פרק לה

א וַיַּעַן אֱלִיהוּ וַיֹּאמַר:
ב הֲזֹאת חָשַׁבְתָּ לְמִשְׁפָּט אָמַרְתָּ צִדְקִי מֵאֵל:
ג כִּי-תֹאמַר מַה-יִּסְכָּן-לָךְ מָה אֹעִיל מֵחַטָּאתִי:
ד אֲנִי אֲשִׁיבְךָ מִלִּין וְאֶת-רֵעֶיךָ עִמָּךְ:
ה הַבֵּט שָׁמַיִם וּרְאֵה וְשׁוּר שְׁחָקִים גָּבְהוּ מִמֶּךָּ:
ו אִם-חָטָאתָ מַה-תִּפְעָל-בּוֹ וְרַבּוּ פְשָׁעֶיךָ מַה-תַּעֲשֶׂה-לּוֹ:
ז אִם-צָדַקְתָּ מַה-תִּתֶּן-לוֹ אוֹ מַה-מִיָּדְךָ יִקָּח:
ח לְאִישׁ-כָּמוֹךָ רִשְׁעֶךָ וּלְבֶן-אָדָם צִדְקָתֶךָ:
ט מֵרוֹב עֲשׁוּקִים יַזְעִיקוּ יְשַׁוְּעוּ מִזְּרוֹעַ רַבִּים:
י וְלֹא-אָמַר אַיֵּה אֱלוֹהַּ עֹשָׂי נֹתֵן זְמִרוֹת בַּלָּיְלָה:
יא מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ:
יב שָׁם יִצְעֲקוּ וְלֹא יַעֲנֶה מִפְּנֵי גְּאוֹן רָעִים:
יג אַךְ-שָׁוְא לֹא-יִשְׁמַע אֵל וְשַׁדַּי לֹא יְשׁוּרֶנָּה:
יד אַף כִּי-תֹאמַר לֹא תְשׁוּרֶנּוּ דִּין לְפָנָיו וּתְחוֹלֵל לוֹ:
טו וְעַתָּה כִּי-אַיִן פָּקַד אַפּוֹ וְלֹא-יָדַע בַּפַּשׁ מְאֹד:
טז וְאִיּוֹב הֶבֶל יִפְצֶה-פִּיהוּ בִּבְלִי-דַעַת מִלִּין יַכְבִּר:

ביאור מלות המענה:
[לה, ב]
צדקי מאל -
שאני צדיק יותר מאל.

[לה, ג]
יִּסְכָּן -
יועיל.

[לה, ה]
ושוּר -
וראה.

[לה, ט]
מרוב עשוקים יזעיקו -
מה שטענת שימצאו רוב עשוקים יזעיקו אותם עושקיהם, או יהיה מרוב ענין ריב, והרצון בו ממה שיריבו בו עשקים, אשר יזעיקו אותם עושקיהם.
ישועו מזרוע רבים - יזעקו מגבורת רבים, ותוקפים אשר יעשקום.

[לה, י]
זמירות -
דברי שבח.

[לה, יא]
מלפנו -
כמו מאלפנו, והרצון בו מלמדנו.

[לה, יד]
ותחולל לו -
מענין תוחלת.

[לה, טו]
בַּפַּש -
בריבוי.

[לה, טז]
יפצה פיהו -
יפתח פיהו.
יכביר - ירבה.

ביאור מלות המענה:
ענה אליהוא על קצת דברים זכר שאמרם איוב ואמר: האם חשבת שיהיה מאמר נכון אמרך: שאתה יותר צדיק מה' יתברך, במה שהביא עליך מהמכות והנגעים, כי הוא הביאם לך על לא פשע?
כי תאמר מה יועיל לך
כי תתם דרכיך ומה תועיל במעשיך, כי אמרת תם ורשע הוא מכלה?
והבאת ראיה מהחוש במה שימצא מהרשעים שישחיתו זולתם ואין מוחה בידם, וספרת בזה הסיפור הארוך אשר במענה גם היום מרי שיחי, אני אשיבך מלים על זאת הטענה, ואת רעיך עמך שלא מצאו מענה להתיר הספק הזה.

ואולם אמר זה, לפי שאליפז החל להתיר הספק בשאמר, שאין רשע הרשע מזיק לשם יתברך ולא צדק הצדיק מועיל לו, ולזה יתכן שיאריך לרשע כמו שקדם במענה: הלאל יסכן גבר?
וכאשר טען איוב על זאת ההנחה מה שטען במענה, גם היום מרי שיחי, לא מצא מענה אחד מהם על דברו, כי מה שהשיב בלדד לא יותר בו הספק כלל, ולא השיב אחר זה אחד מרעיו על דבריו אלה.

הבט שמים וראה איך גבה ממך במקום ובמדרגה, אף כי השם יתברך רחוק מאד ממדרגתנו, ובהיות הענין כן, מה יזיקו לו חטאינו ופשעינו ומה יועיל לו צדקנו?!
הלא רשעינו וצדקתינו הוא לנו לבד ולנו התועלת והנזק בהם, והנה תועלת הצדק הוא ההגעה אל השארות הנפש בעצמות, והשמירה מהרעות הגופיות בשנית מצד ההשגחה האלהית, ועונש הרשע הוא בעצמות אבדן הנפש, וההמסר אל הרעות הגופיות במקרה מצד העדר ההשגחה האלהית. ואולם מה שיחשב מרוע הסידור, מפני המצא רוב עשוקים, יזעיקו אותם עושקיהם וישועו העשוקים מכח העושקים אשר הם רבים, והוא מה שטענת במענה גם היום מרי שיחי, על זה המאמר אשר זכרתי כאשר אמרו אליפז, תדע באמת כי הסיבה בזה העדר ההשגחה האלהית מהעשוקים, לפי שלא השתדל לדבקה בו, ולא אמר אחד מהם: איה אלוה עושהו, לחקור בו ולהשכיל ולדעת אותו, אשר הוא נותן אלו השבחים הנפלאים בזה העולם השפל החשוך, רצה לומר שממציא בהם עניינים נפלאים יזכר וישובח בהם, והוא מלמדינו חכמה ובינה, וזה הלימוד וההבנה הוא לנו יתרון על שאר בעלי חיים, ולא נתנו אל לבם להוציא הבנתם זאת אל הפועל, עד שישיגו השם יתברך כפי היכולת.

