[טו, א - יד,לה]
מענה -
שנים דבקים.
מלת לעבד מושך עצמו ואחר עמו.
וכן הוא רצונו של מלך הוא לעבד משכיל, כי הוא יענה אמרים רכים, להשיב חמתו ועברתו. ותהיה לעבד מביש שיענהו קשות, וזהו ודבר עצב.
ופירוש: דבר עצב המביש שיעצב המלך, הוא יעלה אף.

ואמר: יעלה –
כי מדת הכעס בעת הזעף תעלה ותראה באפי האדם, על כן נקרא הזעף אף.

[טו, ב]
תיטיב -
מענין בהטיבו תתקן הדעת היטב.

יביע -
מנחל נובע, כלומר לא תפסק האולת מפיהם.

[טו, ג-ד]
בכל, מרפא -
שנים דבקים.

עיני ה' -
כענין: ממכון שבתו השגיח שהביט הרעים והטובים ועיניו הם שכלו וחכמתו.

[טו, ד]
מרפא -
רמז למוסר שירפא נגע הסכלות, כעץ חיים שהאוכל מפריו יחיה שנים רבות, כן לומד מפיו מוסר יחיה.

וסלף -
שיסלף לשונו לדבר אולת תבא שבר ברוחו, כענין רוח נכאה, כי אין לשברה רפואה.

[טו, ה]
יערים -
יעשה בערמה, כשישמור התוכחות.

[טו, ו]
בית צדיק -
פירוש כבית חוסן הוא, אוצר תבואה ותרגום ממגורות חסניא, כמו: לא יחסן.
פירוש: בבית צדיק אוצר רב מלא תבואות.

ובתבואת רשע נעכרת -
יש תבואה נעכרת, כענין זרעו חטים וקוצים וגומר.

[טו, ז]
יזרו דעת -
שילמדוהו לפתאים.

ולב כסילים לא כן -
ילמד כאשר החכמים יזרו, או לא כן ידע לזרות דעת, והוא הנכון.

[טו, ח]
זבח -
השם יתעב זבחיהם כי מגזל יביאוהו.

רצונו -
שירצה השם בתפלתו.

[טו, ט]
תועבת -
כי הולך להרע.

ומרדף -
פועל יוצא ללבו או לאחר.
והטעם: שיצוה לרדוף הצדקה, השם יאהבהו, כנגד תועבת ה'.

[טו, י]
מוסר, שאול -
שנים דבקים, אבדון בעבור שהוא אובד ממראה ומדעת בני אדם.

מוסר רע -
כלומר המוסר בדבר רע הוא לעוזב אורח המצות, שלא יחפוץ בו.

ושונא תוכחת -
פתאום ימות והשם שהשאול והאבדון גלויים נגדו, הוא בוחן המחשבות ולבות בני אדם, העוזב אורח מוסר ושונא התוכחת והוא יתן שכרם, שימיתם בלא עתם וירדו אליהם.

[טו, יב]
הוכח לו -
פירוש להוכיח.

אל חכמים -
אל בית חכמים.

לא ילך -
שיחשוב שיוכיחו, על כן יסור מהם.

[טו, יג-טו]
לב, לב, כל -
ג' דבקים.

ייטיב -
מן טובת מראה יפה הפנים.

רוח נכאה -
ונשברת היא על כן לא תלמוד הדעת, אבל לב נבון שישמח ואין לו עוצב בעולם, הוא יבקש ללמוד דעת.

כל ימי עני -
תאר והוא המתעצב.

משתה -
חסר כ"ף, פירוש עני דעת וממון - ימיו רעים, הפך לב שמח ולב טוב ושמח - במשתה תמיד, כלומר, כלב אוכל ושותה ושמח בכל יום.

[טו, טז]
מאוצר רב -
מקובץ שגזל מהומה באוצר.
וטעמו: שבר מן: ויהם ה', פירוש שהרשע יהום בני אדם מהומה גדולה עשרם.

[טו, יז]
טוב ארוחת -
עומד במקום שנים, בעבור הנושאה עלי אורח, כמו שלוחים מן ישלח ומנחה מן נחה, שם בארוחה השלוחה, כלומר שיאהב זה לזה, טוב מארוחת שור וישנאו זה לזה.

[טו, יח]
יגרה -
מענין: מתגרת ידך.

[טו, יט]
עצל -
בכל מקום רשע פירוש, דרך עצל כאילו סבובה משוכת חדק קוצים, שאינו יודע לצאת ממנה.

סלולה -
כענין סולו סולו המסלה.
פירוש: הרימו ההרמה ורומז על הציונים הרמים, כדי שלא יטעו ההולכים עליה.
וכן סוללה, כאילו יש לה ציונים סלולים ללכת דרך ישר.

[טו, כא]
יישר -
יבקש דרך ישר ללכת בה.

[טו, כב-כג]
הפר, שמחה -
שנים דבקים.

סוד -
ענין עצה, פירוש שאחרים יפרו מחשבות החושבים, בעבור כי אין עצה, ובעבור יועצים תקום מחשבת הנועצים ותבא שמחה לאיש היועץ, בבא מענה פיו.

ודבר -
העצה שיבא בעתו מה טוב לנועצים.

[טו, כד]
ארח חיים -
שהוא למעלה למשכיל, כלומר המשכיל יתעסק לעשות רצון יוצרו, אולי ילך בארח החיים שהיא למעלה והם חיי הנפש המתאוה לשוב אל האלהים, למען שתסור מן השאול שהוא למטה.

[טו, כה]
בית גאים -
שיש להם גאוה, יסח השם ביתם ויהרסנו.

אלמנה -
עניינו אלהים שהוא דיין אלמנות, מן: אלמנה יצב גבולה.

[טו, כו]
רע -
כלומר איש רע.

וטהורים -
נחשבים ככסף טהור, שאין בו סיגים.

אמרי נועם -
שינעמו לשם.

[טו, כז-כט]
עוכר, לב, רחוק -
ג' דבקים.
הבוצע שהוא הגוזל, מסבב שיעכור ביתו מתנות השוחד.

[טו, כח]
לב צדיק -
יחשוב לענות על דין הצדק.

יביע -
כנחל נובע.
פירוש ידבר הרעות כדי להטות דין, על כן רחוק השם מהם וישמע תפלת הצדיקים.

פרוש אחר:
לענות -
מן לענה וראש והוא רחוק, בשביל שאין הלמ"ד בשוא.

[טו, ל-לג]
מאור, אזן, פורע, יראת -
ד' דבקים.
וכן הפירוש המאור שתחזנה העינים - הוא ישמח לב וכשתשמע האזן תוכחת שבה יש גם חיים, וילין בקרב חכמים, אז תדשנהו התוכחת יותר משמועה טובה.

[טו, לב]
פורע -
כי לומד המוסר יכתירהו ויצפינהו והמתרחק ממנו, כאילו יגלהו ויפרעהו, מן: כי פרוע, כלומר פורע מוסר החכמים חפץ להמית נפשו ושומע תוכחת מפיהם, הוא קונה לב.
והטעם דעת ויראת השם.