פרק כא, ב
כל דרך איש ישר בעיניו ותוכן. ומונה.

פרק כא, ד
רום עינים. גסות הרוח. ורחב לב. חפץ למלאות תאות לבו, הוא ניר של רשעים חרישותם ומחשבותם הוא חטאתם.

פרק כא, ה
מחשבות חרוץ. אדם ישר המתהלך באמת ובמשפט חרוץ. אך למותר. להצלחה ולריוח באות. וכל אץ. דוחק את השעה.

פרק כא, ו
פועל אוצרות. להרבות הון. בלשון שקר הבל נדף וגו'. מוקשי ס"א מבקשי מות הם לו.

פרק כא, ז
יגורם. יגור אותם.

פרק כא, ח
הפכפך דרך איש וזר. איש והוא זר סר מן המצוה דרכו הפכפך.

פרק כא, ט
ובית חבר. שנכנס לבית חבירו לדבר עם אשתו, ומדרש אגדה ניבא שסוף השכינה להסתלק מעל ישראל שהם כאשת מדינים. ובית חבר. בית שמחברים בו רעים להקב"ה כגון דמות שהעמיד מנשה בהיכל ה'.

פרק כא, יא
בענש לץ יחכם פתי. ע"י יסורי הלצים הפתאים מתחכמים ושבים בתשובה.

פרק כא, יב
משכיל צדיק. צדיקו של עולם הוא הקב"ה נותן לב להכרית בית רשע כגון זכר עמלק.

פרק כא, יד
מתן בסתר. צדקה. ושוחד בחק. אף זו צדקה יכפה אף, יכפה חמה עזה.

פרק כא, טו
שמחה לצדיק עשות משפט. שמחה להקב"ה לעשות דין בצדיקים כדי לזכותם לחיי העוה"ב ושמחה לצדיק שהקב"ה מביא יסורין עליהם כדי שיזכו לעה"ב כך נדרש במדרש תהלים. ומחתה היא לפועלי און. לפי שאין נותנין לב לשוב ואין היסורין מועילין להן ומצטערין ולא להועיל.

פרק כא, טז
אדם תועה מדרך השכל. פורש מן התורה. בקהל רפאים. בעדת גיהנם.

פרק כא, יז
איש מחסור. מי שאוהב שמחת משתה תמיד.

פרק כא, יח
כופר לצדיק רשע ותחת ישרים בוגד. צדיק נחלץ ורשע בא תחתיו כגון מרדכי והמן.

פרק כא, יט
טוב שבת בארץ מדבר. גם זה על סלוק השכינה נאמר.

פרק כא, כ
וכסיל אדם. וכסילות של אדם.

פרק כא, כב
עיר גבורים עלה חכם. זה משה רבינו שעלה לבין המלאכים גבורי כח (ויורד וגו', תורה).

פרק כא, כד
יהיר. גס רוח סופו להיות לץ שאינו חש לשמוע מוסר.

פרק כא, כו
וצדיק יתן. כל צרכי ביתו שהקב"ה מזמן לו.

פרק כא, כז
אף כי בזמה יביאנו. וכל שכן כשהוא מביאו להרשיעו ובעצה רעה כגון קרבנות בלעם ובלק שלא היו מביאים אלא לקלל את ישראל.

פרק כא, כח
ואיש שומע. שקבל מה שכתוב בתורה לא תענה ברעך וגו' (שמות כ). לנצח. תמיד.

פרק כא, כט
העז איש רשע בפניו. הרשע מראה עזותו בשעת כעסו. בפניו. מלשון אף.

פרק כא, ל
אין חכמה וגו'. אין כל חכם ונבון חשוב לנגד ה', כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב.