פרק י, א
משלי שלמה בן חכם ישמח אב. זה הקב"ה, דבר אחר: אביו ממש. ובן כסיל תוגת אמו. תמיד הוא עם אמו בבית ורואה את שטותו ומצירה, ולפי המשל בן כסיל כמו ירבעם בן נבט. תוגת אמו. תוגת כניסיותו.

פרק י, ב
לא יועילו אוצרות רשע. שהיה משתבח בעשרו, שנאמר: (הושע י"ב) ויאמר אפרים אך עשרתי וגו'. וצדקה תציל ממות. ואם תאמר צדיק שיבזבז נכסיו לצדקה מהיכן יתפרנס.

פרק י, ג
לא ירעיב ה' נפש צדיק, והות רשעים יהדוף. ידחוף אותם ותפול.

פרק י, ד
ראש עושה כף רמיה. מי שעני בתורה מורה הוראות שקר. כף רמיה. מאזנים של רמיה לפי פשוטו משמע בתגרים. ויד חרוצים. ישרים שחורצים דבר באמתו ומשפטו בלא עולה.

פרק י, ו
ופי רשעים יכסה חמס. החמס יכסה על פיהם ויהרגם.

פרק י, ז
זכר צדיק לברכה. המזכיר צדיק מברכו. ושם רשעים ירקב. רקבון עולה בשמם שאין אדם חפץ להזכיר שמו והוא משתכח מאליו.

פרק י, ח
חכם לב יקח מצות. משה רבינו שכל ישראל היו עוסקין בביזת מצרים והוא היה עוסק במצות, שנאמר: ויקח משה את עצמות יוסף וגו' (שמות יג). ואויל שפתים ילבט. לשון יגיעה ויש בספרי בפרשה ויהי העם כמתאוננים (במדבר יא), אמרו כמה נתלבטנו בדרך.

פרק י, ט
ומעקש דרכיו יודע. ישבר ויתיסר כמו ויודע בהם את אנשי סוכות (שופטים ח).

פרק י, י
קורץ עין יתן עצבת. זה המסית אדם בקריצותיו לרעה.

פרק י, יא
מקור חיים פי צדיק ופי רשעים וגו'. פיהם יכסה חמס שבלבם שמחליקין את שפתיהם ושנאה טמונה בלבם, ואין פתרון מקרא זה דומה לפתרון העליון והענין יורה עליהם.

פרק י, יב
שנאה תעורר מדנים. אפילו עבירה שנתנה לשכחה נזכרת ע"י מרבית עוונות באה שנאה אחרונה ומעוררתן שכן יחזקאל הוכיח את ישראל על עבירות מצרים ואומר להם איש את שקוצי עיניו השליכו וגו' (יחזקאל כ), כמה שנים היתה שנאה זו כבושה ולא הזכירם להם הקב"ה עד עכשיו שהרבו עבירות על פשעיהם. ועל כל פשעים תכסה אהבה. כשישראל מטיבים מעשיהם הקב"ה מכסה על פשעיהם .

פרק י, יג
בשפתי נבון תמצא חכמה. כשאדם מוכיח לנבון משיב לו חטאתי, כגון דוד שאמר לנתן חטאתי (שמו"ב יב). ושבט לגו חסר לב. אבל חסר לב אינו שומע עד שילקה כמו פרעה.

פרק י, יד
חכמים יצפנו דעת. ישמרוהו בלבם שלא ישכחוהו.

פרק י, טו
הון עשיר. בתורה. קרית עוזו. היא לו. מחתת דלים רישם. עניות שלא עסקו בתורה היא מחיתתם.

פרק י, טז
פעולת צדיק לחיים. כמשמעו, ומדרש אגדה שלמה עשה פעולת המקדש לחייהם של ישראל לכפרתן. ותבואת רשע. תבואתו (ס"א הבאתו) של מנשה שהכניס בו הסמל היא היתה לחטאת.

פרק י, יז
אורח לחיים. השומר מוסר היא הדרך לחיים. ועוזב תוכחת מתעה. את עצמו ואת אחרים.

פרק י, יח
מכסה שנאה שפתי שקר. החונף שפתיו שקר ומכסה שנאה בלבו. ומוציא דבה הוא כסיל. לעז שיהו אנשים דובבין בו על חבירו.

פרק י, יט
ברוב דברים לא יחדל פשע. המרבה דברים מביא חטא. וחושך שפתיו. הוא המשכיל.

פרק י, כ
כסף נבחר לשון צדיק. שיודע להוכיח. לב רשעים כמעט. שאיני שומע לתוכחת צדיק ומדרש רבי תנחומא אומר על עדו הנביא נאמר שקרא על המזבח בבית אל וירבעם אע"פ שיבשה ידו לא קבל תוכחה, שנאמר: חל נא את פני ה' אלהיך וגו' (מלכ"א יג) ולא אלהי ואומר ותשב ידו כבראשונה (שם), עובד ומקטיר לעבודת גלולים ואף בסוף כן.

פרק י, כא
שפתי צדיק ירעו רבים וגו'. שרבים אוכלים בזכותו ובתפלתו.

פרק י, כב
ברכת ה' היא תעשיר, ולא יוסיף עצב עמה. אין צריך להתייגע להעשיר בו די בברכה מה שהוא מברכו.

פרק י, כג
כשחוק לכסיל עשות זמה. עצת חטאים. וחכמה. כשחוק. לאיש תבונה. כלומר קלה היא בעיניו לעשות.

פרק י, כד
מגורת רשע. מה שהוא ירא יבא לו דור הפלגה יראו ואמרו (בראשית י) פן נפוץ וסופן כתיב ויפץ ה' אותם משם (שם). ותאות צדיקים יתן. מי שבידו ליתנה (לתת).

פרק י, כה
כעבור, סופה ואין רשע. פתאום בא עברת רוח סערה נכרת הרשע ממקומו.

פרק י, כח
תוחלת צדיקים שמחה. סופה מתקיימת ושמחים. ותקות רשעים תאבד. כי לא תבא.

פרק י, כט
מעוז לתום דרך ה' ומחתה היא לפועלי און. שאינן הולכין בה והיא נפרעת מהם.

פרק י, ל
צדיק לעולם בל ימוט. כשהוא מט אין מוטתו מוטת עולם כי יפול וקם.

פרק י, לא
פי צדיק ינוב חכמה. ידבר לשון ניב שפתים (ישעיה נ"ז).

פרק י, לב
שפתי צדיק ידעון רצון. יודעים לרצות ולפייס את בוראם ויודעים לרצות את הבריות ולהטיל שלום ביניהם.