פסוק א
חכמות. כל אחת מהחכמות בנתה בית לעצמה
חצבה. בנויה על הרבה עמודים וחצובים המה זה כזה בהשוואה גמורה והוא דבר הנחמד לעין הרואה:

פסוק ב
טבחה טבחה. שחטה זבחים ומזגה יינה ואף ערכה שלחנה להאכיל להקרואים:

פסוק ג
תקרא. כל אחת תקרא ע"י נערותיה על גבהי מרום העיר להשמיע הקול למרחוק:

פסוק ד
מי פתי. ותאמר מי פתי שאין בו תבונה להכין מאכל יסור ממקומו ויבוא הנה וכן תקרא לחסר לב מכל וכל ותאמר לו :

פסוק ה
לכו לחמו. אם אין לכם משל עצמיכם בואו הנה ואכלו בלחמי ושתו היין אשר מזגתי אני והוא ענין מליצה לומר הלא חכמת התורה היא נחמדת מאירת עינים וחוננת דעת לההוגים בה וכאלו מכרזת ואומרת כל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד ואם צפון לבו משכל אני אשכילו דעה :

פסוק ו
עזבו. לזאת אתם פתאים עזבו דרכיכם ותחיו וצעדו מעתה בדרך בינה:

פסוק ז
יוסר לץ. ר"ל אבל את הלץ ואת הרשע לא אוכיח כי המוכיח את הלץ לוקח לעצמו קלון כי יתלוצץ בו ויבזהו והמוכיח לרשע מביא מום על עצמו כי ישיב לו אף אתה כמוני ויפגום בכבודו ולזה אין לי עסק עמהם:

פסוק ח
פן ישנאך. כי הוא חכם בעיניו ודרכו ישרה לפניו
ויאהבך. כי הוא חפץ בתקון מדותיו ולומד מכל אדם:

פסוק ט
תן לחכם. ר"ל אמור לו דברי חכמה ויחכם מדעתו עוד יותר
הודע לצדיק. משמרת הצדק
ויוסיף לקח. מדעתו יוסיף לימוד לעשות משמרת למשמרת:

פסוק י
תחלת. יראת ה' היא תחילת החכמה כי היראה מביאה לידי חכמה
ודעת קדושים. לקדש עצמו במותר לו מביא לידי בינה:

פסוק יא
כי בי. בעבור עסק התורה ירבו ימיך והימים האלה יוסיפו לך שנות חיים כי ברבות הימים תרבה במעש"ט ויתוסף לך בזה שנות חיים בעוה"ב:

פסוק יב
חכמת לך. החכמה תהיה לך לתועלת
ולצת. ואם תתלוצץ באנשים אתה לבדך תשא עונש:

פסוק יג
אשת כסילות. הנה אשה סכלה תהמה בקולה והיא פתיות ואינה יודעת מאומה ותהמה בבלי דעת:

פסוק יד
לפתח ביתה. לראות העוברים דרך עליה
מרומי קרת. על כסאה עומדת במרום העיר להשמיע קולה למרחוק:

פסוק טו
לעוברי דרך. להעוברים שם דרך מהלכם ההולכים באורח מישור בדרכי ה' והיא ענין מליצה לומר שהנפש המתאווה תסית לעבירה ומראה ערבות ותענוג העבירה:

פסוק טז
מי פתי. מי הוא הפתי המחסר נפשו מטובה יסור ממקומו ויבא הנה אשכילו חכמה כי מניעת ערבות התורה תחשב בעיניה לכסילות
וחסר לב. מי הוא החסר לב המונע עצמו מטובה והוא כפל ענין במ"ש
ואמרה לו. וכן תאמר לו:

פסוק יז
מים גנובים. הלא מים גנובים יותר ימתקו משאינם גנובים ולחם גנוב הנאכל במסתר הלא למאד יונעם ר"ל אין טעם ההיתר דומה לטעם האיסור ומדוע א"כ מנעת עצמך מהם:

פסוק יח
ולא ידע. הנמשך אחריה אין נותן לב לדעת כי שם הוא מקום הרפאים הם המתים שנרפו ונחלשו ע"י המיתה ר"ל הנמשך אחר התאווה הוא מעותד למות על ידה
בעמקי. בעומק הגיהנם ירדו הקרואים ממנה ובאים לה: