[יט, א-ג]
טוב, גם, אולת -
ג' דבקים.
כלומר הולך בדרך תומו.

מעקש -
מצד שפתיו המעוקשים יקרא כך.

[יט, ב]
גם -
לרבות על גנותו שהוא כסיל, כלומר בעבור שאין לו דעת הנפש השכלית לשוב מדרכי העקשות, לא טוב הוא.

ואץ -
שירוץ לגזול הוא חוטא.

[יט, ג]
דרכו -
הוא עסקו ומלאכתו כמו: מעשות דרכיך:

יזעף -
יתעצב ויכעס ולא ישוע לאל בעת צרתו.

[יט, ד]
הון, עד, רבים, כל -
ד' דבקים.
ובה' הודיע שבח מחונן דלים וגנות מפזר הונו ברעים.

יוסיף רעים -
על רעיו וכשהוא דל יפרד מרעהו, כי ירחיקהו רעהו עד שיפרד ממנו.
ויתכן שיהיה עד שקר על כן נתדלדל.

[יט, ה]
ינקה -
לא יהיה נקי מן השכר.

ויפיח -
ענין דבור.

[יט, ו]
רבים -
מן רבי המלך, כלומר ונדיב בעבור שיתנדב לבו לתת לעניים תגדל מעלתו, עד שהגדולים יחלו פניו שיעזרם או שיאהבם, כענין במנחה פניך יחלו, וכל הרעים יתחברו לאיש מתן - לאיש נותן להם מתנות.

ומלת רחקו –
לשון רבים מחוברת מן היחידים.

כי מרעהו -
אחד הוא.
וטעמו: כל אחד ואחד עד שרחקו כלם.

ומרדף -
פועל יוצא אל פועל האמיתי הדבר בו פעול, כי הרש הוא המרדף.

והאמרים -
הם הרודפים והאחים או הרעים מורדפים, כמו: ואויביו ירדף חשך.
ורדפה את מאהביה.
והענין דבק למעלה עם ודל מרעהו יפרד, כל אחי הרש והדל ישנאוהו, כל שכן רעיו שרחק ממנו אחר התחברותם אליו, בעבור מתנותיו והרש מצוה לרדוף אחריהם, שלוחי אמריו אולי יתקרבו אליו רעיו ולא המה שומעים.

[יט, ח-ט]
קונה, עד -
ב' דבקים.
הדעת יקרא לב אוהב נפשו להחיותה עד עת כלח.

ושומר תבונה -
אחר שקנה אותה בעבור למצא הטוב שמרה, שהש"י ימציאהו טובתו בעולם הזה ובבא, אבל עד שקר שלא קנה הדעת, לא יהי נקי מן השבר.

[יט, י]
לא נאוה -
ונחמד להיות לכסיל תענוג וזה כנגד שומר תבונה שימצא טוב.
ויתכן שהכסיל הוא עד שקר.

תענוג -
טעמו להתענג בעולם.

אף כי לעבד משול בשרים -
ונכבדים לא נאה.

[יט, יא]
עבור על פשע -
שיעבור עליו כדי שיתרחק ממנו וזה דרך משל, כי הרוצה להתנקם עומד על הפשע ונושא עון כאלו עבר עליו ועזבו.

האריך -
פועל עבר יוצא לפעול האמתי וטעמו השכל הוא יאריך אפו של אדם.

ותפארתו -
שיפארוהו אחרים, בעברו על פשע.

[יט, יב]
זעף מלך -
על המכעיסים אותו.

וכטל על עשב -
שירטיבהו כן רצונו של מלך, למי שירצה בו.

[יט, יג]
הוות -
הקורות תהיינה נקראות הוות, כלומר הבן הכסיל יסבב הוות לאביו.

דלף -
כלומר דלף טורד ענינו מגרש בני אדם כן מדיני אשה, כמו טרדין.

פרוש אחר:
דלף טורד -
שלא ישקוט ואחר שדבר בכסיל ואשה רעה אמר: כי בית והון ינחלו האבות לבניהם ואינם יכולים להנחיל להם האשה המשכלת החכמה, כי מאת השם היא.

