פרק כה, א
גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו. חזר לדורשם כשנתמנה חזקיהו למלך והוא הושיב תלמידים בכל עיר כדאמרינן בפרק חלק, בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ. העתיקו. החזיקו.

פרק כה, ב
כבוד אלהים הסתר דבר. כגון מעשה מרכבה ומעשה בראשית. וכבוד מלכים חקור דבר. כשאתה דורש בכבוד חכמים שעשו סיגים לתורה ובגזרות שגזרו בהם יש לך לחקור ולדרוש ולשאול טעם לדבר, אבל כשתדרוש במעשה מרכבה ובמעשה בראשית ובחוקים הכתובים בתורה כגון חוקים ודברים שהשטן מקטרג עליהם ומשיב עליהם באכילת חזיר וכלאי כרם ושעטנז, אין לך לחקור רק להסתיר ולומר גזרת מלך היא.

פרק כה, ג
אין חקר. לרום שמים ולעומק הארץ וללב מלכים אין חקר שכמה דינים באים לפניהם וכמה מלחמות וצריכים לתת לב לכולם ואם כל הלשונות מדברים וכל הידים כותבין אינן יכולין לכתוב חללה של רשות.

פרק כה, ד
הגו סיגים מכסף. משוך כמו כאשר הוגה מן המסילה (שמו"ב כ) כשם שאין הכלי של כסף יוצא למלאכת צורף עד שיוציאו ממנו סיגים של נחשת שבו, כך אין צבור נפטרין מעונש עד שיוציאו מתוכם הרשעים ויעשו בהם דין.

פרק כה, ו
אל תתהדר לפני מלך. להראות כבודך ולהתגאות לפני מלך או לעמוד לפני מי שגדול ממך, כי טוב שיאמרו לך עלה הנה משתבוא בלא רשותו ויאמרו לך צא.

פרק כה, ז
אשר ראו עיניך. שדבר זה אמת.

פרק כה, ח
פן מה תעשה. פן תבא לידי שלא תדע מה לעשות באחריתה.

פרק כה, ט
ריבך ריב את רעך. ואם על כרחך אתה צריך לריב ולהוכיח עם רעך מכל מקום וסוד אחר אל תגל לא תזכיר לו דופי אבותיו שמתו, שאין הכל יודעין אותו ואתה תגלהו.

פרק כה, י
פן יחסדך שומע. חרפת מצרים (יהושע ה') מתרגמינן חסודא דמצראי, פן יחסדך, השומע ויקראך מוציא דבה.

פרק כה, יא
תפוחי זהב. כעין כפתורין מצויירין על משכיות כסף במשכיות כלים המצופין בכסף כמו ושכותי כפי (שמות לג). דבר דבור על אפניו. על כנו ודוגמתו נשאתי אימיך אפונה (תהלים פח) מבוססת ומיושבת בקרבי ואין זה מגזרת אופן וגלגל (ישעיה כח) שאלו כן היה נקוד פתח תחת הפ"א כמו האופנים ולא יפול בו נקודת חטף קמץ.

פרק כה, יב
נזם זהב וחלי כתם. עדי קבוצת זהב כמו ותעד נזמה וחליתה (הושע ב) כמו חלאים (שיר השירים ז). כתם. לשון תכשיט זהב וכן כתם פז (שם ה).

פרק כה, יג
כצנת שלג. כקור ימי שלג שאדם מתאוה לו בימי קציר ולא שלג ממש, שהשלג לא טוב הוא בשעת קציר.

פרק כה, יד
נשיאים ורוח וגו'. כאשר יהיה תוחלת שוא כשהשמים מתקשרים בעבים והרוח מנשבת ואדם מצפה שיבא גשם ולא בא והם מצטערים וכלות עיניהם, כך איש מתפאר לומר כך וכך צדקה אתן ליד גבאי והוא משקר וכלות עיני עניים למתנתו ואינה באה.

