[כט, א]
איש -
שצריך תוכחות והם יוכיחוהו תמיד, ומקשה ערפו פתאום ישבר ולא יהיה לו מרפא.

[כט, ב]
ברבות צדיקים -
כענין רבה תפארת.

[כט, ג]
איש, ישמח -
בן שמחה לאביו.

ורועה -
מן רעך, או מענין: כמרעיתם וישבעו, כלומר מפרנס הזונות והעד: יאבד הון.

[כט, ד]
ואיש תרומות -
ידענו כי תרומות הנשיא שהוא לוקח מעם הארץ היא ששית האיפה, כלומר מלך בעבור משפט שיעשה - יעמיד הארץ, ואיש לוקח תרומות רבות יותר מן המדה הידועה - יהרוס אותה.

[כט, ה-ו]
גבר, בפשע -
מחליק - מדבר חלקות על רעהו אולי יוכל לרמות אותו.

פעמיו -
דבק עם גבר מחליק, כענין ורשתו אשר טמן תלכדו והפסוק הבא לעד, כלומר בעבור פשע יוקש רע מוקש, או מוקש רע אחד.

[כט, ו]
וצדיק ירון -
בנפשו במוקשו.

[כט, ז]
יודע צדיק דין דלים -
בעבור שיתעסק לריב ריבם.

ורשע -
לא יבין דעת ומשפט.

[כט, ח]
יפיחו -
יסבבו, פחים, כלומר שהשם ישים פחים ללכדם בעבור אנשי לצון.

וחכמים -
בחכמתם ישיבו, אף השם וינצלו מן הפחים.

[כט, ט]
איש, את -
כמו עם, כלומר חכם שיצא למשפט עם איש אויל.

ורגז -
יחרד או ישחק, אין נחת לחכם עמו.

[כט, י]
אנשי דמים -
שישפכו דם, הם ישנאו התם ויהרגוהו.

יבקשו נפשו -
נפש התם וידרשו דמו.

פרוש אחר:
נפשו דבקה עם אחד מאנשי דמים, וכן הוא וישרים יבקשו נפשו, איש דמים להמיתם בעבור התם, או מלת נפשו דבקה עם אחד מן וישרים ויהיה הענין כפול.

[כט, יא]
כל, באחור -
כמו נסעו אחור והוא שם דבר, או שם תאר או שם והוא הנכון למבין.

ואחור -
רמז ללב שהוא אחר מוצא השפתים וכן יכחידנה תחת לשונו רמז ללב שהוא תחת הלשון.

ישבחנה -
מן משביח שאון, פירוש ישקיט, כלומר כל רוח דעתו יוציא כסיל ויודיעהו לאחרים, כענין ובקרב כסילים תודע וחכם בלב אשר הוא אחר המוציא, ישבחו רוח דעתו וישקיטנה ולא יודיענה לכסיל, כענין בלב נבון תנוח חכמה.

[כט, יב]
מושל -
כשידברו לו שקר וישמעם, אז ישרתוהו רשעים.

[כט, יג]
תככים -
שהדלות ישברהו כמו מתוך ומחמס ומזה הענין תוכו לרגליך נשברו ויהיה תכך ותכה.

נפגשו -
כי הרש והדלות כאשר יגזרם השם וירדו משמים כמטר היורד על הארץ יפגשו בם, והם נפגשו.

מאיר -
כי הם הולכים בחשך הדלות והשם יאיר עיניהם למלאת חסרונם והכל כפי המעשים.

פרוש אחר:
תככים -
שגזלו לו הונו בתוך ומרמה.

[כט, יד]
מלך -
באמת שיוציא דינם באמת המשפט ולא יהדר פני גדול.

כסאו לעד יכון -
לו ולזרעו.

[כט, טו]
שבט -
להכות ותוכחת עם השבט יתן כל אחד חכמה לפתאים.

משולח -
שילך על פי רצונו ולא ייסרהו אביו - הוא יתן בושה לאמו.

[כט, טז]
ברבות, במפלתם -
כענין פשעם.

יראו -
צדיקים וישמחו.

[כט, יז]
ויניחך -
ויתן לך מנוחה.

מעדנים -
בקחתו מוסר.

[כט, יח]
באין -
איש חזון, שאין לעם חזון להוכיח אותם, אז יפרע עם ויגלה.

אשרהו -
אחרים יאשרוהו ברבות טובתו.

[כט, יט]
בדברים -
בלבד לא יוסר עבד, בשבט ותוכחות ראוי ליסרו.

כי יבין -
אעפ"י שיבין המוסר, לא יענה למייסר לומר כן אעשה.

[כט, כ]
אץ בדבריו -
ממהר לדבר או ממהר בעניניו.

תקוה לכסיל -
מפורש בשני ענינים בפסוק: ראית איש חכם בעיניו.

[כט, כא]
מפנק -
תחת מעדנים.

ואחריתו -
שהוא מפונק יחפוץ להיות כבן והוא מן נין, ונאמר פועל מזה השם והוא ינון שמו כלומר קרא נין כענין אמר אלי בני אתה.

[כט, כב]
איש אף -
הוא יראה באפו, ע"כ יקרא אף.

יגרה -
יערב.

חמה -
קשה מאף והעד וחמתו בערה בו ואף בפנים לבד.

[כט, כג]
יתמוך כבוד -
אפילו בשפלותו יתמכהו שלא יפיל מעליו כבודו, או כבוד השם יתמכהו.

[כט, כד]
שונא נפשו -
שהאלה תמיתהו כשישמענה ולא יגיד הגנבה, כענין: וכלתו ואת עציו.

[כט, כה]
חרדת -
פועל נופל על החרדה אם הוא הלשון, כמו: ויאבד את לב מתנה, כלומר חרדת אדם שהוא מחריד אחר החורדת, תתן מוקש לנפשו.

ישוגב -
השם ישגבהו מפני המחריד.

פרוש אחר:
שיחרדהו השם ויתן לו המוקש שישים ללכוד העניים.

פרוש אחר:
איש מפחד ולא יתן מבטחו בשם - יבואהו מה שיירא.

[כט, כו]
רבים -
גדולים בעבור מתנותיו, או בעבור עזרו ומאת השם יבא משפט מעלת איש, כי בידו המשרה והשפלות.