פרק יט, ב
גם בלא דעת נפש לא טוב. אין טוב לאדם שהוא בלא תורה. ואץ ברגלים חוטא. החוטא רופס ודש העונות בעקביו ואומר קל הוא זה אעבור עליו, ורבותינו פירשו גם בלא דעת, בכופה את אשתו לתשמיש המטה בעל כרחה. ואץ ברגלים חוטא. זה הבועל ושונה, דבר אחר: זה המהלך על גבי עשבים בשבת.

פרק יט, ג
אולת אדם תסלף דרכו. בעונו בא לו הרע כי באולתו תסלף דרכו ועבר עבירות ונפרעין ממנו, ובבוא לו הצרה זועף לבו על הקב"ה וממהר אחר מדת הדין, כגון אחי יוסף שאמרו מה זאת עשה אלהים לנו (בראשית מב).

פרק יט, ד
הון יוסיף רעים רבים. אוהבים רבים ויש לפותרו במי שלמד תורה.

פרק יט, ו
רבים יחלו פני נדיב וכל הרע. הכל נעשים רעים. לאיש מתן. יש לפותרו בנותני צדקה ויש לפותרו במרביצי תורה.

פרק יט, ז
כל אחי רש. קרוביו. אף כי מרעהו רחקו. וכל שכן מרעיו ושושביניו ואוהביו. מרדף אמרים לא המה. אומר פלוני ופלוני קרובי ופלוני ופלוני מרעי והכל דברי הבל, ויש לפותרו במי שהוא רש בתורה ובמעשים טובים. מרדף אמרים לא המה. מחזר להורות הלכה ולאו בידו, והמדרש פותרו ביוסף שהיה מוציא על אחיו דבה ואמר לאביו שהן חשודין על אבר מן החי לכך שנאוהו ונקרא רש, לפי שהיה מוציא דבת שקר עליהם. ומחזר אחר אמרים לא המה. לו קרינן ומרדף אמרים להנאתו ולענין יוסף לו המה, כי עליו חזרו דבתו הוא היה אומר שהיו אוכלים אבר מן החי והכתוב מעיד עליהם אפילו בשעת הקלקלה היו שוחטין שעיר עזים, שנאמר: וישחטו שעיר עזים (שם לו) הוא אמר שהיו מזלזלין בבני השפחות לכך לעבד נמכר יוסף, הוא אמר שהיו נותנים עיניהם בבנות הארץ, אמר הקב"ה חייך שאני מגרה בך את הדוב לכך ותשא אשת אדוניו וגו' (שם לט) (בב"ר).

פרק יט, י
לא נאוה לכסיל תענוג אף כי לעבד. קל וחומר הוא שאין נאה שעבד ימשול בנדיבים.

פרק יט, יא
שכל אדם האריך אפו. כמו להאריך, אם עשה כן שכל הוא לו. ותפארתו. הוא שיעבור על מדותיו.

פרק יט, יב
נהם ככפיר זעף מלך. הקב"ה.

פרק יט, יג
ודלף טורד. דלף גשמים היורד בבית ומטריח וטורד ליושבי הבית כך מדיני אשה רעה.

פרק יט, טו
עצלה תפיל תרדמה. העצלות מביאה לידו שינה, זו היא המליצה, אבל המשל על המתעצל בתלמודו סוף ששואלין דבר חכמה ממנו והוא נרדם. ונפש רמיה תרעב. סוף שיהא עני וכן הרמאי בתלמודו לעשות תורתו חבילות סוף שהוא ישכח.

פרק יט, טז
שומר מצוה שומר נפשו בוזה דרכיו ימות. שאינו נותן לבו לשקלן.

פרק יט, יז
מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו. כשיחלה ויטה למות צדקתו מליצה עליו לפני מדת הדין לומר העני היתה נפשו מפרכסת לצאת ברעב וזה פרנסה והחזירה לגופה, אף אני אחזיר לו נפשו.

פרק יט, יח
יסר בנך כי יש תקוה ואל המיתו אל תשא נפשך. אל תכהו מכת מות.

פרק יט, יט
גדל חמה נשא עונש וגו'. אם תעביר על חמתך ותציל את שונאך, אם ראית רעה באה לו עוד תוסיף ימים וטובה.

פרק יט, כב
תאות אדם חסדו. עיקר שהבריות מתאוים לאדם בעבור חסדו. וטוב רש מאיש כזב. ואם איש כזב הוא ומבטיח ואינו עושה טוב איש רש ממנו.

פרק יט, כג
ושבע ילין. הירא את השם שלא יפחד בשום רעה.

פרק יט, כד
טמן עצל ידו בצלחת. ביורה חמה שכשיעברוה מן האור ופינוה רקנית מחמם ידו בתוכה ודומה לו בשלו בסירות ובדודים ובצלחות (דברי הימים ב לה), ומשום רבינו יצחק הלוי שמעתי בצלחת מלשון תרגום ויבקע וצלח בשעת הצנה והגליד על שם שהקור והגליד מבקעין וצולחין הידים, ואני שמעתי בצלחת קרע החלוק שקורין פאנדאדיר"ה בלע"ז כלומר טומנה בחיקו (סא"א).

פרק יט, כה
לץ תכה ופתי יערים. על מכות פרעה ומלחמת עמלק החכים יתרו ונתגייר.

פרק יט, כו
משדד אב יבריח אם. מבריח אם. בן מביש ומחפיר. דרכיו ע"י שראתה שרה את בן הגר המצרית משחק לעבודת גלולים וגילוי עריות גרם זה שנשתלחה אמו, וירע הדבר מאד בעיני אברהם (בראשית כא).

פרק יט, כז
חדל בני לשמוע וגו'. מקרא קצר הוא וזהו פירושו חדל בני לשגות מאמרי דעת בשביל לשמוע מוסר, חדל לשגות כמו מלשגות, וכן וחדל לעשות הפסח (במדבר ט), וכן כי חדל לספור (בראשית מא).

פרק יט, כח
עד בליעל יליץ משפט. יעיד לאדם מליצת משפטי יסורין ומיתה. ופי רשעים יבלע און. האון יבלעהו.

פרק יט, כט
נכונו ללצים. הקב"ה זימן לו שפטים של צרעת לזה הלץ המספר בלשון הרע.