[יא, ב]
בא זדון -
חסר איש והנה בבא איש זדון יבוא קלון, שילקה לבני אדם.

ואת צנועים -
ועם הצנועים.

חכמה -
שיסבלו הקלון ולא יענוהו וצנועים הם המתביישים מעשות זדון, כמו: והצנע לכת.

[יא, ג]
תומת -
על משקל טמאת והראוי תומת.

תנחם -
שלא יכשלו.

וסלף -
עוות, כלומר שיסלפו אחרים.

ישדם -
הסלף, הוא ישודו אותם הבוגדים, וזה הפירוש ע"ד הקרי ביו"ד, וע"ד הקרי בוי"ו וסלף יבא לבוגדים ושדד אותם הסלף.

[יא, ד]
לא יועיל -
לבוגדים ממונם ביום שיתעבם בהם השם.

וצדקה -
תציל לישרים ממות הבוגדים, או תצילם שלא ימותו אלא בעת כלח.

[יא, ה]
תישר -
שלא יכשלו ויפולו והעד יפול רשע.

[יא, ו]
תצילם -
מצרה ובהות בוגדים, בהות הבגידה שיעשו בה ילכדו.

[יא, ז]
במות, תאבד -
שיקוה לעשוק העניים.

אונים -
מן און, כלומר שיוחילו לעשות און או יהיה אונים שם התאר, כמו בושים טובים.

[יא, ח]
נחלץ -
מן: וחלצו את האבנים, כלומר השם יחלצהו מצרה הנגזרת על האדם.

ויבא רשע -
בצרה בעבורו להיות כפרו.

[יא, ט]
בפה חנף -
ענין רשע בפיהו, שידבר עדות שקר על רעהו חפץ להשחיתו או ברכילות, והצדיקים בדעתם ינצלו ויחלצו מן ההשחתה.

[יא, י]
בטוב צדיקים -
כאשר ייטיב להם השם - אז ישמחו אנשי קריתם, וכאשר יאבדו הרשעים – ירננו.

[יא, יא]
בברכת -
דבק עם העליון וכן הוא ראויים הם שישמחו, כי בעבור ברכת הצדיקים תרום קרת, כלומר ירימו בניינה, או רמז לאנשיה ובעבור פי רשע המעיד שקר, או הרכילות תהרס קריתם.

[יא, יב]
בז -
מי שיבוז לרעהו הראוי לכבדו, בעבור חכמתו הוא חסר דעת.

ואיש תבונות -
יסבול הבזיון ויחריש שלא יבוז לרעהו, או יחריש ולא יענהו.

[יא, יג]
הולך -
יקרא כן, בעבור שהוא מערב הענינים ואומר: הולך כי ישמע מזה הסוד, וילך לגלותו לאחרים.

[יא, טו]
רע -
שם דבר.

וירוע -
מענין תרועם.
וכן הוא שבר ישבר, מי שערב זר שאינו מכירו.

ושונא -
שיתקע כף בוטח ואינו מפחד ממלוה.

[יא, טז]
אשת חן -
בעלת החן והיופי היא תומכת כבודה שיכבדוה בעבור יפיה, או כבוד רמז לממון והוא הנכון בעיני, והתמיכה שלא תוציא ממנו לצרכה ותחפוץ במתנת אחרים.

ועריצים -
נוראים יתמכו עשרם ברוב מתנות אחרים שישחדום, אבל.

[יא, יז]
איש חסד גומל נפשו -
ותומך אותה בחסדו ומשלימה עד שנת כלח.

שארו -
בשרו הוא אכזרי שיעשה בעברת זדון עד שישחית אחר.
אמר: שארו עם האכזרי, כי רצונו להעמיד הגוף בתענוגי העולם והחסיד מעמיד הנפש, בישרו ובחסדו.

[יא, יח]
שכר אמת -
ומי שיזרע הצדק - שכרו שיתן לו השם הוא אמת וזריעת הצדק הוא המעשה.

[יא, יט]
כן צדקה -
כאשר שכר הצדק – אמת, כן הצדקה בעבור חיים שישיגוה בה, והם חיי הנפש.