פרק כה, טו
באורך אפים יפותה קצין. בעוד שהקב"ה מאריך אפו ואינו נפרע יתנו לב החוטאים לפתותו בתשובה ותפלה. ולשון רכה. בתפלה ותחנונים. תשבר גרם. עצם קושי הגזרה.

פרק כה, טז
דבש מצאת. וגו'.

פרק כה, יז
הוקר רגלך. כשם שאם מצאת דבש והוא מתוק לחכך אתה צריך שלא תאכל ממנו פן תשבענו והקאתו כך הוקר רגלך מבית רעך אע"פ שהוא מקרבך, מנע מלבא שם יום יום פן ישבעך וישנא אותך, ולענין מדרשו אל תהי רגיל לחטוא שוגג ולהביא תמיד חטאות ואשמות לבית ה' שנקרא ריע לישראל, דכתיב זה דודי וזה רעי (שיה"ש ה).

פרק כה, יח
מפיץ וחרב. שם כלי מלחמה.

פרק כה, יט
שן רעה. רצוצה. מועדת. כמו ולא מעדו קרסולי (תהלים יח). מבטח בוגד. מכזב בו ביום צרתו כשן רצוצה ומועדת.

פרק כה, כ
מעדה בגד ביום קרה. בגד עדים בגד מוסר כלי שהוא ראוי להסירו מעליו לפי שהוא בלוי כדמתרגמינן ויסר ויעדי, וזה פתרונו בגד בלוי הרי הוא ביום קרה כחומץ על נתר. נתר. מין אדמה רכה כגון אדמה שלנו הנקרא קריד"א והיו חוקקים אותה ועושין כלים, ואם יפול בו חומץ ממסמסו ונשחת. אף שר בשירים על לב רע. דומה לשניהם ומה הוא שר בשירים זה המלמד תורה לתלמיד רשע אשר אין בלבו לקיימה.

פרק כה, כא
אם רעב שנאך. כמשמעו, ורבותינו פירשוהו על יצר הרע אם רעב הוא ואומר לך להשביעו בעבירות משוך את עצמך לבית המדרש והאכילהו מלחמה של תורה, וכן השקהו מים מימיה של תורה.

פרק כה, כב
כי גוזלים. הם לו שאתה חותה ושואב מן המדורה לתת על ראשו. חותה. כל שאיבת גחלים מתוך ההסק קרי חותה כמה דאת אמר: לחתות אש מיקוד (ישעיה ל). וה' ישלם לך. ישלימנו עמך שלא יתגבר עליך.

פרק כה, כג
רוח צפון תחולל גשם. תוליד ותברא את הגשם. ופנים נזעמים. תחולל לשון סתר לשון הרע גורם שיהיו פני הקב"ה נזעמים, וכן דמיון פתרון המקרא רוח צפון עשויה לחולל גשם ולשון סתר עשויה לפנים נזעמים.

פרק כה, כד
טוב שבת על פנת גג. על סלוק השכינה נאמר. מאשת מדינים. כנסת ישראל שהרשיעו את מעשיהם והקניטו להקב"ה. ובית חבר. בית שחברו בו עבודת גלולים לשכינה.

פרק כה, כה
על נפש עיפה. עשויה להשיב נפש עיפה. ושמועה טובה. אף היא שוה להם וכן יעקב ותחי רוח יעקב אביהם (בראשית מה).

פרק כה, כו
מעין נרפש. עכור ברגלים. צדיק מט לפני רשע. כשהצדיק מט לפני הרשע וירא להוכיח על פניו דרכו, שנאוי הדבר כמעין נרפש ומקור נשחת.

פרק כה, כז
אכול דבש. לאכול דבש יותר מדאי רמז הדבר לדורש במעשה מרכבה ובמעשה בראשית, לגלות לרבים ועמי הארץ מלגלגים על הדברים ושואלים מה למעלה מה למטה. וחקר כבודם כבוד. והיכן החקר ראוי להיות בדברי חכמים אשר כבודם כבוד בגזירותיהם יש לשאול מה טעם גזרו כך ולמה סייגו בכל גזירה וגזירה.