פרק כ, ב
נהם ככפיר אימת מלך מתעברו. מכעיסו.

פרק כ, ג
כבוד לאיש שבת מריב. לנוח ממריבה וכל אויל שאינו שבת מריב תגלה קלונו.

פרק כ, ד
מחרף עצל לא יחרש. מפני הצנה יושב העצל ואינו עושה מלאכה ואינו עוסק בתורה.

פרק כ, ה
מים עמוקים עצה בלב איש. הלכה בלב חכם סתומה. ואיש תבונה ידלנה. ותלמיד נבון בא ודלה אותה ממעיו.

פרק כ, ו
רב אדם יקרא איש חסדו. הרבה יש בני אדם הבוטחים אל אוהביהם המבטיחים אותם חסד וקוראים להם בעת דוחקם. ואיש אמונים מי ימצא. המבטיח ועושה. איש חסדו. המבטיח לו לעשות חסד.

פרק כ, ח
מלך יושב על כסא דין. יש לפרשו כנגד הקב"ה ויש לפרשו כנגד שופטי אמת.

פרק כ, יב
אוזן שומעת ועין רואה וגו'. כלומר מעשה ידיו הם והוא חפץ באוזן שומעת מוסר ועין הרואה את הנולד.

פרק כ, יג
אל תאהב שנה פן תורש. כי תעשה רש.

פרק כ, יד
רע רע יאמר הקונה. הקונה תורה ע"י הדחק ויסורי רעבון אומר אוי לי על רעה זאת והצרה הזאת, וכשהולך לו מלא חכמה אז יתהלל על הצער שנצטער. ואוזל לו. והולך לו.

פרק כ, יז
ערב לאיש לחם שקר. ניאוף אשת איש. ואחר ימלא פיהו חצץ. אבנים דקות וכן ויגרס בחצץ (איכה ג).

פרק כ, יח
מחשבות בעצה תכון ובתחבולות עשה מלחמה. אם באת להלחם כנגד השטן בא בתחבולות תשובה ותפלה ותענית.

פרק כ, יט
גולה סוד הולך רכיל ולפותה שפתיו. המדבר חלקות לפתותך ולהסיתך.

פרק כ, כ
מקלל אביו ואמו ידעך נרו באשון חשך. בהנשיף ובהשחיר החשך כלומר בבא הרעה.

פרק כ, כא
נחלה מבוהלת בראשונה. שנבהל למהר וליטול תחלה כגון בני גד ובני ראובן שמהרו לטול חלקם בעבר הירדן ודברו בבהלה, שנאמר: גדרות צאן נבנה למקנינו פה וערים לטפנו (במדבר לב) עשו את העיקר טפל שהקדימו צאנם לטפם. ואחריתה לא תבורך. שגלו כמה שנים קודם שאר השבטים כמו שמפורש בסדר עולם ובמדרש רבי תנחומא, בשנת שתים לאחז ויער ה' את רוח מלך אשור וגו', ושאר שבטים גלו בשנת שש לחזקיהו היא התשיעית להושע בן אלה.

פרק כ, כה
מוקש אדם ילע קודש. כשאדם נכשל ונוקש בעבירות מקלקל את קדושתו כמו ושתו ולעו (עובדיה א). ואחר נדרים לבקר. צריך אדם לחזור אחר קרבנות לנדור ולהביא ולבקש על נפשו.

פרק כ, כו
מזרה רשעים. פרעה וחילו. מלך חכם. הקב"ה. וישב עליהם אופן. גלגל מדתם השיב עליהם וינהגהו בכבדות (שמות יד) כנגד והכבד את לבו (שם ה).

פרק כ, כז
נר ה' נשמת אדם. הנשמה שבקרבו מעידה עליו בדין.

פרק כ, כט
תפארת בחורים כוחם. כמו שתפארת בחורים כחם כן הדרת זקנים שיבה. חבורות פצע תמרוק ברע. דרשו רבותינו הממרק עצמו לדבר עבירה, סוף בא לידי פצעים וחבורות. ומכות חדרי בטן. זה הדרוקן.