ומרדף -
פועל יוצא ללב, או לאחר וכן הוא מצוה לרדוף, בעבור מותו שימות בלא עתו.

[יא, כא]
יד ליד -
השם לנגד יד הרע, על כן לא ינקה.
והטעם: לא יהיה נקי כי השם ישיב גמולו בראשו.

וזרע צדיקים -
הם בני הצדיקים שימלטו מצרה בשביל אבותם.

[יא, כב]
באף חזיר -
כי הוא יביאהו בטיט וישחיתהו וזהו משל וכן היופי כזהב והאשה האולת כחזיר, שאין לו דעת והיופי בה נשחת כאשר סרה מטעם חכמה וסרת על משקל: ומגרת ביתה.

[יא, כג]
תאות -
אך ממעט כל התאוות לבד תאות מעשה הטוב והרשעים יקוו לעשות עברה.
והטעם: להתעבר באחרים ומדת הכעס שתעבור על מדה, תקרא עברה.

[יא, כד]
יש מפזר -
לעניים.

ונוסף עוד -
הממון.

וחושך -
ממונו מיושר, מעשות יושר, שלא יתן לעניים.

וחשך -
בעבור שיבואהו מחסור ואך ממעט תוספת המפזר.

[יא, כה]
יורא -
מלשון והורית להם.
ופירוש: נפש הנותנת מברכותיה, השם ידשנה וירבה השם שהוא מרוה אותה.

גם הוא יורא -
וצוה להרוות איש אשר יחסר וזהו: הענק תעניק לו והחזקת בו.

פרוש אחר:
ומרוה דבק עם נפש ברכה.
ופירוש: איש מרוה גם הוא יורא ענין הדשן, כי הוא מדושן בהרוותו איש מחסור.

פרוש אחר:
החכם שהוא מרוה אחרים - האל יתן לו שררה.

[יא, כו]
בר -
הוא הנקי מן התבן, על משקל חג פת בג.

יקבוהו -
מענין קבה לי ומשרשו כי משקל קבה הבה וכן ארה לי, והתכונה בהם נקבה יהבה נארה שמעה סלחה:

משביר -
מוכר שבר.
פירוש: מי שמונע בעת רעב תבואתו עד שימכרה בדמים יקרים - יקללוהו עמים וברכה תבוא לראש מוכר שברו בעת הצורך.

[יא כז]
שוחר -
שיקום בשחר לעשות טוב הוא יבקש לרצות חברו אשר חטא לו, או שיבקש רצון שירצהו השם.

ודורש -
לעשות רעה לרעהו, היא תבואנו מאת השם כענין: ישוב עמלו בראשו וגו'.

[יא, כח]
בוטח בעשרו -
ולא בשם, לא יועילנו כי הוא יפול ביד מבקשי נפשו, והצדיקים שיבטחו בשם ולא בעשרם - יפרחו ויציצו כעלה.

[יא, כט]
עוכר ביתו -
באולתו הוא נוחל רוח והבל ועבדו של האויל לחכם לב לנחלה, כי יקנהו ממנו והודיע כי האויל משחית קנינו, והחכם קונהו בחכמתו, או האויל הוא עבד לחכם.

[יא, ל]
פרי צדיק -
פרי מחשבות שכלו ללמדם מוסר מפיהו, כפרי עץ החיים.

ולוקח -
מענין: כי לקח טוב.
ופירש ומחכים נפשות חכם ומודיעם המוסרים וכמו: מה יקחך לבך יחכימך

פרוש אחר:
קונה כמו המביאים את המקחות.
ובלשון חז"ל קורין לקנין מקח, כלומר קונה נפשות כעבדים ושפחות כענין ועבד אויל.

פרוש אחר:
ולוקח נפשות -
בחכמתו יציל אותו מרע.

[יא, לא]
בארץ ישולם -
בעודו חי ישלם לו השם מעשה הטוב.

אף -
כמו כן הרשעים ישולם שכר פעולתם טרם מותם כענין אל פניו ישלם לו.