אסטרטיגין, אחד שליט ביום ואחד שליט בלילה והיו שניהם מדיינים זה עם זה.
זה אומר: ביום אני שולט!
וזה אומר: ביום אני שולט!
קרא המלך לראשון, א"ל: פלוני יום יהא תחומך!
ולשני אמר: פלוני לילה תהא תחומך!
כך: ויקרא אלהים לאור יום - יום יהא תחומך!
ולחשך קרא לילה - לילה יהא תחומך!

א"ר יוחנן:
הוא שהקב"ה אומר לאיוב: המימיך צוית בקר (אלא) ידעת השחר מקומו - הודעתו אי זה מקומו.

א"ר תנחומא:
אנא אמרת טעמא: יוצר אור ובורא חשך עושה שלום - משבראן עושה שלום ביניהם.

לאחוז בכנפות הארץ ויגערו רשעים ממנה -
וכן עשה לעדת קרח בעוה"ז. ובני קרח לא מתו - מקום נתבצר להם.

תתהפך כחומר חותם -
להגיד גדולתו של מלך מלה"מ, שאדם טובע מאה מטבעות בחותם אחד וכלם דומיןזה לזה, והקב"ה טובע כל אדם בחותמו של אדם הראשון, ואין אחד מהם דומה לחברו, שנאמר: תתהפך כחומר חותם.

מפני מה אין פרצופיהן דומין זה לזה?
שלא יראה אדם דירה נאה ואשה נאה לחברו, ויאמר: שלי הוא, שנאמר: וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר.

היה ר' מאיר אומר:
בשלשה דברים נשתנה אדם מחברו:
בקול,
ובמראה,
ובדעת.

בקול ובמראה - משום ערוה.
ובדעת - מפני הגזלנים והחמסנים (כתוב בשמואל ברמז קל"ט).

תנא, בשם ר' יונתן:
האדרת היורדת עם האדם לשאול - היא באה עמו.

מאי טעמא?
תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש.

אנטונינוס שאל לרבי:
מה דין תתהפך כחומר וגו'?
א"ל: מי שהוא מביא את הדור הוא מלבישו.

ר' יוחנן מפקד:
אלבשוניה בורקיא לא חוורין ולא אוכמין, אי קמית ביני צדיקיא לא (כחבית) [בהתית] אי קמי ביני רשיעיא לא (כחבית) [בהתית],

ר' יאשיה מפקד:
אלבשוניה חוורין אפיתין והבו מסאני ברגלי וחוטרא בידי ויהבוני על סטרא, אי אתי משיחא ואנא מעתד.

וימנע מרשעים אורם -
א"ר אלעזר:
אור שברא הקב"ה ביום ראשון, אדם צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, כיון שנסתכל בדור המבול ובדור הפלגה וראה מעשיהם מקולקלין, עמד וגנזו מהם, שנאמר: וימנע מרשעים אורם.

ולמי גנזו?
לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר: וירא אלהים את האור כי טוב - ואין טוב אלא צדיק, שנאמר: אמרו צדיק כי טוב.
וכתיב: אור זרוע לצדיק וגו'.

משל למלך שהיה לו מנה יפה והפרישה לבנו וכיון שגנזו לצדיקים לעתיד לבא, מיד שמח, שנאמר: ואור צדיקים ישמח.

וימנע מרשעים אורם -
אמר ר' שמעון בן לקיש:
מפני מה עי"ן שברשעים תלויה?
כיון שנעשה אדם רש מלמטה נעשה רש מלמעלה.

ולא נכתביה כלל?
ר' יוחנן ור' אלעזר
חד אמר:
מפני כבודו של דוד.

וחד אמר:
מפני כבודו של נחמיה בן חכליה:

וזרוע רמה תשבר -
רב הונא אמר:
המגביה ידו על חברו תקצץ ידו (כתוב בשמואל ברמז פ"ז):

מי פלג לשטף תעלה -
בערביא קורין לשערא שיטפא (כתוב לעיל בפסוק אשר בשערה ישופני):

התשלח ברקים וילכו -
א"ר אושעיא:
מנין שהשכינה בכל מקום?
שנאמר: אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם.
שלוחיך לא כשלוחי בשר ודם.
שלוחי בשר ודם ממקום שמשתלחים לשם מחזירין שליחותן,
שלוחיך למקום שמשתלחין, שם עושים שליחותם, שנאמר: התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו - יבאו לא נאמר, אלא ויאמרו.
מלמד, שהשכינה בכל מקום.

