הנה נא כחו במתניו -
א"ר יהודה אמר רב:
כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם, ואף לויתן נחש בריח, ולויתן נחש עקלתון, זכר ונקבה בראם, ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבים כל העולם כלו.

מה עשה הקב"ה?
סרס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר: והרג את התנין אשר בים.

ונמלחיה לזכר?
מליחה דנקבה עדיף.
ואי בעית אימא: כיון דכתיב: לויתן זה יצרת לשחק בו לאו אורח ארעא הוא דחדי בהדי נקבה.
ואף בהמות בהררי אלף - זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין את כל העולם כלו.

מה עשה?
סרס את הזכר וצנן את הנקבה, שנאמר: הנה נא כחו במתניו - זה זכר.

ואונו בשרירי בטנו -
זה נקבה.

ונעביד הני כהני?
כוורא מליחא עדיף.

ונעביד הני כהני?
פריצותא דכוורי טפי נפישי.

כי בול הרים ישאו לו -
תחת מה שאסרתי לך התרתי לך:
תחת איסור [בהמות],
בהמות בהררי אלף וכו',

ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש ורבנן,
ר' יוחנן אמר:
בהמה אחת היא ורבוצה על אלף הרים ואלף הרים מגדלין לה מיני בשמים.
מה טעם?
כי בול הרים ישאו לו.

ר' שמעון בן לקיש אמר:
בהמה אחת היא ורבוצה על אלף הרים, ואלף הרים מגדלים לה כל מיני מאכל וכל מיני מזונות
והיא אוכלת.
מאי טעמא?
והיה השרון לנוה צאן.

ורבנן אמרי:
בהמה אחת היא ורבוצה על אלף הרים, ואלף הרים מגדלים לה כל מיני בהמות והיא אוכלת. מאי טעמא?
וכל חית השדה ישחקו שם.
אפשר כן?
אית בעיר אכיל בעיר?!

א"ר תנחומא:
גדולים הם מעשה אלהינו.

ומהיכן הוא שותה?
ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש,
ר' יוחנן אומר:
כל מה שהירדן מכניס לששה חדשים, עושה אותה גמיאה אחת.
מאי טעמא?
הן יעשוק נהר ולא יחפוז.

ר' שמעון בן לקיש אומר:
כל מה שהירדן מכניס לי"ב חדשים, עושה אותו גמיאה אחת.
מאי טעמא?
יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו.

ויש בהן לכלוך פה?
ר' הונא בש"ר יוסי אמר:
אין בהם לכלוך פה.

ומהיכן הוא שותה?
תני, ר' שמעון בן יוחאי:
נהר יוצא מעדן ושמו יובל, ומשם הוא שותה.
מאי טעמא?
ועל יובל ישלח שרשיו.

ר' מאיר אומר:
שאל נא בהמות ותורך -
זו בהמות בהררי אלף.

ועוף השמים ויגד לך -
זה זיז שדי.

או שיח לארץ ותורך -
זה גן עדן.

ויספרו לך דגי הים -
זה לויתן.

אמר ר' יהודה אמר רב:
ירדן יוצא ממערב פמיאס ומקלח בימה של טבריא ובימה של סיכני ובימה של סדום ובימה של חילת ונופל לים הגדול, ומתגלגל ויוצא לתוך פיו של לויתן, שנאמר: יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו.

מתקיף לה רבה בר עולא:
האי בבהמות בהררי אלף, כתיב?

אלא אמר רבה בר עולא:
אימתי בהמות בהררי אלף בוטחת?
בשעה שיגיח ירדן אל פיהו של לויתן.

תמשוך לויתן בחכה ובחבל תשקיע לשונו -
כי אתא רב דימי א"ר יוחנן:
עתיד גבריאל לעשות קניגיא עם לויתן, שנאמר: תמשוך לויתן בחכה וגו', ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, שנאמר: העושו יגיש חרבו.

כי אתא רב דימי א"ר יוחנן:
בשעה שלויתן רעב פותח פיו ומוציא הבל מפיו ומרתיח כל מימות שבים, שנאמר: ירתיח כסיר מצולה, ואלמלא מכניס ראשו לגן עדן, אין כל בריה יכולה לעמוד לפני ריחו, שנאמר: ים ישים כמרקחה, ובשעה שהוא צמא, עושה תלמים תלמים בים, שנאמר: אחריו יאיר נתיב.

א"ר אחא בר יעקב:
שמע מינה: תהום אינו חוזר לאיתנו עד שבעים שנה, שנאמר: יחשוב תהום לשיבה - ואין שיבה פחות משבעים שנה.

יכרו עליו חברים -
אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן:
עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשר לויתן, שנאמר: יכרו עליו חברים -ואין כירה אלא סעודה, שנאמר: ויכרה להם כרה גדולה, ואין חברים אלא תלמידי חכמים, שנאמר: היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך, והשאר חולקין ועושין אותו סחורה בשוקי ירושלים, שנאמר: יחצוהו בין כנענים - ואין כנען אלא תגר, שנאמר: כנען בידו מאזני מרמה.

ואי תימא מהכא: אשר סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ.

התמלא בשכות עורות -
אמר רבה בר בר חנה:
עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים לע"ל (כתוב בישעיה רמז תק"ג).

אמר ר' לוי:
כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה, אף הקב"ה מושיבו בסוכתו של לויתן לעתיד לבא, שנאמר: התמלא בשכות עורו וגו'.
את מוצא בשעה שבאו יסורין על איוב, היה עומד וקורא תגר אחר מדת הדין, שנאמר: מי יתן ידעתי ואמצאהו אדעה מלים יענני.
אמר לו הקב"ה: איוב, מה אתה עומד ואומר: מי יתן ידעתי ואמצאהו?
הרי עורו של לויתן, שאני עתיד לעשות לצדיקים לעתיד לבא, אם חסר אני מטלית אחת ממנו יש לך למלאת, שנאמר: התמלא בשכות עורו.
ואם תאמר עורו של לויתן אינו דבר משובח.

