[לא, א]
דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו -
בתחלת הספר הודיע כי יסרו אביו על החכמה וספר כאן שיסרתו אמו בת שבע אחר מות אביו, ללמדו חכמה להתרחק מן הנשים ומן היין, כי הם סבת הרשע והפשע ובעבור חכמתם וכבודם שבח האשה החכמה ע"ד אלפא ביתא להיות לזכרון.

למואל -
הוא שלמה.
ויתכן שנקרא כן, כי בימיו היה להם אל אחד ולא עבדו לפסילים, ג"כ נקרא העומד על כסאו עמנו אל.

[לא, ג]
ודרכיך -
עומד במקום שנים.

למחות -
מן מחיתי.

מלכין -
נו"ן תחת מ"ם, כמו לקץ הימין,
לא יאמין בחיין.

אי -
כמו אין ופעם בחירק כמו: אי נקי כלומר אין נקי.

חלוף -
שם דבר, מן כליל יחלוף יגזור וכן הפירוש דברי למואל המלך דברי משא ונבואה הם שיסרתו אמו:

מה ברי -
טעמו מה אתה נחשב ברי ובר בטני, שאני ילדתיך.

נדרי -
שנדרתי בעת לדתי אותך, אם אמלט מצירי יולדה על כן יסרתיך שלא תתן לנשים חילך ואל תתן דרכיך למחות דרכי המלכים, כלומר שלא יהיה מנהגך לשנות מנהג המלכים, כי לא יאות להם זנות ושתות יין ושכר, פן ישתה כל אחד מהם וישכח מה שפירוש מחוקה על ספר.

עוני -
שאחרים ענו אותו.

רישו -
שהיין משמח הלב על כן עמלו לא יזכור עוד בהתעסקו ביין.

למ"ד לאלם –
כמו בעבור.

בני חלוף -
בני תמותה, בעבור משפט המות ואמר שיחקרו עליו היטב.

[לא, י]
אשת חיל מי ימצא -
חיל ממון כמו אשה שתקנה חיל וממון בחכמתה, מי יוכל למצוא.

מכרה -
מן תמכרו מאתם.

[לא, יא]
בטח בה -
בעבור שתכין.

ושלל -
שהיא קונה.

לא יחסר -
הבעל על כן יבטח בה.

[לא, יב]
גמלתהו -
תשיב לו גמול טוב, בעבור שבטח בה ולא גמלתו רע.

[לא, יג]
דרשה -
לקנות צמר ופשתים.

בחפץ כפיה -
כאילו הכפים חפצות לעשות והפך זה, כי מאנו ידיו לעשות.

[לא, יד]
כאניות -
ההולכות למרחוק.

[לא, טו]
לילה -
קודם עלות השחר.

לביתה -
לבניה.

וחוק -
מאכל כענין ואכלו חקם לחם חק:

[לא, טז]
זממה -
חשבה לקנות שדה.

מפרי -
רמז להון יגיע כפיה, כלומר מפרי כפיה נטעה ניטע לה כרם, כי אין מנהג הנשים לנטוע.

[לא, יז]
בעוז מתניה -
כאילו העוז חגרה.

[לא, יח]
טעמה -
כמו ברוך טעמך, כלומר יעצה כי טוב להתעסק בסחורה, על כן לא יכבה.

[לא, כ]
פרשה. לחם לעני -
לביתה. בניה כלומר לא תירא משלג היורד על הארץ, כי כל אחד מביתה לבוש מתולעת שני, או כל ביתה לבוש שנים, שם ממין פשתים וארגמן ממין הצבעים והוא אדום.

[לא, כג]
זקני -
הזקנים וישיבו בעלה עמהם בעבורה.

לכנעני -
סוחר כמו כנעניה נכבדי ארץ.

[לא, כה]
עוז -
כאילו העוז וההדר לובשת.

ליום אחרון -
לעת זקנתה תוכל לעמוד משחקת ואינה מפחדת מן החסרון, או לעולם הבא.

חסד -
שהיא מוכנת לעשות חסד.

[לא, כז]
עצלות -
אשת עצלות.

[לא, כח]
קמו -
בבקר בניה כי לא יכבה בלילה נרה.

ויהללוה -
זה המהלל שיאמרו לה רבות בנות עשו חיל - קנו חיל.

עלית -
כמו: ותעל אחד מגוריה, כלומר גדלה על כלנה.

[לא, ל]
שקר החן -
גם זה הפסוק מהלל בניה הוא שהם אומרים לשקר אשת החן והבל הוא היופי.

[לא, לא]
תנו -
הבעל אומר לבניו: תנו לה מפרי ידיה עד שיהללוה המהללים על מעשיה, או מעשיה הם יהללוה, והנתינה בדבור כענין: תנו לה' אלהיכם כבוד.

נשלם ספר משלי: