התקשר רים בתלם עבותו אם ישדד עמקים אחריך -
ר' יהודה ור' נחמיה,
ר' יהודה אומר:
ראם לא נכנס עם נח בתבה, אבל גוריו נכנסו עמו.

ר' נחמיה אומר:
לא הוא ולא גוריו, אלא קשרו נח בתבה, והיה מתלם תלמיות כמן טבריא לסיסיא, הדא הוא דכתיב: התקשר רים בתלם עבותו.

בימי ר' חייא רבה בר אבא עלה גור אחד בארץ ישראל ולא הניח אילן עומד עד שעקרו, ועמדו ועשו תעניות, והתפלל ר' חייא וגעת אמו מן המדבר וירד לקולה.

בשלמא לר' יוחנן דאמר לא ירד מבול לארץ ישראל, היינו דקם רימא התם.
אלא לריש לקיש היכא קם רימא?
א"ר ינאי:
גוראות הכניס לתבה.

והא אמר רבה בר בר חנה:
לדידי חזי לי אורזילא דימא בר יומא והוה כהר תבור.

והר תבור כמה הוי?
תלתא פרסא, משכיה דצוארי תלתא פרסי, בי מרבעתא דרישיה פרסא ופלגא, רמא כבא וסכריה לירדנא.

א"ר יוחנן:
ראשו הכניסו לתבה.

סוף סוף הא אמרת בי מרבעתא דרישיה פרסא ופלגא?
אלא חוטמו הכניס לתבה.

והא א"ר יוחנן לא ירד מבול לא"י?
לדבריו דריש לקיש קאמר.

והא קסגיא תיבה?
קרניו קשרו בתיבה.

והא א"ר חסדא:
בני דור המבול ברותחין קלקלו וברותחין נדונו?
וליטעמיך תבה היכי סגי?
עוג מלך הבשן היכי קם?
אלא נס נעשה ונצטננו צדי התבה.

כנף רננים נעלסה וגו' -
העיד ר' ישמעאל בן סתריאל מערקת לבנה לפני רבי:
חזירין שבמקומנו יש להם ששים רבוא קלפים.
יתוש שבמקומנו יש לו ששים רבוא קלפין בבית המסס שלו.
פעם אחת נפל ארז במקומנו ועברו שש עשרה קרונות על חודו אחת, פעם אחת נפלה ביצת בר יוכני וטבעה ששים כרכים ושברה שלש מאות ארזים.

ומי שדיא ליה והא כתיב כנף רננים נעלסה?
א"ר אש:י ההיא מוזרתא הואי.

המבינתך יאבר נץ -
ארבע רוחות מנשבות בכל יום (כתוב בתרי עשר ברמז תק"ל).

אם על פיך יגביה וגו' -
אמר הקב"ה לאהרן: אם על מימר פומך הייתי משרה שכינתי על הארון, או על מימר פומך הייתי מסלק שכינתי מע"ג ארון, מקדש ראשון, סלע ישכון ויתלונן - לינה אחת, מקדש שני, על שן סלע ומצודה - לינות הרבה.

ותנינן תמן:
משניטל הארון אבן היתה שם מימות נביאים הראשונים ושתיה היתה נקראת, שממנה הושתת העולם .

משם חפר אוכל -
משם היה נוטל אוכל של כל ימות השנה.

למרחוק עיניו יביטו -
היה יודע מר"ה ועד סופה.

הא כיצד?
כיון שהיה צופה ורואה עשן (המער) [המערכה] עולה לדרום, היה יודע שבדרום שובע, וכן לצפון למזרח ולמערב, כלפי רקיע - היה יודע שבכל העולם כלו שובע.