פרק טו, ד
וסלף בה שבר ברוח. כשיסלף בלשון סופה להביא עליו שבר הבא ברוח קדים המוכנת להפרע מן הרשעים, כמו שנאמר: ברוח קדים עזה (שמות יד), ברוח קדים אפיצם (ירמיה כ"ח), ברוח קדים תשבר אניות תרשיש (תהלים מ"ח).

פרק טו, ו
בית צדיק חוסן רב. בית המקדש שבנה דוד הצדיק חוסן רב ומגדל עוז לישראל. ובתבואת רשע נעכרת. ובהבאת עבודת אלילים שהביא מנשה בו נעכרת.

פרק טו, ז
שפתי חכמים יזרו דעת. יכתירו דעת כמו זר זהב. לא כן. אינו אמת.

פרק טו, ח
זבח רשעים תועבה. בלק ובלעם. ותפלת ישרים. זה משה.

פרק טו, י
מוסר רע לעוזב אורח. יסורים קשים מוכנים לעובר אורח של הקב"ה.

פרק טו, יא
שאול ואבדון נגד ה'. גלוי לפניו כל אשר בתוכה. אף כי. קל וחומר הוא.

פרק טו, יג
לב שמח ייטיב פנים. אם תשמח לבו של הקדוש ברוך הוא בלכתך בדרכיו ויטיב לך פניו לעשות כל רצונך, ואם תעצבהו יראה לך רוח נכאה, כמה דאת אמר: (בראשית ה') ויתעצב אל לבו ויאמר ה' אמחה את האדם וגו', רוח נכאה טלנ"ט רוח של זעף.

פרק טו, טו
כל ימי עני רעים. ואפילו שבתות ויו"ט דאמר שמואל שנוי וסת תחלת חולי מעים. וטוב לב. מי שלבו טוב בעשרו. משתה תמיד. כל שנותיו דומות לו ימי משתה, ללמדך שיהא אדם שמח בחלקו, ורבותינו דרשו מה שדרשו בחלק.

פרק טו, טז
טוב מעט ביראת ה' מאוצר רב ומהומה בו. קול בני אדם צועקים שנעשה האוצר מגזל וחמס כמו וראו מהומות רבות בתוכה ועשוקים בקרבה (עמוס ג).

פרק טו, יז
טוב ארוחת ירק לתת לעני. ואהבה שם להראות לו פנים יפות. משור אבוס. להאכילו בשר שמן ויראנו פנים זועפות. משור אבוס. שאובסין לו המאכל בפיו על כרחו כדי לפטמו וכן ברבורים אבוסים (מלכ"א ד) ויש למושלו כנגד קומץ מעט של עני שחביב משור חטאת של רשע, דבר אחר: טוב ארוחת ירק, לתת לעני ואהבה שם להראות לו פנים יפות.

פרק טו, יח
איש חמה יגרה מדון. אדם שאין מעצור לרוחו להאריך חמתו יגרה מדון. וארך אפים. שאינו ממהר להנקם ולריב. ישקיט ריב. שהוא כלה ושקט מאליו.

פרק טו, יט
דרך עצל כמשוכת חדק. דומה בעיניו כאלו הדרכים גדורים לפניו בגדר חדקים. משוכת. גדר כמו הסר משוכתו (ישעיה ה), חדק קוצים. ואורח ישרים סלולה. כבושה ומופנה, ומדרש אגדה דרכו של עשו כקוץ זה הנסבך בגיזת צמר, אם תעלהו מכאן הוא מתערב בכאן כך אין אדם יכול לצאת מידי עלילותיו בלא ממון.

פרק טו, כ
בן חכם ישמח אב וכסיל אדם בוזה אמו. גורם לאמו שמבזים אותה.

פרק טו, כא
אולת. שמחה היא לחסר לב.

פרק טו, כב
הפר מחשבות באין סוד. בלא עצה לא תקום מחשבה.

פרק טו, כג
שמחה לאיש במענה פיו. כמשמעו ע"י מענה רך ודבור נחת הבריות אוהבים אותו ורבותינו דרשוהו על בעלי גירסא אם מוצאים בפיהם מענה אז תתקיים בם וישמחו. ודבר בעתו מה טוב. שואלים בהלכות הפסח ובהלכות החג בזמנו.

פרק טו, כד
אורח חיים למעלה למשכיל. כמו שרפים עומדים ממעל לו (ישעיה ו), כלומר לפני החכם קשוטה ומוכנת אורח חיים.

פרק טו, כז
עוכר ביתו. שהוא בוצע בצע. ושונא מתנות יחיה. מאחר שהוא שונא מתנות כל שכן ששונא את הגזל.

פרק טו, כח
לב צדיק יהגה לענות. יחשוב ויבין מה יענה קודם שישיב דבר.

פרק טו, ל
מאור עינים. בתורה. ישמח לב. ששואלין ממנו דבר ויודע מה להשיב, ולפי פשוטו כמשמעו דבר שהוא תאוה למראות עינים, משמח הלב ומצחצח תוגת הלב כגון גן ירק ונהרות המושכים.

פרק טו, לג
ולפני כבוד ענוה. הענוה גורמת שהכבוד בא.