הנה זה סיבה שיזעקו העשוקים אל השם יתברך, מפני גאון הרעים העושקים אותם, ולא יענם השם יתברך. לא שהשם יתברך ישמע זה השוא והחמס ויראה אותו, ויהיה מסודר ממנו, כי איננו משגיח באלו הדברים הפרטיים מצד מה שהם פרטיים. ואולם ידע אותם כלם, איש לא נעדר באופן אחר כמו שביארנו בספר מלחמות ה', ובביאורינו לספר החוש והמוחש, אבל אנחנו סבת זה החמס כשנסור מדרכי השם יתברך, ולא נשתדל ללכת בדרכיו ולהשכיל אותו בדרך שתהיה ההשגחה האלהית בנו, אף כי תאמר לא תוכל לראות את השם באמרך שמאל בעשותו ולא אחז וגו' הישר מעשיך בדין לפניו, ותקוה לו שייטיב אחריתך.
ועתה הנה אין מה שפקד אפו ולא ידע איוב ברבוי הרע, כי כבר אפשר שהיה רע יותר מהרע שהגיע לו לאין שיעור, ולזה היה לו לירא שיוסיף לו רע על רעתו, אבל איוב להבל יפתח פיו לדבר כנגד השם, ובבלי דעת ידבר דברים כנגדו.

או יהיה הביאור באומרו ועתה כי אין פקד אפו, ועתה מה שתטעון מהחמסים הנראה לפי המוחש שנעשים תחת השמש, הנה עם שאינם חמסים כמו הנזכר כי אנחנו סבתם, הנה זה מעט מאד ולא ימצא מזה רבוי, ולזה הוא מבואר שלא היה לך לשפוט מפני זה הענין, שימצא על המעט ביחס אל הטוב הנמצא בזה העולם השפל, שיהיה השם יתברך עושה עול ושלא יועיל לאדם מאלו הרעות כי יתום דרכיו, אבל אתה תדבר מה שתדבר ותטעון כנגד השם בבלי דעת.

והכלל עולה מהדברים הוא: שאליהוא ישיב על מה שהיה טוען איוב מההצלחה הנמצאת לרשעים זמן ארוך, עם הכאיבם שאר האנשים בכל מיני ההכאבה, וההיזק שהרשע לא יזיק לשם יתברך בעשותו הרשע, ולזה לא יחוייב שיענשהו תכף מרותו. ואם אמר אומר, שהשם יתברך לא ימלט מהעול בהאריכו לרשע, עד בא העת אשר תמוט רגליו לפי המערכת, מפני שהוא מזיק לאנשים רבים תוך זה הזמן כמו שטען איוב.

הנה ישיב אליהוא כי אלו האנשים לא יוזקו על יד הרשע, אלא מפני שלא השתדלו לדבקה בשם יתברך כפי היכולת כמו שקדם, ויביא להם על ידם את הרע המסודר להם מצד המערכת, או הרע הבא להם על צד ההשגחה לא זולת זה. וזאת היא הסיבה שלא יבא לאנשים רע מהרשעים כי אם על המעט, עם היות כוונתם להרע, והם משתדלים בזה בכל אופני ההשתדלות. ולזה הוא מבואר שהם בעצמם הם סבת הגעת הרע להם, לא ההארכה שיאריך ה' יתברך לרשע, ובזה הותר הספק בזאת הטענה.

והנה מה שטען איוב על רעיו במה שהם אומרים, שהשם יתברך פוקד האדם על מעשיו ויודע אותו, וביאר שזה בלתי אפשר מצד החוש והעיון כמו שקדם. הוא מבואר שכבר הותר הספק כמו שהניח אליהוא בזה הדרוש, וזה שהוא לא יניח שהשם יתברך ידע אלה הדברים הפרטיים מצד מה שהם פרטיים, ולזה אמר: אך שוא לא ישמע אל. ואמנם ידעם כלם מצד אחד כמו שביארנו באופן שלם בספר מלחמות ה', ובזאת הידיעה אשר לו בהם, תגיע ממנו לנביאים באמצעות המדמה הידיעה באלו העניינים הפרטיים טרם בואם.

והוסיף אליהוא להוכיח איוב, מפני שהוא עשה גזירה כוללת שהשם יתברך עוזב אישי האדם ושוכחם, מפני מה שנמצא מהרעות במין האנושי, אשר הוא מעט מאד ביחס אל הטובות הנמצאות בו. ולזה אין ראוי שנחליט המאמר מפני הענין הנמצא באדם, על המעט שהשם יתברך עוזב אישי האדם ושוכחם, אבל ראוי שנחקור בזה הענין המעט הנמצא, לאיזה דבר נוכל ליחס אותו, מזולת שנבטל מה שיראה מהשגחת השם הנפלאה באישי האדם, מפני הטובות הנמצאות בהם על הרוב.

הפרק הבא    הפרק הקודם