[יט, טו]
עצלה -
שם דבר על משקל מותה כבשה, כלומר העצלה היא תפיל תרדמה על העצל, וכן הנפש החושבת לרמות אחרים, היא תרעב.

ורמיה -
על משקל צדיה.

[יט, טז]
שומר מצוה -
שלא יעזבה שומר נפשו מן המיתה.

ובוזה דרכיו -
והראויים לו.

ימות -
בידי שמים טרם עתו.
כתיב: יומת, שב"ד ימיתוהו אם נודע שבזה דרך המצות בגלוי.

[יט, יז]
מלוה -
מי שיחון הדלים - השם ילוהו, כי העושר בידי אדם הוא פקדון והלואה.

וגמולו -
שיחון אותו השם, כשחנן הדלים.

[יט, יח]
כי יש תקוה -
שתקוה שיאריך ימים ביסרך אותו.

ואל המיתו -
שימית אחרים.


אל תשא נפשך -
לפרנס אותה מגזלתו, כענין ואליו הוא נושא את נפשו להתפרנס ממנה.

פרוש אחר:
ואל המיתו -
שאחרים ימיתוהו, אז אל תשא נפשך ביסרך אותו.

פרוש אחר:
ואל המיתו -
לאחרים אם לא תיסרנו תמיתנו ויצא ממנו גדל חמה.

פרוש אחר:
אל תשא נפשך -
ממנו, שתחשוך ממנו מוסר, אבל הבן שהוא גדל חמה מצד חמתו הגדולה, עזבהו ויהיה מקבל ענשו, כמו: נשא עונו ואל תתעסק בהצלתו, כי אם תצילהו פעם אחת, צריך אתה עוד שתוסיף להצילו פעמים רבות.

[יט, כ]
שמע עצה -
לשני הדרכים שהודעתיך, למען תדע חכמה בשמעך מוסר ואל תלך אחרי מחשבתם, כי רבות מחשבות בלב איש ואינן קיימות זולת עצת ה'.

[יט, כב]
תאות אדם -
תהיה לעשות חסדו, כלומר יתאוה תמיד לעשות חסד למי שראוי לו, או תאות מן נאוה קדש:

וטוב רש מאיש כזב. -
שאמר לעשות חסד והוא מכזב הרש טוב ממנו, כמו: איש מתהלל במתת שקר:

[יט, כג]
יראת ה' לחיים -
בעבור חיים ירא אותו.

ושבע ילין בל יפקד רע -
הירא בל יפקד ולא יזכור היגון שכבר קרהו, כלומר לא תזכרנה צרותיו בהיותו שבע מטוב האל.

[יט, כד]
בצלחת -
כמו צלוחית חדשה, והענין כאילו ידו טמונה בצלחת.

לא ישיבנה -
כי לא ימצא מאומה שיאכל, על כן צריך אדם לבקש מחיתו ולא להתעצל.

[יט, כה]
לץ יערים -
ילמד ערמה.

[יט, כו]
משדד -
פועל וכן יבריח פירוש בן מביש מצוה לשדד אביו, והוא מסבב שתברח אמו.

מביש -
נותן בושה לאביו.

[יט, כז]
חדל בני -
לשגות מאמרי דעת, ושמע מוסר.

פרוש אחר:
זה הפסוק דבק ראשו עם סופו, וכן הוא: חדל בני מאמרי דעת אם תאבה לשמוע מוסר, ואחרי כן לשגות.

[יט, כח]
יליץ -
ידבר שעדותו הוא משפט וצדק מן המליץ, או ידבר ליצנות על המשפט.

יבלע -
כמו: כבלע את הקדש.

[יט, כט]
נכונו ללצים שפטים -
מאת השם, כלומר השם ישפטם בעבור שיליצו המשפט ונכונו מהלומות, שהכסילים הלומים ע"י אדם, כענין ושבט לגו כסילים.