[יד, א]
חכמות -
החכמה היא תבנה ביתה ואשת אולת, בידיה תהרוס ביתה.

[יד, ב]
הולך בישרו -
בדרך ישרו.

בוזהו -
לירא השם.

[יד, ג]
חוטר -
מטה, והוא רמז ללשון שנמשלה למטה, כלומר בתוך פי האויל יש מטה והוא הלשון שיכה בה בדבר גאוה.

ושפתי חכמים -
שלא תדברנה בגאוה.

תשמורם -
תשמור אותם השפה, כי על כל אחד ידבר.

[יד, ד]
באין אלפים -
בזה הפסוק הזהיר להתעסק בעבודת האדמה.

אלפים -
שוורים.
וכן: ככבש אלוף, כלומר בעבור שאין אלפים נשאר האבוס בר ונקי, שאין שם כלום.

פרוש אחר:
באין שוורים יש אבוס אחד מן בר, מענין לשבור בר והיה התבואה הנקיה מן התבן.

ורב תבואות -
ואבוסים רבים מלאים בר, בכח שור והוא נכון:

[יד, ה]
עד אמונים -
שם דבר, כלומר עד שידבר אמונות.

לא יכזב -
בעת הצורך.

ויפיח -
דובר, וכן הוא עד שקר יפיח כזבים.

[יד, ו]
בקש לץ חכמה -
ללמד חכמה.

ואין -
בעבור התעסקו בדבר ליצנות, לא יוכל לדעתה.

ודעת לנבון -
לאיש נבון נקל ללמד יזכור כמו ודעת לנפשך ינעם.

[יד, ז]
לך מנגד -
בהיות המלה קשורה עם מ"ם הוא ענין ריחוק, ובהיות עם למ"ד הודיע קירוב לדבר, והמ"ם משמש במקום שנים כמ"ם מאל אביך כלומר לך מנגד והתרחק לאיש כסיל ומבלי דעת, שהוא איש שפתי דעת, כמו התרחק ממנו, כלומר מאיש שלא ידעתו חכם.

[יד, ח]

חכמת, הבין -
שם הפועל כלומר חכמתו היא תבינהו הדרך הראוי לו.

ואולת כסילים -
היא גוררת המרמה ולעולם יחשבו לרמות אחרים במפלתם.

[יד, ט]
אוילים יליץ אשם -
כל אחד מהם והוא מלשון דבור, מלשון: המליץ בינותם כלומר יליץ לעשות אשם.

ובין ישרים רצון -
שירצה איש את חברו.
ופירוש: כענין: וחטאתם כסדום הגידו.

פרוש אחר:
כשיעשה אשם יתלוצץ ואומר שאינו מועיל, בשביל כך אין מביאים אותו, שאין בור ירא חטא וכן בכל החקים, אבל האשם אצל הישרים רצון לפני המקום, שמתכפרין בו עונותיהם, אי נמי מתלוצצים בעון, ולפיכך אין חוששין לגזול ולחמוס ולהחטיא, אבל בין הישרים לא תמצא אלא רצון המקום ובני אדם שהיא הדרך הישרה, ולפירוש אמר רצון סתם.

[יד, י]
מרת -
ידבר על הנפש המתאוה.

יתערב -
מענין ערב רב, כלומר הלב יהיה ראוי שיהיה יודע למרר נפשו ולענותה בצום ולמנעה מתענוגי העולם הזה ובשמחתו שישמח, לא יתערב דבר זר והוא היגון שלא יתערב בשמחתו והוא שמחת העולם הבא, שאין עמה תוגה או שמחת הישועה, כענין שמחתי בישועתך.

[יד, יא]
ואהל ישרים -
שאינם רוצים בבנייני בתים כמו הרשעים ומואסים חמדת העולם ויושבים באהלים, יעמידם השם כעץ פורח.

[יד, יב]
יש, גם -
שניהם דבקים.
פירוש יש דרך ישר מושם לפני איש והוא דרך המצות, ואחר שיושם הדרך לפניו ויסור ממנה ימצא דרכי מות.

ומלת גם –
לרבות על עזיבת דרך ישר.
וכן הפירוש: גם בעבור שחוק העולם ותענוגיו יכאב לב ההתעסק בהם, כי השם יכאיבהו ואחרית שמחת ההנאות תבואהו תוגה.

[יד, יד]
מדרכיו ישבע -
עומד במקום שנים, סוג פעול על משקל מול וענינו סור והדעת יקרא לב.
וכן הפירוש: מדרכיו שהם דרכי ההבל, מהם ישבע איש וסוג מדעת כי השם ישביעהו שכר מעשיו ויאכילהו פרי דרכיו.

ומעליו -
מן עלה זית, ודימה מעשיו הטובים במצות הקלות בעלים והחמורות בפרי.
וכן הוא וישבע אפילו מן עלה איש טוב והשבע הוא שכר מעשה הטוב.

פרוש אחר:
מעליו
מקום מעצמו.

[יד, טו]
יאמין לכל דבר -
לסור מדרך הישרה.

וערום יבין -
בעבור אשורו הראוי לו.
והטעם: דרכו שלא יסור ממנו, על כן אחריו חכם ירא.

