פסוק א
לתאוה וגו'. ת"ח הנפרד לפרוש מן התורה כי יבקש ללכת אחר תאות הלב הנה בכל מקום שעוסקים בתורה תגלה חרפתו על כי מאז היה עמהם ופירש מהם:

פסוק ב
בתבונה. להוסיף בינה על מה שבידו
בהתגלות. להשמיע לרבים מעט חכמה שבידו להתפאר בה :

פסוק ג
בא גם בוז. כי דרכו לבזות בני אדם
ועם קלון. עם אדם שיש בו קלון רב כי יביא עמו חרפה כי דרכו לחרף בקלונו ולפסול במומו:

פסוק ד
מים עמוקים וגו'. ר"ל דברי איש מיתר הדברים שאינם מחכמת התורה המה כמים עמוקים אשר הרוצה לשתות מהם יטריח לדלותם בכלי כי המים לא יבואו מעצמם אל פי השותה וכן יתר הדברים שאינם מחכמת התורה ע"כ מעצמו יטרח להבינם כי המה לא יסייעו לו אבל חכמת התורה היא כנחל הנובע אשר מעצמו ימשך אל פי השותה אם יתקרב לו וכן חכמת התורה תשכיל את העוסקים בה:

פסוק ה
שאת. הנושא פני הרשע לזכותו במשפט הנה כפולה חטאתו כי נשא פני הרשע והטה משפט הצדיק אשר שניהם לא טובים ומלת לא טוב חוזר למעלה ולמטה:

פסוק ו
יבואו בריב. לא ידבר בנחת ובשלוה כ"א במריבה והרמת קול ופיו יקרא לעצמו הכאות גדולות המשברות כי בעבור אמרים כאלה יוכה מאנשים:

פסוק ז
מחתה לו. מביא על עצמו מחתה ושבר
מוקש נפשו. מביאים מוקש לנפשו:

פסוק ח
דברי נרגן. דברי מתלונן המה קשים כמכות המשברות ועוד הם יורדים חדרי בטן אבל המכות המה ממעל על הגוף ואחז בדרך מליצה כאומר הנה המכות אשר הם ממעל נוח לרפאותם משא"כ מכות בחדרי בטן וכן קשה לרפאות דברי המתלונן:

פסוק ט
גם מתרפה. אפילו המתעצל במלאכת התורה ורפויה היא בידו הוא אח וחבר למי שמשחית את דברי התורה בדיעות כוזבות כי סופו יהיה כמוהו כאשר ישכח דברי התורה:

פסוק י
מגדל. משען שם ה' הוא כמגדל חזק ועוד יותר כי המתחזק במגדל הנה יושב בו כלוא ולא יפנה ללכת אנה ואנה אבל במשען שם ה' ירוץ הצדיק בכל מקום שירצה ומתחזק שם:

פסוק יא
הון. העושר הוא לו לקרית עוז כי לפעמים יתחזק בו לפדות נפשו ממות
במשכיתו. האוצר אשר בחדרי משכיתו היא לו כחומה חזקה וכפל הדבר במ"ש:

פסוק יב
יגבה לב. כי המקום מגדלו בעבור יגבה לבו למען תכפל צערו בבוא השבר
ולפני כבוד ענוה. כי הכבוד הוא גמול הענוה א"כ הענוה תקדם לה:

פסוק יג
בטרם ישמע. עד לא יבין דברי השואל
היא לו. להמשיב יחשב אולת ולכלימה כי לא ישיב כהוגן וכראוי:

פסוק יד
רוח איש. רוח השכלי אשר באיש יסבול ויחזיק חולי הגוף כי היא מנהגת את הגוף בבריאתו ואף כי בחליו אבל כשהרוח עצמה נכאה ושבורה בעצב ויגון מי ישאנה כי אין הגוף נושא אותה להחזיקה כי אם היא את הגוף:

פסוק טו
לב נבון. מי שיש לו לב נבון הנה מעצמו יקנה הדעת בבינת הלב אבל החכמים שאין בידם אלא מה ששמעו הנה אזנם תבקש ותחזור אחר הדעת לשמוע מזולת כי אין להם בינה להבין מעצמם:

פסוק טז
מתן אדם. הנצרך בעסקיו ללכת לפני גדולים המתן שנותן ירחיב לו הדרך והוא מנהיג אותו לפני הגדולים:

פסוק יז
צדיק. הבא ראשון בריב ידמה לצדיק בריבו כי יוכל להטעים דבריו ולהכניסם בלב הואיל ולא אמר מי בחלוף, וכאשר יבא רעהו ויאמר החלוף ידמהו לשקרן וירבה לחקור בדבריו:

פסוק יח
מדינים. הגורל יבטל המריבה בדבר חלוקת דבר מה כי ע"י הגורל יבורר חלק כל אחד ואחד
ובין עצומים. בין המתחזקים במריבה יפריד הגורל ולא יריבו עוד מעתה :

פסוק יט
אח נפשע. אח הנפשע מאחיו מ"מ בבוא עליו צרה יחזיק במעוז אחיו הפושע יותר מקרית עוז והמריבה שביניהם לא תתמיד והרי הוא כבריח המבריח לנעול שערי ארמון המלך אשר לא יתמיד להיות נעול כי אנשים רבים רגילים לבוא בשער המלך:

פסוק כ
מפרי. מאמרי פיו תשבע בטנו ר"ל הגמול כהמפעל הטובה היא אם רעה
תבואת. האמרים הבאים משפתיו ישבע וכפל הדבר במ"ש:

פסוק כא
ביד לשון. בכח הלשון מסור המות והחיים אם ידבר בד"ת יחיה ואם בלשון הרע ימות
ואוהביה. האוהב להרבות בה אמרים יאכל פריה אם טוב ואם רע :

פסוק כב
מצא טוב. כי היא עוזרתו בעמלו
ויפק רצון מה'. כי מצילתו מן החטא :

פסוק כג
תחנונים. עם כי העני ידבר דבריו בתחנונים ובהכנעה עכ"ז ישיב לו לפעמים העשיר דברי עזות:

פסוק כד
איש רעים. האיש יאהב את הרעים למען יתרועעו עמו ויתחברו אליו כי לפעמים ימצא אוהב הדבק לאהובו באהבת נפש יותר מן האח ולזה יחפוץ בחברתם בעבור הטובה הבאה לפעמים: