פרק כד, ה
גבר חכם בעוז. איש חכם הוא תמיד בעוז.

פרק כד, ז
ראמות לאויל חכמות. מין אבן יקרה שאינה מצויה, כמה דתימא ראמות וגביש (איוב כח) כלומר כל חכמה דומה לכסיל כאבן יקרה וכמרגליות לקנות לומר איך אעסוק בתורה מתי תעלה בידי, אבל החכם שונה היום מעט ולמחר מעט.

פרק כד, ח
מחשב להרע. חורש תחבולות רשע, לו בעל מזמות יקראו גורם לו רע שהבריות קוראים לו בעל מזמות עצת רשעים.

פרק כד, ט
זמת אולת. עצת אולת חטאת לבעליה. ותועבת לאדם לץ. ליצנות היא המתעבת את האדם על הקב"ה ועל הבריות.

פרק כד, י
התרפית. מן התורה. ביום צרה צר כחכה. מלאכי השרת לא יהיו מאמצין כחך זה מדרש חכמים, ולפי פשוטו התרפית ביום צרת אהובך לעמוד מנגד. צר כחכה. ביום פורענותך דכתיב אם החרש תחרישי וגו' (אסתר ד).

פרק כד, יא
הצל לקוחים וגו'. להציל את הלקוחים למות. ומטים להרג אל תחשוך. מלהצילם על זה אמרתי צר כחך.

פרק כד, יב
כי תאמר. שמא תאמר וזהו כי משמש בלשון דלמא.

פרק כד, יג
אכל בני דבש. כלומר דרך בני אדם לאכול דבש כי טוב הוא אף.

פרק כד, יד
כן דעה חכמה לנפשך. וכשם שאתה רודף לאכול דבש כן תהא רודף לדעת חכמה. אם מצאת. אותה, אז יש אחרית.

פרק כד, יט
אל תתחר. להיות כמותם כמו איך תתחרה (ירמיה י"ב), כי אתה מתחרה בארז (שם כב).

פרק כד, כא
ירא את ה' בני ומלך. ירא את ה' וירא את המלך ובלבד שלא יסירך מיראת ה' ולעולם יראת ה' קודמת עם שונים אל תתערב האומרים שתי רשיות יש.

פרק כד, כב
ופיד שניהם. שבר ע"ג ושבר עובדיה.

פרק כד, כג
גם אלה לחכמים. כל הדברים שבענין שלמטה אמורים לחכמים היושבים בדין שלא יכירו פנים במשפט כי לא טוב.

פרק כד, כו
שפתים ישק. ראוים כל שפתים לנשקו.

פרק כד, כז
הכן בחוץ. זה מקרא. ועתדה בשדה. זו משנה. אחר ובנית ביתך. זו גמרא, דבר אחר: כמשמעו בתחלה קח לך שדות וכרמים ואחר כך ועתדה לשון עתודים (בראשית לא) שים לך בהמות בשדה ואח"כ ובנית ביתך תקח אשה.

פרק כד, כח
והפתית בשפתיך. תתפתה לרעך בדבורך.

פרק כד, ל
איש עצל. שאינו חוזר על גרסת תלמודו.

פרק כד, לא
קמשונים. חוחים. כסו. נכסו. חרלים. גדולים מקמשונים והרי הם חדים כקוצים. וגדר אבניו נהרסה. כך מי שאינו חוזר על תלמודו מתחלה משכח ראשי פרקים וסוף מחלף דברי חכמים מזה לזה שאומר על טהור טמא ועל טמא טהור והוא מחריב את העולם.

פרק כד, לד
מתהלך רישך. הדברים שאתה רש מהם יבואו לך במרוצה.