[יד, טז-יז]
חכם, קצר -
שנים דבקים.
כלומר ירא מהשם וסר מרע, וכסיל יתעבר ויכעוס עם אחרים ובוטח שיחיה ומי שהוא קצר אפים שיתעבר בכל עת מעשה אולת.

ואיש מזמות -
מחשבות רעות הוא ישנא, שישנאהו השם.

[יד, יח-יט]
נחלו, שחו -
שנים דבקים.
כלומר האולת היא נחלתם.

יכתירו -
יקנו כתר הדעת ויעלו לגדולת החכמים, על כן שחו רעים שהם הפתאים, לפני הערומים שהם טובים ורשעים וצדיקים כפל הדבר.

[יד, כ-כב]
גם, בז, הלא -
ג' דבקים.
מלת גם - לרבות והוא דבק למעלה עם איש מזמות.
וכן הוא כאשר ישנא איש מחשבות רעות, גם בז לרעהו ישנא הרש, בגלל רישו.

ואוהבי עשיר רבים -
בעבור עשרו רבים הם ומי שיבוז לרעהו הראוי לכבדו - חוטא הוא.

אשריו -
יהי מאושר מפי המאושרים.

[יד, כב]
הלא יתעו -
באמת הם תועים חורשי רע, לפי הזרעותם, כי כשיחרוש הרע הוא תועה מדרך הישרה.

וחסד ואמת -
יבואון לחורשי טוב.

[יד, כג]
בכל עצב -
עומד במקום שנים, כלומר בעבור כל עצבון ועמל שיטרח לצורך מחייתו, יש יתרון ותועלת, ובעצב דבור שפתים, שהם דברי תומו יש מחסור.
והטעם: שיחסר כל ואך ממעט מותר המתעצב.

[יד, כד]
עשרם -
עם חכמתם הוא תפארת ועטרת ראשם כי העושר יועיל לחכמה.

ואולת כסילים -
ואע"פ שיש להם עושר לא יועילם להסירה מהם, כי אולתם בעשרם אולת היא, או אולת שאין כמוה.

[יד, כה]
מציל -
עד אמת - הוא יציל הנפשות הלקוחות למות, ועד שמנהגו בדבר כזב - הוא איש מרמה.

[יד, כו-כז]
ביראת יראת -
שנים דבקים.
והבי"ת משמשת בעבור שנים בראש הפסוק, וכן הפירוש: בעבור יראת ה' יהיה השם מבטח עוז לירא להמלט בו בעת צרתו.

ולבניו -
בזכותו יהיה השם מחסה עוז.

וביראת ה' מקור חיים -
כאילו היראה מקור החיים לירא, בעבור שיסור ממוקשי מות והן הפשעים.

[יד, כח]
ברב עם הדרת מלך -
בי"ת ברב ובאפס - ענין בעבור פירוש בעבור עם רב שיש למלך יהדרוהו בני אדם, ובעבור אין לאום לרזון תבואהו מחתה.
ויתכן שלא היה ירא שמים, על כן אין לו לאום.

[יד, כט]
ארך -
מי שהאריך אפו - רב תבונה הוא, ומי שלא יוכל לסבול כעסו - רוחו קצרה, על כן יקרא קצר רוח.

מרים אולת -
כי מאריך אפו ישפיל האולת וזה ירימה בהתכעסו.

[יד, ל]
חיי בשרים לב מרפא -
מענין עד חיותם והלב שלא יזעף ולא יקנא באחר, הוא כמרפא לגופות.

ומלת לב מושך אחר עמו כלומר חיי הגופות לרפאתם בהיות להם לב מרפא, והוא הלב הטוב והשמח שירפא הגוף בשמחתו.

ורקב בעצמות -
מקנא לעשות רע.

[יד, לא]
חרף עושהו -
שגזר עליו הדלות, שסבור העושק שלא יוכל השם להצילו מידו.

ומכבדו -
מכבד השם, בעבור שאמר הענק תעניק לו על כן.

[יד, לב]
ברעתו -
שיחשוב לעשות לדלים ידחה ויפול רשע.
ויש מחסה ובטחון לצדיק על השם, בעת מות הרשע.

פרוש אחר:
וצדיק בעת שימות עוד חוסה במותו, כמו חזקיהו.

[יד, לג]
תנוח -
תמצא מנוחה בלבו, כשילמדה כי הלב משכן לחכמים.

תודע -
יודיעה להם אולי ילמדוה.

פרוש אחר:
תמצא מנוחה שלא יודיענה לכסילים,

תודע -
שהכסילים יודיעוהו כאשר ידעוה ולא תנוח בקרבם כאשר תנוח בלב נבון, כענין: כל רוחו יוציא כסיל.
ויתכן: מענין ויודע בהם אנשי סוכות, שהודיע פשעיהם בקוצים.

[יד, לד]
צדקה -
היא תרומם גוי ותנשאהו כאשר יעשנה.

וחסד -
שיעשו לאומים. נחשב כקרבן חטאת.

פרוש אחר:
צדקה תרומם גוי –
ישראל.

וחסד לאומים חטאת -
היא כי הוא לע"ג והעד נבוכדנצר: וחטאך בצדקה פרוק והוא הנכון.

[יד, לה]
רצון -