[כד, א]
אל, כי -
בהם הזהיר מן האישים הרעים.

באנשי רעה -
לעשות כמעשיהם, כי לעשות שוד יחשוב לבם.

[כד, ג]
בחכמה -
הזהיר להדבק בחכמה, כי בעבורה ימלא הבית והחדרים מכל הון.

[כד, ד]
יקר -
והון נעים.

[כד, ה]
גבר -
שהוא בעוז נמצא.

מאמץ -
פועל יוצא, כלומר איש שיש לו דעת הוא מאמץ.

[כד, ז]
ראמות -
שלא יוכל להגיע אליהם.

בשער -
שהם החכמים.

[כד, ח-ט]
מחשב להרע לו, זמת -
ב' דבקים.
כלומר מי שיחשוב רע יקראו הקוראים לו בעל מזימות, כענין: ויקרא לו אל אלהי ישראל. והטעם: יקראו את שמו ונקרא כן כי מזמת איש אולת ומחשבתו לעשות חטא, וזהו זמת אולת חטאת.

ותועבת -
נסמך, כמו: שנת לעיני.
ופירוש: לבני אדם איש לץ תועבת שהם יתעבוהו:

[כד, י-יב]
התרפית, הצל, כי -
ג' דבקים.
התרפית ביום צרה -
הבאה על חברך ולא הצלתו.

צר כחכה -
בעת צרתך, פירוש הצל אם תחשוך מן הלקוחים למות בבא צרתם, שתאמר לא היינו יודעים עת נלקחו למות, הלא תוכן לבות לעשות רצונו ונוצר נפשך ממות, הוא יבין וירא שלא אבית להצילם וישיב לאדם כמוך כפעלך, שתהיה בצרה כמוהו ולא תמצא מציל.

[כד, יג-יד]
אכל, כן דעה -
צווי והראוי בקמץ כמו רדה ובא בסגול כמו ידשנה סלה.
וכן הפירוש אכל דבש והנופת שהם מתוקים לחיך, גם כן דעה החכמה, בעבור נפשך שתחיה.

אם מצאת -
חכמה.

ויש אחרית -
רמז לזקנה או לבנים שישארו אחר מותו, כמו: ולא לאחריתו.

ותקותך -
להטיב לך השם.

[כד, טו]
אל תארוב -
אל תאוה לרשע שיהא אורב לנוה צדיק.

פרוש אחר:
אל תארוב -
את הרשע לנוה הצדיק להרגו.

רבצו -
מקום שירבצו שם עדריו.

[כד, טז]
שבע -
כענין רבות רעות צדיק.

וקם -
נגד מכלם יצילנו ה'.

יכשלו -
ברעה שחושבים על הצדיק.

[כד, יז]
אל תשמח -
הזהיר שלא ישמח אדם על גזרת השם, אפילו יהיה אויבו.

[כד, יח]
ורע בעיניו -
כלומר איננו חפץ שתשמח כשתקח נקמה ממנו.

והשיב מעליו אפו -
כשתשמח בהכשלו והשבות האף שיבטל הגזרה וידחה עליו, כאשר לא תרחמהו.

[כד, יט]
תתחר -
תתערב בהם לעשות כמעשיהם.

[כד, כ]
כי לא תהיה אחרית -
וסוף לרע.
והטעם: לא ישאר לו בן ונכד אחרי מותו.

נר -
שתמות נפשם טרם קצם.

[כד, כא]
ירא -
עומד במקום שנים.

שונים -
מן ישנה הכתם הטוב תרגום החליף, פירוש ירא השם והמלך שהמליך השם, לעשות משפט.

ועם שונים -
שישתנו במעשים הרעים אל תתערב.

[כד, כב]
כי פתאום -
יקום אידם עליך, אם לא תירא מהם.

ופיד -
ואיד אחד הם וטעמם צרה וצוקה.

שניהם -
השם והמלך.

מי יודע -
עת בא אידם ופידם.

[כד, כג-כו]
גם, אומר, ולמוכיחים, שפתים -
ד' דבקים.
גם אלה הדברים ידועים לחכמים הם חכמי המשפט, כי הכרת הפנים במשפט לא טוב הדבר והשופט האומר לרשע בדינו: צדיק אתה יקבוהו עמים, בעבור שלא עשה משפט כמשפט.

ולמוכיחים -
הרשעים על רשעם - יבא להם נועם ה'.

ברכת טוב -
כנגד יקבוהו.

וטעם ברכת טוב –
שברכתו תבא עליו.

ומשיב דברים -
ישרים בדין השפתים נושק, כלומר יעמדו דבריו כנשיקת שפתים.

[כד, כז]
הכן -
נוכח הבן המוזהר ידבר.

ועתדה -
העמידה עתד אחר ההכנה, וי"ו ובנית תחת או, כלומר או תבנה ביתך אם אין לך בחוץ מלאכה.

[כד, כח]
והפתית -
ה"א התימה, כלומר לא תעיד עדות שקר ולא תפתה אחר להעיד.

פרוש אחר:
ואם תפתה רעך.

[כד, כט]
אל תאמר כאשר עשה לי רעה כן אעשה -
אפתנו, אולי אשיב לו כפעלו, כענין: מי יפתה את אחאב.

[כד, לא]
עלה -
בלשון יחיד, על כל אחד מהקמשונים ידבר, קמשונים וחרולים - לשון קוצים.

[כד, לג]
מעט -
פירשתיו.

[כד, לד]
מתהלך -
חסר או משרת כי כ"ף כאיש משרת במקום כ"ף כנגד הבן המוזהר.
אפרש החלק השלישי זה החלק, יתכן להיותו חלק ספר בפני עצמו בינות ספרי שלמה ואנשי חזקיהו החכמים העתיקו משליו הנעימים וחברום עם אלה.