פסוק א
פלגי מים. כמו פלגי מים המה ביד האדם להטותם אל מקום הנרצה ע"י חפירות חריצים כן לב המלך ביד ה' להטותו אל כל אשר יחפוץ:

פסוק ב
ישר בעיניו. כי אינו רואה חובה לעצמו
ותוכן. ה' הוא בתוך לבו ויודע הוא אם ישר דרכו או לא:

פסוק ג
עשה. עשיות צדקה ומשפט נבחר בעיני ה' מהבאת זבח:

פסוק ד
רום עינים. דרך גסי הרוח להרים עיניהם כלפי מעלה לא כענוים המשפילים עיניהם למטה לארץ
ורחב לב. ענין בקשות תענוגים הרבה והתאוה להם
נר רשעים. הדברים האלה הלא המה מחשבות הרשעים ויחשבו לחטאת:

פסוק ה
למותר. אין בהם דבר בטל אך להביא יתרון מה
וכל אץ. הממהר במעשיו אין בהם דבר ריוח אך להביא עוד חסרון מה:

פסוק ו
פועל. המאסף אוצרות ע"י לשון שקר המה הבל נדף כי לא יתקיימו בידו ויבקשו עוד את המות כי המה סיבה למות על ידם:

פסוק ז
שוד. הגזל עצמו יביא עליהם פחד
כי מאנו לעשות משפט. להשיב הגזל לבעליו:

פסוק ח
הפכפך. המתהפך במעשיו פעם כך ופעם בהפך הנה פעם דרך איש לו ופעם הוא זר מן הדרך אבל האיש הזך פעלו ישר בכל עת מבלי השתנות:

פסוק ט
על פנת גג. מבלי מחסה מזרם וממטר ויחידי מבלי חבורות אנשים
מאשת. מלשבת עם אשת מדינים אף בבית חבורת אנשים:

פסוק י
אותה רע. אין מעשה הרשע על כי יטעה לחשוב שמעשיו טובים אבל יודע הוא ברעתם ונפשו חשקה לה ולזה לא יוחן בעיניו רעהו רשע כמותו כ"א חשבה לטובה א"כ מהראוי לאהוב לרעהו כמשפט אנשי הצדק :

פסוק יא
בענש. בעת בוא עונש על הלץ אם לא יועיל לעצמו מועיל הוא לפתי המשולל הבנה כי יתחכם על כי יפחד לנפשו
ובהשכיל. אבל לחכם אף בלמדו דברי השכל הוא עצמו יקבל תועלת ויקח דעת נוסף על מה שבידו:

פסוק יב
משכיל צדיק. כאשר הצדיק עומד בבית רשע הצדיק הזה מצליח ביתו של הרשע כי נתברך בגללו והיא סיבה לסלף את הרשעים לעשות רע כי יחשוב בעבורו נתברך ביתו ומעשיו טובים בעיני ה':

פסוק יג
אוטם. הסותם אזנו משמוע צעקת דל אשר יצעק מפני נוגשיו גמולו שגם הוא יקרא בעת צרתו לעזרה ואין מי ישיב לו:

פסוק יד
מתן. הנותן מתן בסתר למי שחרה אפו בו הנה המתן הזה יכסה את האף ולא יהיה נראה עוד
ושוחד בחק. הנותן שוחד בחיק ר"ל בהסתר אז יכפה בזה חמה עזה וחזקה וכפל הדבר במ"ש :

פסוק טו
שמחה. הצדיק ישמח בעת יעשה משפט ועשיית המחתה היא שמחה לפועלי און :

פסוק טז
מדרך השכל. מדרך התורה
בקהל. ר"ל אחר המיתה כשיהיה בקהל המתים אז ינוח ולא יתעה עוד אבל כל ימי חייו הוא מוסיף והולך לתעות בכל יום יותר:

פסוק יז
איש מחסור וגו'. האוהב שמחת מאכל ומשתה יהיה איש מחסור ר"ל חסר מכל טובה
אוהב יין וגו'. כפל הדבר במ"ש:

פסוק יח
כופר. אם נגזר מיתה על הצדיק ובטלה הגזירה אין מדת הדין מתפייס עד כי יותן רשע לפדיון נפשו
ותחת וגו'. כפל הדבר במ"ש:

פסוק יט
בארץ מדבר. במקום שאין אנשים
מאשת. מלשבת במקום מיושב עם אשת מדינים והתמדת כעס:

פסוק כ
אוצר וגו'. דרך החכם לאצור באוצרו דברים נחמדים ושמן טוב להתקיים לעת הצורך אבל הכסיל שבבני אדם בעודו בכפו עד לא הניחו מידו יבלענו ולא יחוש אם לא ימצא לעת הצורך:

פסוק כא
רודף. הרודף לעשות צדקה וחסד עם הבריות ימצא גם הוא מה' חיים וצדקה וכבוד:

פסוק כב
עיר גבורים. בא לשבח החכמה מהגבורה ואמר הנה החכם עלה לעיר גבורים ונצחם והוריד חוזק בטחונם אשר התחזקו במבצר העיר:

פסוק כג
שומר פיו. מלהרבות בדברים
שומר וגו'. כי אם ירבה אמרים לא יחדל מדבר פשע וחוטא נפשו:

פסוק כד
זד יהיר. איש זדון המתיהר בדבור הנה שמו העצמי הוא לץ כי בעבור הגאוה ילעג ויתלוצץ בבני אדם אבל העושה רע בעבור הגאוה הנה שמו איש זדון:

פסוק כה
תאות. התאוה שעצל מתאוה לנוח על משכבו היא תמית אותו כי מאנו ידיו לעשות מלאכה להתפרנס בה ומה א"כ יאכל והרי הוא מת ברעב:

פסוק כו
כל היום. העצל הזה יתאוה בכל עת למלאות נפשו הריקה והצדיק יתן לו מהונו ויחזור ויתן ולא ימנע הנתינה ממנו עם כי פשע בנפשו:

פסוק כז
זבח רשעים. אשר עודם ברשעתם בעת יזבחו הקרבן כי לא שבו לה' הנה הקרבן הוא תועבה
אף כי. וכ"ש שתועבה היא כאשר יביאנו במחשבה רעה לרמות את הבריות להחשיבו לצדיק וזובח לאלהים:

פסוק כח
יאבד. אף אם לא יוזם בב"ד ולא קבל העונש מ"מ יאבד בידי שמים
ואיש שומע. ר"ל ועם כי יאבד העד ההוא בעבור עונש כזביו הנה דבריו לא נאבדו להשכח מן הלב כי כל איש השומע דברו יספרם עד עולם בחשבו כי אמת הוא:

פסוק כט
העז. הרשע מראה עזותו בעת כעסו ולא יתבונן במעשיו אבל הישר יבין דרכו בכל עת אף בזמן הכעס:

פסוק ל
אין חכמה. לא יועיל שום חכמה ועצה לבטל גזרת המקום :

פסוק לא
סוס. עם כי מוכן הסוס ליום המלחמה לנוס בו בעת ירדפוהו מ"מ ביד ה' היא התשועה ואם לא יהיה נושע מעמו שקר הסוס לתשועה: