פירוש זה מופיע במקראות גדולות כפירושו של אבן עזרא. חוקרים חדשים סבורים כי הפירוש נכתב בידי ר' משה קמחי.


[א, א]
משלי שלמה וגומר.-
זה חלק האזהרה הודיע בו מעלת החכמה הקדומה, כי בה נברא יש מבלי מה, והזהיר להדבק בה ולסור מן האשה הזעומה, והוכיח להמית הפתאות ותאות הנוצר מן האדמה ולהחיות הנשמה התמימה.

בן דוד -
לספר מעלתו שהיה בן חכם ומשכיל.

מלך -
כי בעבור חכמתם מלכו שניהם על ישראל, או שהיה מלך עם חכם ונבון ומלך שם התואר, כמו עבד ארך אבר.

[א, ב]
לדעת -
התי"ו נוסף וכן לקחת וכן הלמ"ד וטעם במשלים: ידע האדם, חכמה והיא שרש הכל שהוא ירא ה', שנאמר: ראשית חכמה יראת ה', ומוסר לשמור מצותיו.

ויש אומרים:
המנהג בן עם הארץ, בינה להבדיל בין דבר לדבר, שלא ישים חשך לאור ואור לחשך.

[א, ג]
לקחת -
השמיעה והלמוד מפי המוסר הם הלקיחה.

השכל -
שם הפועל והוא חסר וי"ו.

צדק -
כולל עבודת האלהים וכל מעשה הטוב.

משפט -
שישפוט בין איש ובין רעהו.

ומישרים -
שידבר היושב במשפט.

ויש אומרים:
השכל לדעת לעשות צדק.

[א, ד]
לתת -
על משקל הרה ללת מן יללה.
והנכון לתנת ללכת על משקל לשבת, וטעמו: יבינו לתת בהם לפתאים ערמה, שיסירו הפתיות מהם, כיון שלא יוכלו להשיג חכמה ובינה, יבינו דרכם בעולם הזה ואיך יחיו, שנאמר: חכמת ערום הבין דרכו.

לנער -
ולתת לנער במשלים דעת ואל"ף פתאים תחת יו"ד פתי וכן רפאים, ואם הנזהר חכם - יוסיף לקח, ואם נבון - תחבולות יקנה וכל זה:

[א, ו]
להבין -
משל ומליצה וחידות משל שממנו יוצא דבר אחר, חידה דבר מכוסה ואינו מובן עד שיפורש שנאמר: הלא אלה כלם עליו משל ישאו ולקח יקרא כן, בעבור מה שיקח אדם מן הדעת.
וכן: מה יקחך לבך ותחבולות ענין עצה ומחשבה, והעד: מחשבות צדיקים משפט וגומר.
וכן: חובליך והטעם תחבולות יקנה, בעבור שיבין משל ומליצה ודברי חכמים אחרים.

[א, ז]
יראת -
יודיע כי ראשית הדעת והמוסר הוא, שיהיה ירא שמים אף על פי שחכמת היראה והמוסר אוילים יבוזו, אין ראוי לבוז אותם על כן אחריו.

[א, ח]
שמע בני מוסר וגו', תורת אמך -
כי האשה חכמה מורה הדרך הישרה לבנה, כבת שבע שהיא יסרה למואל ומלת אל לשון פיוס, מן המענה ומהם אלקום עמו אל מות.

[א, ט]
כי לוית -
חסר כ"ף, והוא מענין: ילוה אישי, ופירושו: כחבור דבר חן, כן הם המוסר והתורה נאים לראשך.

לגרגרותיך -
סביבות הגרון נקראו גרגרות.
וכן על צוארי בנימין.
וכן סביבות הראש, מראשותיו:

[א, יא]
אם לדם -
לשפוך דם.

חנם -
מלשון: חנן אלהים מלשון מתנה והמ"ם נוסף כמו ריקם.

[א, יב]
נבלעם -
ותמימים -
יהיו נבלעים כיורדי בור, פרוש אחר: שלמים כלם שאול, פירש מטה, פעם בלשון זכר ערום שאול. ופעם בלשון נקבה, שאול מתחת רגזה לך:

[א, יג]
כל הון -
ממון מכסף וזהב.

שלל -
בגדים.

[א, יז]
כי חנם -
שלא יראה הרשת ולא יפחד ממנה עד שינוח בה יראה האוכל שבה ולא הרשת, כך הם יראו מה שיקחו ויאמרו: כל הון יקר נמצא לא יראו הרשת, שהם הולכים עליה, שנאמר כי שלח ברשת ברגליו.

[א, יט]
כן, נפש בעליו -
הנגזל יקח הגוזל.

[א, כ]
חכמות -
הודיע כי כאשר יסרתיך כן החכמה מזהרת הפתאים, וזה דרך משל.

בחוץ -
שבה המון העם.

תרונה -
ענין קריאה, כמו ותעבור הרנה.

ברחובות -
במקום העוברים והשבים.

[א, כא]
בפתחי -
בעבור היוצאים והבאים.

בעיר אמריה -
מוסריה חסר, או תאמר בצרי במקום פתח, והטעם: או בעיר אמרי מוסריה תאמר, כאשר אין השערים פתוחים.

[א, כב]
עד, תאהבו פתי -
תדברו לבני אדם, שיאהבו הפתיות שם התאר.

[א, כג]
תשובו -
עד מתי תשובו לשמוע תוכחתי.

אביעה -
מן נחל נובע.

[א, כו]
גם אני באידכם -
יתכן שהוא מלשון ואיד יעלה, כענין יום ענן וערפל.

[א, לב]
כי משובת -
מן: בשובה ונחת והענין ושלות כסילים ופירושו: מנוחת פתאים תאבדם, היא תהרגם, כי בהיות להם מנוחה יעשו רשע, וכשהם שלוים מפגעי העולם השלוה תאבדם.
פירוש אחר מענין: שלו כל בוגדי בגד כמו אשר חוטא עושה רע וגומר, על כן מלא לב וגומר והוא הנכון.

[א, לג]
ושומע לי -
וכל זה דבר החכמה, שנאמר: חכמות בחוץ תרונה.