פרק טז, א
לאדם מערכי לב. הוא סודר עצתו ודבריו בלבו. ומה' מענה לשון. כשבא להשיב הקב"ה משכילו בדבריו או אם זכה מזמן לו מענה טוב.

פרק טז, ב
ותוכן רוחות ה'. ומונה הלבבות מי הטוב ומי הרע.

פרק טז, ג
גול אל ה' מעשיך. גלגל והשלך עליו צרכיך ויכונו מחשבותיך, דבר אחר: גול אל ה' מעשיך, התפלל לפניו על כל צרכיך. ויכונו. יתבססו ויתקיימו.

פרק טז, ד
כל פעל ה' למענהו. הכל עשה בשביל קילוסו כמו ענו לה' בתודה (תהלים קמז). דבר אחר: להעיד עליו, כלומר פעלו מעיד עליו על גבורותיו, שניהם בהגדת תהלים. וגם רשע. עשה להניחו ליום רעה, וכל זה לקילוסו.

פרק טז, ה
יד ליד לא ינקה. מיד ליד בא לו גמול גובה לבו.

פרק טז, ו
וביראת ה' סור מרע. על ידי יראת ה' סור מרע.

פרק טז, ז
ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. ירצה לו שיהיו שלימים עמו.

פרק טז, ט
לב אדם יחשב דרכו. ללכת דרך ישר. וה' יכין צעדו. כמו ששנינו (שבת קד) הבא לטהר מסייעין לו.

פרק טז, י
קסם על שפתי מלך. על שפתי חכם היושב בדין.

פרק טז, יא
פלס ומאזני משפט וגו'. לשלם לאדם כפעלו, משפט יושטיצ"ה בלע"ז פרעון עונות האדם בפלס ומאזנים. מעשהו כל אבני כיס. כאשר יש באבני כיס משקלות גדולות וקטנות הכל לפי פעלו של אדם.

פרק טז, יב
תועבת מלכים עשות רשע. דבר תעוב הוא לדיינין ואין הגון להם לעשות רשע.

פרק טז, יד
חמת מלך. הוא כמלאכי מות כשלוחי מיתה. ואיש חכם יכפרנה. יפייסנה.

פרק טז, טו
באור פני מלך חיים. מי שהקב"ה מסביר לו פנים חיים הוא לו, לכך צריך אדם ליישר דרכו לפניו. ורצונו כעב מלקוש. מי שהוא מרוצה לו רצונו טוב לו כעב המביא את המטר.

פרק טז, יט
טוב שפל רוח. טוב להתחבר את ענוים ולהיות אתם שפל רוח מהיות מחלק שלל את גאים.

פרק טז, כ
משכיל על דבר ימצא טוב. הנותן לב להתבונן על דבריו לפלס את דרכיו ימצא טוב. ובוטח בה' אשריו. כשהוא מפלס דרכיו ורואה בה מצוה שיש בה סכנה או חסרון כיס ובוטח בהקב"ה ועושה הטוב. אשריו. הן אשוריו שלו.

פרק טז, כא
לחכם לב יקרא נבון. שלמד חכמה מרבו יקרא נבון סופו שיהיה נבון בדברים מפולפל בחכמתו ויקראו אותו נבון. ומתק שפתים יוסיף לקח. כשאדם מטעים דבריו לתלמיד וממתיק דבריו בטעמים יוסיף לקח.

פרק טז, כב
מקור חיים שכל לבעליו. וכן פתרון המקרא שכל הבעלים מקור חיים הוא לו. ומוסר אוילים אולת. יסורי אוילים ע"י אולת באים להם וכן משמעו האולת יסורין הוא לאוילים.

פרק טז, כג
לב חכם ישכיל פיהו. לבו מלמד את פיו לדבר צחות. (ועל שפתיו.) יוסיף לבו לקח .

פרק טז, כד
צוף דבש. מתוק דבש, ברישק"ה בלע"ז. אמרי נועם. דברי תורה.

פרק טז, כה
יש דרך. שהוא ישר לפני איש.

פרק טז, כו
עמלה לו. לצרכו הוא עמל. כי אכף עליו פיו. כשפיהו כופהו ותובע לו מאכל אז עמלו עומדת לו שאכל מה שעמל כבר.

פרק טז, כז
כורה רעה. בלבו חורש הרע. ועל שפתיו כאש צרבת. הרעה כאש שורפת על שפתיו עד שמוציאה בפיו וגו'. כאש צרבת, שורפת כמו (יחזקאל כא) ונצרבו בה כל פנים.

פרק טז, כח
ונרגן מפריד אלוף. וע"י ריגונו ותרעומתו מפריד ממנו אלופו של עולם.

פרק טז, ל
עוצה עיניו. לשון קריצה וכן איעצה עליך עיני (תהלים לב). כלה רעה. כמו כי כלתה אליו הרעה וגו' וגורם לבא רעה לעולם.

פרק טז, לא
בדרך צדקה תמצא. ע"י הצדקה מאריכין ימיהם.

פרק טז, לב
ומושל ברוחו. כובש את יצרו.

פרק טז, לג
בחיק יוטל את הגורל. בינו לבין עצמו אדם מטיל גורל. ומה' כל משפטו. לברור לכל אחד ואחד חלקו.