ראב"ע משלי פרק יג
[יג, א]
מוסר אב -
שיסרהו אביו, כי ידע שיקבל המוסר בהיותו חכם.
ובן לץ -
לא ישמע גערת אביו, כי איננו רוצה ליסרו בגלל ליצנותו וידע כי לא יקבלהו, או לא יאבה לשמוע לאשר ייסרהו.
[יג, ב]
מפרי, יאכל -
עומד במקום שנים וכן הוא מפרי פיהו יאכל איש טוב, שישולם לו שכר טוב.
ונפש בוגדים יאכל חמס -
מיד חומס, או החמס שיעשו.
[יג, ג]
נוצר פיו -
מדבר רעות, אז ישמור נפשו מצרה.
פושק -
פותח מן:
ותפשקי רגליך.
פירוש: פותח שפתיו לדבר אשר לא נכון - מחתה תבא לו.
[יג, ד]
מתאוה -
מאכל.
ואין נפשו -
של עצל ואין לו מאומה.
ונפש חרוצים -
המתנודדים.
תדושן -
תשבע דשן.
[יג, ה]
דבר שקר -
דבר עדות שקר.
יבאיש -
ישנא הצדיק כדבר באוש וכמוהו
להבאישני, כלומר יכלים הצדיק.
[יג, ו]
תצור תם -
איש תם דרך.
ורשעה תסלף חטאת -
איש חטאת ותעותהו.
[יג, ז]
יש, כופר -
שנים דבקים.
מתעשר -
שיעלה בעושר ולא היה לו כל מאומה.
ומתרושש -
שישוב רש והיה לו ממון רב ואין לזה מעלה על זה, כי העשיר אם יתפש בעבור ממונו - יתן עושר כופר נפשו, אבל רש לא ישמע גערת שוטר ונוגש.
[יג, ט]
אור, ישמח -
דרך משל, כי כשזורח ידמה כאילו הוא שמח כמו
ישיש כגבור ואור צדיקים כאור העולם הבא, או אור תשועה, כענין:
אור נגה עליהם והיתה אורה.
פרוש אחר:
יתכן להיות האור והנר רמז לנשמתם האצולה מאור השם, ודימה נפש הצדיק לאור השמש הזורח ונפש הרשע לנר, שאין לו העמדה ויכלה.
ואמר:
ישמח כענין
תגל נפשי.
ונר רשעים ידעך -
שתמות נפשם בלא עתם והוא נכון, כענין
נר אלהים נשמת אדם.
[יג, י]
רק בזדון -
בעבור זדון שיזיד איש על רעהו, יתן המזיד מצה ומריבה, כלומר הזדון גורר המצה.
נועצים -
שיעצו שלא יעשו בזדון עמהם חכמה ואת כמו ועם.
[יג, יא]
מהבל ימעט -
בגזלה ובגנבה לא יצלח.
וקובץ על יד -
בעבור טורח יד, הוא ירבה הונו.
וכן:
ויברך ה' אותך לרגלי, בעבור טורח רגלי.
[יג, יב]
מחלה -
מפעלת פירוש מי שתוחלתו נמשכה שהשם ימשכנה ולא יוכל להשיג התוחלת, תתן חולי ללב המוחיל.
ועץ חיים -
וכעץ מרפא כן תאות המתאוה כשתבאהו.
ויתכן שהוא הקובץ על יד.
[יג, יג]
בז לדבר -
המוסר יחבל וישחית לעצתו.
וירא מצוה -
כי הירא מן השם - הוא ירא ממצותו.
ישולם -
ישב בשלום.
[יג, יד]
תורת -
שהיא מורה לסור ממוקשי מות והפשעים הם המוקשים.
[יג, טו]
שכל -
שישכיל לעשות טוב השכל יתן חנו בעיני השם ורואיו.
ודרך בוגדים איתן -
וחזק דרכם שהמשכיל לא יוכל להשיבם, מדרך הבגידה בשכלו.
[יג, טז]
כל ערום -
שהערמה בלבו יעשה מעשהו בדעת.
וכסיל יפרוש אולתו -
לפני אחרים.
פירוש אחר:
יעשה בעבור דעת, כלומר יעשה ערמה ללמד דעת.
[יג, יז]
מלאך רשע -
אם הוא רשע - הוא יפול ברע.
ואמונים -
שם דבר, כלומר ציר אמונות מרפא לשולחים אותו.
[יג, יח]
ריש וקלון -
שיקלוהו אחרים שניהם יבאו לאיש שיפרע מוסר מלשון מפרע.
ושומר תוכחת -
שיוכיחוהו.
יכובד -
שיכבדהו השם, כענין:
כי מכבדי אכבד.
[יג, יט]
תאוה נהיה -
דבק בעליון.
וכן הוא מי שהתאוה לשמור התוכחת ונהיתה, כאשר התאוה תערב לנפשו ותנעם לו.
ותועבת כסילים -
מי שהוא סור מעשות רע, סור פעול:
[יג, כ]
ורועה -
מלשון רעך.
ירוע -
ישבר.
[יג, כא]
תרדף -
פועל יוצא, כלומר הרעה שיעשו החטאים, היא מסבבת שירדפו אחריהם.
ואת צדיקים -
שיעשו הצדק, השם ישלם להם שכר טוב.
[יג, כב]
טוב -
איש טוב יעזוב נחלה לבני בניו.
וצפון -
השם יצפון לצדיק ממון החוטא, כענין:
רשע יכין וצדיק ילבש.
[יג, כג]
ניר ראשים -
יתכן להיותו שם פועל מן:
נירו לכם ניר כמו
: רב אוכל יהי לראשים, בעת שיזרעו ויעבדו את האדמה, כענין:
עובד אדמתו ישבע לחם.
ויש איש נספה -
בעבור שאינו יודע משפט, נירה וזריעה, כמו:
ויסרו למשפט, שהוא מדבר על ענין הזריעה.
[יג, כד]
שחרו -
ייסרהו בכל שחר.
[יג, כה]
צדיק אוכל -
עד שתהיה שבעה.
תחסר -
מאכל שלא תהיה שבעה.