פרק כו, א
כשלג בקיץ. בשעה ששוטחין התאנים בחמה ליבשן ולעשות קציעות, כדאמר הלחם והקיץ לאכול הנערים (שמו"ב טו).

פרק כו, ב
כצפור לנוד. שהוא נד וכדרור שהוא חוזר לקנו. כן קללת חנם לא תבוא. למי שהוציאה בפיו. דרור. הוא עוף הנקרא רונדל"ע בלע"ז ונקרא דרור שדרה בבית כבשדה.

פרק כו, ג
שוט לסוס. הוא עשוי ואף שבט נכון לגו כסילים יסורין מוכנין לרשע.

פרק כו, ד
אל תען כסיל. בדברי ריב ומצה פן תשוה לו.

פרק כו, ה
ענה כסיל. הבא להסיתך לעכו"ם הודע לו אולתו. פן יהיה חכם בעיניו. וטעם שני פסוקים אלו מפורש בתוכם אל תען בדבר שתשוה לו, אם תענהו ענה כסיל בדבר שאם לא תענהו יהיה חכם בעיניו.

פרק כו, ו
מקצה רגלים חמס שותה. מי ששולח דברים ביד כסיל הוא מקצה רגלי שלוחים הרבה לחזור ולשלוח לתקן מה שעיות הראשון אשר שלחו בתחלה, ושותה חמס שחבירו זועף עליו על שליחות הכסיל.

פרק כו, ז
דליו שוקים מפסח. גבהו כמו דלו עיני (ישעיה לח) השוקים של כל אדם נראין לפסח גבוהים ממנו, ודבר זה משל בפי כסיל האומר אותו על לימוד החכמה, איך אנו באים ללמוד החכמה נפלאה וגבוהה היא ממנו, המשל אומר דליו שוקים מפסח.

פרק כו, ח
במרגמה. פרונדול"א בלע"ז שאבן שצוררין בו לא להתקיים היא שם שעומד להזרק, כך הנותן לכסיל כבוד אינו של קיימא, ורז"ל דרשו על המלמד תורה לתלמיד שאינו הגון שהוא כזורק אבן למרקוליס.

פרק כו, ט
חוח עלה ביד שכור. כחוח שהוא נדבק ביד שכור כן המשל האמור למטה נדבק בפי הכסיל להיות להם לחוח ולקוץ מכאיב, ומהו המשל.

פרק כו, י
רב מחולל כל. הקב"ה ברא את הכל ודן את הכל ככסיל כחכם אין אנו צריכין לשום חכמה. ושוכר כסיל. לא כבשר ודם שלא ישכור אלא פועלים בקיאים ולא ישכור אלא העוסקים במלאכתו אבל הקב"ה מחולל כל ושוכר הכסילים ושוכר עובר דרכים הבטלנים מכל מלאכה, ומדרש אגדה ושוכר כסיל מלשון וסכרו מעינות תהום (בראשית ח), ולשון עושי שכר (ישעיה יט), הקב"ה סוכר מזל כסיל המשמש בימות החמה מתשרי ואילך ומאז הוא סוכר וסוגר כל עוברי הים מלילך בו עד הפסח. ובדברי רבי משה ראיתי רב מחולל כל עשיר יש לו פעולות הרבה ואם שוכר כסיל במלאכתו הנה הוא כשוכר כל עוברי דרך שרואין בקלקול המלאכה, להורות איך יתכן ואיך יש לו לפעול ודבר ריק הוא ואינו ענין כאן.

פרק כו, טו
בצלחת. ביורה חמה נותן ידו מפני הקור.

פרק כו, טז
משיבי טעם. חכמים.

פרק כו, יז
מחזיק באזני כלב. העובר להתעבר על ריב לא לו הרי הוא כאוחז באזני כלב הגורם שישכנו על חנם.

פרק כו, יח
כמתלהלה. כמתיגע לירות זיקים של אש כמו ובזיקות בערתם (ישעיה נ) מלשון זקוקים דינור, דבר אחר: זיקים פרונזולא"ש מלשון אבני קלע (זכריה ט), וכן בגמרא זיקתא פסיק לן ויורה חצים ומות.

פרק כו, יט
כן איש רמה. מפתה ומסית את חבירו מדרכי חיים לדרכי מות וכשחבירו מרגיש שהוא מתעה אותו אומר מצחק אני.

פרק כו, כ
באפס עצים. כלומר שני דברים אלו שוין כשם שבאפס עצים תכבה אש כך באין נרגן של לשון הרע המסכסך בעלי ריב ישתוק מדון.

פרק כו, כא
פחם לגחלים ועצים לאש. פחם של אש עשוי להבעיר גחלים עמומות ועצים עשוין להסיק אש ואיש מדון לחרחר ריב.

פרק כו, כב
כמתלהמים. לשון מתלחמים ורז"ל פרשו כמתלהמים כמת להם דברי המרגלים היו להם למיתה. חדרי בטן. היא מיתת הדרוקן.

פרק כו, כג
מצופה על חרש. כסיגי כסף המדובקים על החרש שצורפין אותו בו והוא מבהיק כאלו הוא כסף ואין בו תועלת, כן שפתים דולקים ולב רע הרודפים אחר הבריות להסיתם בחלקות ומדברים אחד בפה ואחד בלב. ולב רע נראין כאוהבין והם אויבים. דולקים. כמו דלקת אחרי (בראשית לא).

פרק כו, כד
ינכר שונא. בדבורו מתנכר השונא שלא יכירו שהוא שונא, דישקנוייש"ט בלע"ז.

פרק כו, כו
תכסה שנאה. העושה מעשיו במחשך ומכסה במשאון שהוא שואת חושך את הדבר השנאוי להקב"ה, סוף שהקב"ה מגלה רעתו בקהל שיכירו בו שהוא רשע.

פרק כו, כז
כורה שחת. כגון בלעם שהשיא עצה לבלק על ישראל והפיל מהם כ"ד אלף ובא למדין לתבוע שכרו ונהרג ביד ישראל. וגולל. כלומר סופו של המעמיד מכשול שיכשל בו. וגולל אבן. מגללו ממקום למקום שיכשלו בו בני אדם, ואגדה פותרו באבימלך שהרג שבעים אחיו על אבן אחת וסוף מת באבן, שנאמר: ותשלך אשה אחת פלח רכב ותרץ גלגלתו וגו' (שופטים ט').

פרק כו, כח
ישנא דכיו. מי שמקבל לשון הרע שונא את הנדכאים תחתיו שכן על לשון הרע רדף שאול לדוד והרג נוב. ופה חלק. פה של חלקלקות. יעשה מדחה. עושה דיחוי שדוחה את מקבלו מעל הקב"ה.