פרק כז, א
אל תתהלל. אל תתפאר עכשיו בדבר שעתיד להיות ליום מחר. כי לא תדע מה ילד יום. שמא היום יולד שום רעה שיבטל מחשבות מחר.

פרק כז, ג
ונטל. משא. וכעס אויל. שהאויל מכעיס להקב"ה גורם להביא כעס לעולם.

פרק כז, ד
ומי יעמוד לפני קנאה. מי יעמוד לפני קנאתו של קנא ונקם.

פרק כז, ו
ונעתרות. לשון גודל כמו העתרתם עלי (יחזקאל לה).

פרק כז, ז
תבוס נופת. תרמוס ברגל כמו יבוס קמינו (תהלים נד). כל מר מתוק. כל דבר מר מתוק לה, ויש לפותרו בתלמוד תורה המראה את עצמו כשבע, שאינו מתאוה לדברי תורה לתאות נפש. תבוס נופת. אף הטעמים המיושבים על הלב אינם חשובים עליו, והמתאוה לה אפילו דברים הבאים לו במרירות וביגיעה הם מתוקים לו.

פרק כז, ח
נודדת מן קנה. שהולכת ומטלטלת כן האיש הנודד ממקומו, תלמיד חכם הנודד מן הלמוד מלחזור על גרסתו.

פרק כז, ט
שמן וקטרת. ריח שמן אפרסמון וריח קטרת משמחין לב. ומת רעהו מעצת נפש. מי שחברו מקרבו וממתק לו בדבריו הוא טוב ממה שנפשו יועצתו, דבר אחר: ומתק רעהו המכשיר מעשיו שהן מתוקין להקב"ה טוב לו ממה שהוא ממלא תאות לבו.

פרק כז, י
רעך ורע אביך. הקב"ה שנקרא ריע לישראל וריע אביך שחיבב את אבותיך. אל תעזב. אם עזבת יבא עליך פורענות. ובית אחיך. אל תבטח בבני עשו וישמעאל שיקרבוך מצינו כשגלו ישראל לבבל היו אומרים למוליכיהם בקולר בבקשה מכם הוליכונו בדרך אחינו בני עשו וישמעאל, והיו בני ישמעאל יוצאים לקראתם ומקדמין אותם במיני מלוחים ונודות נפוחים. מאח רחוק. טוב שישכון ביניכם הקרוב לקוראיו משתבואו אצל אח שנתרחק לאמור יקרבו ימי אבל אבי וגו'.

פרק כז, יא
חכם בני. התחכם בני. ושמח לבי. ותהא לבי שמח בך.

פרק כז, יב
ערום ראה רעה. רואה פורענות הבאה על הארץ ונסתר הימנה, שמשך ידו מן העבירה ופתאים לא נסתרו אלא עברו בדרך רעה. ונענשו. ונפסדו.

פרק כז, יג
כי ערב זר. אדם שנעשה ערב גורם שאמר הדיין למלוה קח בגדו.

פרק כז, יד
מברך רעהו. יש משבח את חבירו יום יום והברכה נהפכה לקללה שאומרים עליו שהוא וותרן בממונו ועשיר והכל באין ושואלין ממנו והמלכות מתגרת בו לגבות ממון כך נדרש במסכ' ערכין. ועוד יש במדרש רבי תנחומא כנגד בלעם שהיה מברך את ישראל בקול רם שנאמר: וישא משלו וגו' (במדבר כג) לשון נשיאות קול וסופו יעץ להחטיאם.

פרק כז, טו
דלף טורד. גשם הנוטף מן הגג לתוך הבית וטורד את בני הבית. ביום סגריר. יום הגשם שהכל נסגרים בבתיהם. ואשת מדינים נשתוה. שניהם שוין.

פרק כז, טז
צופניה צפן רוח. מי שסבור לשומרה מתזנותיה צפונת רוח הוא כשם שאי אפשר לצפון הרוח כן היא לא תצפנה. ושמן ימינו יקרא. קורא הוא הצרעת לבוא עליו עד שיגרשנה כמצורע המטהר בשמן בבהן ידו הימנית.

פרק כז, יז
יחד פני רעהו. יחדד, תלמיד חכם מחדדין זה לזה בהלכה.

פרק כז, יח
יאכל פריה. וכן שומר אדוניו יכובד, ויאכל פרי מעלליו.

פרק כז, יט
כמים. הללו הפנים שאתה מראה לתוכן הן מראות לך. כן לב האדם לאדם. חברו לפי מה שאדם יודע שחבירו אוהבו, כן הוא מראה לו פנים.

פרק כז, כ
שאול ואבדון לא תשבענה. מלקבל את הרשעים לתוכם, כשם שעיני האדם רשע לא תשבענה מלשוט אחר יצר הרע מלמלאות תאותו.

פרק כז, כא
מצרף. כלי עשוי לצרוף כסף והכור עשוי לבחון זהב ואיש נצרף ומתחשב לפי מהללו ע"י שהבריות מהללות אותו במעשיו הטובים נבחן לרבים אם טוב אם רע.

פרק כז, כב
הריפות. חטים הנדיכים במכתש. מכתש. אסיתא מורטיו"ר בלע"ז. בעלי. הוא בוכנא פולין מורטי"א בלע"ז, על שם שמעלין אותו ומכין בו תמיד נקרא עלי.

פרק כז, כג
פני צאנך. אל יקלו בעיניך להתבונן בם תמיד מה הם צריכים.

פרק כז, כד
כי לא לעולם חוסן. שאם אתה עשיר בכסף ובזהב שמא לא יתקיים לעולם לכך אל תבזה דברים קטנים שלך. גלה חציר. כשגלה החציר בימי ניסן ויראה הדשא ונאספו עשבים לצמוח אז ייטיב לך שיהיו גזותיהם של כבשים ללבושך.

פרק כז, כו
ומחיר שדה. ישוו לך העתודים כי תאכל הבשר ותמכור העורות.

פרק כז, כז
ודי. פרנסתך. ללחמך וללחם ביתך. תסתפק בחלב העזים הרי מליצתו, והמשל כן הוא, פני צאנך הרב המתמנה על הצבור ישאם בחיקו וינהלם לאט, כי לא לעולם חסן, ובזאת יאכל פירות והקרן קיימת. גלה חציר. כשיתפשטו שמועותיו ותגדל התורה על ידו אז יהיו הכבשים האלה לבושו, יהיו התלמידים לו לשם ולבוש הוד והדר.