תנא דבי ר' ישמעאל:
מנין שהשכינה בכל מקום?
שנאמר: והנה המלאך הדובר בי יוצא ומלאך אחר יוצא לקראתו.
אחריו לא נאמר, אלא לקראתו.

ר' יאשיה אומר:
כשהקב"ה גוזר גזרות על ישראל, על הטובות מחזירין אותו, שנאמר: ויאמרו לך הננו.
ועל הרעות אין מחזירין אותו, שנאמר: והנה ששה אנשים באים וגו' וכו' (כתוב ביחזקאל ברמז ש"נ):
התשלח ברקים וילכו -
הה"ד: וכמצביה עבד בחיל שמיא.
פעמים שהוא עושה אותם מלאכים אש, שנאמר: משרתיו אש לוהט.
פעמים שהוא עושה אותם לפידים, שנאמר: ומראיהם כמראה הלפידים.
פעמים שהוא עושה אותם ברקים, שנאמר: התשלח ברקים וילכו.
פעמים שהוא עושה אותם שרפים, שנאמר: ויעף אלי אחד מן השרפים.
פעמים שהוא עושה אותם רוחות, שנאמר:

וכן אתה מוצא: ויאמר מנוח אל מלאך ה' מי שמך.
א"ל המלאך: איני יודע בדמות מי אני עשוי, בכל שעה הוא מחליפני: למה זה תשאל לשמי והוא פלאי - פלאים הוא עושה בי.
וכן את מוצא באברהם, מלאכים ונדמו לו כאנשים, ובסדום נראו מלאכים, שנאמר: ויבאו שני המלאכים סדומה.

מי שת בטוחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה-
א"ר לוי:
ברומי צווחין תרנגולא סכווא, הדין תרנגולא, כד אפרוחיה דקיקין, היא מעלה להון תחות אגפיה ומשחנא להון ומעדרא קדמיהון. וכד אינון רברבי חד מנהון אתי למקרב גבה, והיא מנקרא ליה גו רישיה ואמרה לו: זיל עדור בקלקלתיך, כך כל אותם ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, היה המן יורד והבאר עולה והשלו מצוי וענני כבוד מקיפין להם, וכיון שנכנסו לארץ ישראל, אמר להם הקב"ה: כל אחד ואחד יסב מכושיה בידיה ואזיל וינצוב ליה נציבין, שנאמר: כי תבאו אל הארץ וננטעתם.

מי שת בטוחות חכמה -
אלו הכליות.

או מי נתן לשכוי בינה -
זה התרנגול.

מי יכין לעורב צידו -
זה שאמר הכתוב: עין תלעג לאב ותבו ליקהת אם יקרוה עורבי נחל ויאכלוה בני נשר - דין נקיר ודין אכיל, אמר הקב"ה: יבא עורב שהוא אכזרי וכו' (כתוב במשלי בסופו).

מי יכין לעורב צידו -
כיון שהרג קין להבל אחיו, היה אדם ועזרו יושבים ובוכים ומתאבלים עליו, ולא היו יודעים מה לעשות בו, בא עורב אחד והמית את רעהו, אמר: אני מלמד את האדם מה לעשות.
מה עשה?
נטל את רעהו וחפר בארץ לעיניהם וקברו.
אמר אדם: כעורב הזה לא נעשה?!
נטל את נבלתו של הבל וחפר בארץ וטמנה, ושלם הקב"ה שכר טוב לעורבים בעולם הזה.

ומה שכר נתן להם?
כשהם מולידים את בניהם ורואים אותם לבנים בורחים להם, כסבורים שהם בני נחש והקב"ה נותן להם מזונם בלי חיסור, שנאמר: מי יכין לעורב צידו.
ולא עוד, אלא קוראים ליתן מטר על הארץ והקב"ה עונה אותם, שנאמר: לבני עורב אשר יקראו.

רבי יוסי הוה עיסקן, חמא חד עורב עביד קן עביד בעין עביד אפרוחין, נסבינון ויהבינון בקדרא חדתא ואשע באפיהון תלתא יומין, פתח באפיהון למידע מה אינון עבדין, אשכח דעבדין צואה ועבדא צואה יתושין ואכלין להון.