פסוק א
מענה רך. הכועס על מי והוא משיב לו מענה רך בזה משיב חמתו מעליו אבל אם ישיב דבר המעציב תעלה את האף להתגבר יותר:

פסוק ב
תיטיב דעת. תתקן את הדעת כי אף אמרי דעת ידבר בתקון נמרץ ובמלות קצרות אבל פי כסילים אף דברי אולת ירבו באמרים כמעיין הנובע:

פסוק ג
בכל מקום. אף אם יסתרו במסתרים מ"מ צופות עיני ה' לראות מעשה הרעים והטובים ולא נכחד ממנו:

פסוק ד
מרפא לשון. מי שלשונו רפויה ולא ידבר קשות ורק ידבר רכות היא לו לעץ המגדל חיים אבל המעקם בלשונו לדבר קשות בא שבר ברצונו כי לא יקובל דבריו ולא ימולא רצונו:

פסוק ה
ינאץ. ימאס את המוסר וממאן לקבלו
ושומר. השומר בלבו את החכמה יתחכם בסופו:

פסוק ו
חוסן רב. מחוזק הוא מאד ולא יחרב
ובתבואות. בעת בוא בו הרשע נשחת הבית ההוא:

פסוק ז
יזרו דעת. המה מפזרים את הדעת ללמד לכל
לא כן. ר"ל לא כן יחפצו ללמוד כאשר החכמים חפצים ללמד:

פסוק ח
תועבת ה'. כשעדיין לא שבו מרשעם ולא התפללו על המחילה
ותפלת ישרים. השואלים מחילה בעת הבאת הזבח התפלה ההיא היא לרצון לה':

פסוק ט
דרך רשע. ההולך לעשות רשע ועם שלא עשאה
ומרדף. הרודף לעשות צדקה אף אם נאנס ולא עשאה מ"מ יאהב לה':

פסוק י
מוסר רע. יסורים רעים מוכנים לעוזב אורח הנכונה והראוי:

פסוק יא
שאול. הקבר והגיהנם המה נגד ה' ויודע כל אשר בהם ומכ"ש שיודע הוא כל מחשבות לבות בני אדם:

פסוק יב
לא יאהב. בעבור שלא יאהב התוכחה לזה לא ילך אל חכמים מפחדו פן יוכיחנו:

פסוק יג
לב שמח. שמחת הלב תיטיב מאור הפנים וזהרו ובעבור עצבת לב נשברה הרוח וישפל בעיני עצמו:

פסוק יד
יבקש דעת. יחזר אחר הדעת ללמדה
ירעה. יעשה את האולת לריע וחבר להיות רגיל עמה:

פסוק טו
כל ימי עני רעים. עם כי מצוי לו די מחסורו כי יתקנא בעשירי העם ורעה עינו בשלהם אבל מי שיש לו לב טוב לבל ירע עינו בזולתו ישמח בחלקו וימיו נדמים לו תמיד כימי משתה ושמחה:

פסוק טז
טוב מעט. יותר טוב מעט הון הבא ביראת ה' וביושר
מאוצר רב. ובו מהומת קול בני אדם צועקים על העושק אשר בו :

פסוק יז
ארוחת. סעודה של ירק במקום שאוהבין אותו טובה יותר מסעודת שור הפטם על האבוס במקום ששונאין אותו:

פסוק יח
איש חמה. מי שדרכו לכעוס יגרה מריבה עם בני אדם אבל המאריך אף ואינו ממהר לכעוס ישקיט בזה את המריבה:

פסוק יט
דרך עצל. במקום אשר ידרוך העצל ידמה לו כאלו גדר של קוצים לפניו ומעכבו ללכת בו כי לגודל העצלות ימצא מניעות לכל מעשיו אבל אורח ישרים הוא להם דרך סלולה וכבושה כי ימצא צדדים לבטל המניעות :

פסוק כ
ישמח אב. בראותו אותו במושב החכמים
בוזה אמו. כי דרך נשים לגעגע על בניהן ולמנוע מהם שבט מוסר והבריות מבזין אותם לומר ארור שזה גדל:

פסוק כא
אולת. כאשר יעשה חסר לב אולת יחשב בעיניו לשמחה
ואיש תבונה. ישמח כאשר ילך בדרך הישר:

פסוק כב
הפר. מחשבות האדם יופר ויבוטל כשלא יועץ עצמו עם יועצים להמתיק סוד אבל ע"י הרבה יועצים תקום המחשבה:

פסוק כג
שמחה. כל איש ישמח באמרי פיו כי יומתק לו עצת נפשו אבל דבר בעתו מה מאוד הוא טוב ור"ל אף אם לא יהיה עצת נפשו בהשכל ואף אם הצליח בהעצה ההיא בדבר כיוצא בו מ"מ אין כל העתים שוות ואולי היועצים יגלו אזנו לאמר לא עת עתה לעשות כזאת:

פסוק כד
אורח. שמורה אורח חיים לנפש המשכיל ללכת למעלה אז תשוב אל אלהים למען תסיר הנפש מלרדת אז אל שאול מטה והוא הגיהנם אבל תשוב אל מקורה אשר חוצבה ממנו:

פסוק כה
ויצב. במקומו יעמיד גבול אלמנה אם כי תשש כוחה וחלפה עזרתה :

פסוק כו
מחשבות רע. המדבר רכות ומחשבותיו לרעה
וטהורים. ראוים אמרי נועם להיות טהורים מבלי תערובות מחשבה רעה:

פסוק כז
עוכר וגו'. הבוצע בצע להרבות לו ישחית ביתו כי בא זה ואיבד את זה אבל השונא אף מתנות כי ישען בה' אז המקום יתן לו עוד חיים מה שאין ביד אדם לתת:

פסוק כח
יהגה. טרם יענה יחשוב בלבו מה יענה וע"כ דבריו מעטים אבל פי רשעים ירבה לדבר רעות כמעיין הנובע כי ידבר כל העולה על רוחו ואינו חושש:

פסוק כט
רחוק וגו'. מלשמוע את תפלתם:

פסוק ל
מאור עינים. הארת עינים בדבר המסופק ישמח לב כי אין בעולם שמחה כהתרת הספקות
שמועה טובה. בדבר חדושי התורה:

פסוק לא
אוזן שומעת. אוזן אשר תשמע התוכחה המביאה חיים סופה תהיה כרוך אחר החכמה ותלין בקרב חכמים לשמוע דבר חכמה:

פסוק לב
פורע. המבטל את המוסר הוא מואס נפשו כי מה ראה שאינו חושש בתקנתה
קונה לב. יקנה בזה לב חדש ומשכיל:

פסוק לג
מוסר חכמה. היראה תחשב למוסר להאזין חכמה וא"כ היראה היא סבה לחכמה וקודמת לה וכן לפני כבוד על כרחך היה הענוה כי הענוה היא סבה להביא את הכבוד א"כ היא לפניו: