[יב, א]
אוהב מוסר -
מי שהוא אוהב הדעת - הוא אוהב המוסר שייסר רוחו.

[יב, ב]
טוב, לא -
שנים דבקים,

יפיק -
פירוש יוציא, כלומר איש טוב יוציא רצון השם, כלומר הוא ירצה בו.

ואיש מזימות -
מחשבות רעות ירשיע השם בהישפטו על כן אחריו.

[יב, ג]
לא יכין אדם ברשע -
בל ימוט בעת צרה.
ושרשם, משל לשארית זרעם אחר מותם.

פרוש אחר:
וכשרש שלא ימוט, כך הצדיקים יעמדו ולא ימוטו.

[יב, ד]
חיל -
מן חילך פירוש ממון, כלומר האשה שתקנה ממון היא עטרת בעלה, שבעבורה יכבדוהו כאשר המלך נכבד בעטרת ראשו.

בעצמותיו -
שלא תועיל רפואה, כן אשה מבישה נותנת בושה לבעלה והיא מפסדת הממון.

[יב, ה]
מחשבות, דברי הפוך -
שלשה דבקים.
ופירוש: יחשבו הצדיקים לעשות משפט והרשעים יעצו לרמותם, וכאשר לא יוכלו ידברו הרשעים לארוב דם הצדיקים ולהרוג אותם.

ופי ישרים -
שידברו היושר יצילם פיהם, מיד האורבים להם.

הפוך -
השם יהפוך אותם ממקומם.

ובית צדיקים -
חושבי משפט יעמוד ולא יהפך.

[יב, ח]
לפי שכלו, טוב -
שנים דבקים.
וכן פירוש: בעבור פיהו שירבה השכל ישבחוהו בני אדם, ומעוות הלב יבוזו לו ונקלה ונמאס בעיניו ובשכלו קונה עבד לו טוב ממתכבד, שהיה מרובה ממון והפסידו באולתו ואחרי כן היה חסר לחם ומתכבד לשון הרבה, וכן כבד מאד או מתכבד כנגד נקלה, כלומר שהוא נכבד בעיניו והוא חסר לחם טוב הנקלה.

[יב, י]
נפש בהמתו -
אף כי נפש חסר כלומר יודע צורך נפש בהמתו.

ורחמי רשעים -
כרחמי אכזרי, כלומר אינם מרחמים.

[יב, יא]
עובד -
כי האדם נברא לעבוד האדמה ולחיות מעמלו, על כן ישבע לחם, ומסבב לרדוף הריקים הוא חסר דעת.

[יב, יב]
מצוד -
שיצודו הצדיקים חומד הרשע לצוד כמו כן.

יתן -
כלומר פרי או פארות ולא יוכל הרשע לצוד, או יתן כל אחד מהצדיקים שרש למטה, רמז לזרעו הנשאר אחריו.

[יב, יג]
בפשע -
בעבור פשע שפתיו ינקש איש רע, כענין: פי כסיל מחתה לו.

ויצא מצרה צדיק -
ימלט בצדקתו כענין: רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה'.

[יב, יד]
מפרי פי איש ישבע -
מפריו שידבר הצדק ולא ידבר הפשע, ישיב לו השם.

[יב, טו]
דרך -
האויל לחשוב דרכו ישרה ואינו מאמין למוכיח, ומי שישמע לעצת אחרים - חכם.

[יב, טז]
אויל -
ביום לכתו עם בני אדם, אז יודע כעסו שיכעס עמהם.

וכוסה קלון -
שידבר עליו האויל ויסתירהו הוא חכם, כענין: אל תען כסיל.

פרוש אחר:
מי שלובש קלון אינו לבוש, כי הוא ערום אף על פי שהוא בשורק.

[יב, יז]
יפיח -
דובר האמונה - הוא יגיד צדק במשפט.

ועד -
דובר שקרים - הוא איש מרמה.

[יב, יח]
יש בוטה -
והענין דבוק למעלה עם עד שקר, כלומר יש בוטה ומפרש עדות שקר והעדות קשה כמדקרות חרב.

ולשון חכמים -
הם חוקרי העדות ומכזיביהם הנדקר כלעד שקר.

פרוש אחר:
יש בוטה בשביל הנודר דבר קשה.

[יב, יט]
שפת -
הדוברת עדות אמת - היא תכון לעד.

ארגיעה -
שקט ומנוחה, כלומר ולעד ארגיעה ואשקיט אותה.

[יב, כ]
חורשי רע -
שיחשבו לרמות והם משלחי מדנים והוא משרש חרש רע בכל עת מדנים ישלח.

וליועצי שלום -
בין איש לרעהו תבוא שמחה, רמז לשמחת הישועות.

[יב, כא]
יאונה -
מן: אנה לידו, עניינו עילה וסבה.

ורשעים -
עניינו, אף על פי שהם מלאים מחשבות רע, לא יוכלו לסבב שום און על הצדיק.

פרוש אחר:
ורשעים מלאו רע -
רמז לצרות שיהיו שבעים ומלאים מהם.

[יב, כב]
שפתי שקר -
הוא עד שקר.

ועושה אמונה -
הם הדיינים השם ירצה בם בשביל שלא יאמינו לעדי שקר, או עושה אמונה, שלא אבו להעיד שקר.

[יב, כג]
אדם ערום -
וחכם מסתיר חכמה בלבו שלא ישכחנה.

ולב כסילים -
יודיע ויכריז אולתו, כמו: ואמר לכל סכל הוא.

[יב, כד]
יד -
משרת בעבור שנים.

חרוצים -
מן אז תחרץ שטעמו נוע, כלומר מתנועעים אחר מחייתם ידם תהיה מושלת ויד רמיה, שתרמה בני אדם היא תהיה למס לחרוצים המושלים.
ויתכן חרוצים, בעלי חרוץ והוא הזהב.

[יב, כו]
יתר -
שם תאר על משקל עצל, כלומר יש יתרון לצדיק יותר מרעהו.

ודרך רשעים -
ודרכם הרעה היא תתעה אותם, וכן תועים בצאתם מן הדרך הישרה.

[יב, כז]
לא יחרוך -
לא יצלה איש רמיה צידו ולא יבשלהו, כי יהיה נגזל ממנו.

והון אדם -
מושך אחר עמו וכן הפירוש והון אדם שהוא יקר ולא יהיה גזול, הוא הון איש חרוץ המתנודד לסחורה בעבור מחייתו ואיננו מרמה.

[יב, כח]
בארח -
פירוש בעבור ארח צדקה ישיג חיים הצדיק והם חיי נפשו, או יחיה ימים רבים.
ודרך נתיבה -
של צדקה, אל מות שיהיה מות הנפש כמות הגוף, או לא ימות כמות הרשע.