א"ר פנחס הכהן בר חייא ור' ירמיה בשם רב שמואל בר רב יצחק:
פספסי הרוחות שלו מכהות גלגל חמה, שנאמר: האומר לחרס ולא יזרח.

ירפד חרוץ עלי טיט -
אין לך מזוהם של דג אלא מקום רפידתו, ומקום רפידתו של לויתן יפה של זהב, לכך נאמר: ירפד חרוץ עלי טיט.

דבר אחר:
האומר לחרס ולא יזרח - מקום רפידתו חרוץ הוא זהב, שנאמר: ירפד חרוץ עלי טיט.

גאוה אפיקי מגנים -
אלו קשקשים שלו.

סגור חותם צר -
ר' אבא בר כהנא ורבותינו שבדרום:
אחד מהן אומר:
סוגר כל חותמות הצרכים.

וחבריו אומרים:
סוגר כל חותמות המצרפים.

דבר אחר:
א"ר ברכיה הכהן:
אמר הקב"ה: סגרתי עליו וחתמתי עליו והצרתי עליו.

דבר אחר:
גאוה אפיקי מגנים -
שיש לו גאוה של מעלה, והקב"ה אומר למלאכי השרת: רדו ועשו עמו מלחמה, מיד יורדים ועושים עמו מלחמה, ולויתן תולה פניו ומלאכי השרת רואים אותו ומתבהלים מיראתו ובורחים, שנאמר: משאתו יגורו אלים - ואין אלים אלא מלאכי השרת, שנאמר: כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים.

משברים יתחטאו -
מהו משברים יתחטאו?
לומר לך, כשהוא מבקש לאכול הוא מקיש בזנבו ועושה שבר בים והדגים מתכוונים ובאים שם והוא אוכל, ואין יתחטאו אלא כוונה, כמה דאת אמר: קולע באבן אל השערה ולא יחטיא. והקב"ה אומר למלאכים: טולו חרבות ורדו עליו, מיד נוטלים חרבות ונותנים עליו ולא איכפת ליה, שנאמר: ישיגהו חרב בלי תקום חנית מסע ושריה -כשם שהחנית הזו בורח מן השריון כך היא בורחת מעורו של לויתן, והברזל חשוב לו כתבן, שנאמר: יחשב לתבן ברזל לעץ רקבון נחושה, והם נוטלים עליו קשתות ומורים עליו חצים ולא איכפת לו, שנאמר: לא יבריחנו בן קשת.
והם נוטלים אבני קלע וזורקים עליו, והוא סבור שהוא קש, שנאמר: לקש נהפכו לו אבני קלע כקש נחשבו תותח.
וכתיב: ירתיח כסיר מצולה ים ישים כמרקחה - כמעשה בשמים ישים ים - כמה דאת אמר: רוקח מרקחת מעשה רוקח.
אחריו יאיר נתיב יחשב תהום לשיבה - לפי שהוא יושב על תהום סבור ששם הוא יושב.

מה הקב"ה עושה?
מביא בהמות ולויתן והם עושים מלחמה זה עם זה, דכתיב: אחד באחד יגשו ורוח לא יבא ביניהם, ואין רוח אלא מלאכי השרת, שנקראו רוחות, שנאמר: עושה מלאכיו רוחות, מיד בהמות ולויתן מתדבקים זה עם זה, שנאמר: איש באחיו ידבקו - ומשהם מדבקים זה בזה אינם (מתנפשין) [ומתפרשין] זה מזה, שנאמר: יתלכדו ולא יתפרדו.

מה הקב"ה עושה?
רומז ללויתן והוא מכה את בהמות בסנפיריו ושוחטו, ורומז לבהמות והוא מכה את לויתן בזנבו וממיתו.

מיד מה הקב"ה עושה?
נוטל עורו של לויתן ועושה סוכה לצדיקים, דכתיב: התמלא בשכות עורו ובצלצל דגים ראשו.

ר' נחמן ור' הונא ור' לוי בר שלום,
אחד מהם אומר:
מקיש בצלצלו ואומר: כל מי שעשה מצות יבא ויטול ויאכל מראשו, וטעמו כטעם ראש של דג שבים טבריא.

וחברו אומר:
מקיש בצלצלו ואומר: כל מי שעשה מצות רגליות יבא ויאכל מראשו, וטעמו כטעם הדג שבים הגדול.
מיד הם באים וכרים עליו, שנאמר: יכרו עליו חברים - מי שחבר עצמו במצות.

דבר אחר:
יכרו עליו חברים -
חבורות חבורות:
יש בעלי מקרא,
יש בעלי משנה,
יש בעלי גמרא,
יש בעלי אגדה,
יש בעלי מצות,
יש בעלי מעשים טובים.
כל חבורה וחבורה באה ונוטלת חלקה.

ושמא תאמר יש ביניהם מריבה?
ת"ל: יחצוהו בין כנענים - אל תהי קורא בין, אלא כבין כנענים - אלו הפרגמטוטין, כשם שפרגמטוטין הללו כשיש להם אבן טובה בשותפות הם מוכרים אותה בדמים, וכשהם באים לחלוק דמיה אינם עושים מריבה, אלא כל אחד ואחד בא ונוטל חלקו לפי דמים שנתן, כך לעתיד לבא אין ביניהם מריבה, אלא כל אחד ואחד מן הצדיקים יבא ויטול שכרו לפי מעשיו, לכך נאמר: יחצוהו בין כנענים - אלו פרגמטוטין, דכתיב: אשר סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ.