פרק כט, א
מקשה עורף. מלשמוע. פתע ישבר. מהר ישבר.

פרק כט, ג
ורועה. מחבר לו זונות כמשמעו. ורבותינו אמרו האומר שמעוה זו נאה אשננה וזו אינה נאה לא אשננה, וסיוע במקרא שאין זונות במקרא מלא אלא זה בלבד.

פרק כט, ד
יעמיד ארץ. אם שופט אמת הוא יעמיד ארץ. ואיש תרומות. איש גאות שאינו חש להיות מתון בדין ורבותינו אמרו אם הדיין דומה למי שאינו צריך לקנות אוהבים וליקח שוחד הוא יעמיד ארץ, ואם דומה לכהן השואל תרומות על הגרנות הוא יהרסנה.

פרק כט, ה
מחליק. מדבר חלקות.

פרק כט, ו
בפשע איש רע. יבא מוקש. וצדיק. שלא הלך בדרכיו ירון ושמח.

פרק כט, ז
דין דלים. ייסורי דלים ומה הם צריכים ונותן להם לב.

פרק כט, ח
יפיחו. ילהיבו כלהבת אש הנפוח ברוח.

פרק כט, ט
איש חכם נשפט. מתוכח עם האויל. ואין נחת. בין מראה לו פנים זעופות בין שמראהו פנים שוחקות אין נחת לא בזו ולא בזו אינו מוצא קורת רוח, מצינו באמציה שהראה לו הקב"ה פנים שוחקות ומסר בידו אדום, ובשובו מהכות (דברי הימים ב כה) ויבא את אלהיהם ולהם השתחוה לאחז הראה הקב"ה פנים זועפות ומסרו ביד מלכי ארם, ויזבח לאלהי דמשק כי אמר אלהי ארם מעזרים להם.

פרק כט, י
יבקשו נפשו. לשון חבה ונראה שכן הוא, כמה שאמר דוד לאביתר (שמו"א כב) אשר יבקש את נפשי יבקש את נפשך מי שיגמול לי חסד יגמול לך ואין הפותרים מודים לי.

פרק כט, יא
באחור ישבחנה. כשיוציא הכסיל כל רוחו בא החכם וישפילנו במענה לשונו, ודומה לו משביח שאון ימים (תהלים סה) בשוא גליו אתה תשבחם (שם פט).

פרק כט, יג
ואיש תככים. איש מזימות בעל תורה, ורבותינו (תמורה טז ויקרא רבה פ' ל"ד) פירשו תלמיד שאמר לרב השניני פרק א' ומלמדו.

פרק כט, טו
ונער משולח. ששלחו אביו ללכת בדרכי לבו סופו מביש אמו זה ישמעאל על שהיה רשע, גרם לשרה שאמרה לאברהם גרש את האמה וגו' (בראשית כא).

פרק כט, יח
באין חזון יפרע עם. כשגורמין ישראל שהנבואה מסתלקת מהם ע"י שהם מלעיבים בנביאים יפרצו בם פרצות ויוצאין לתרבות רעה.

פרק כט, יט
כי יבין ואין מענה. כיון שרואהו שמוכיחו שותק והוא חוזר ומקלקל לכך צריך ליסרו במכות ועונשין, ולא דבר עם עבד ממש אלא על כל הממרים דבר השופטים.

פרק כט, כ
אץ בדבריו. ממהר ונבהל להשיב. תקוה לכסיל ממנו. יש לכסיל תקוה יותר ממנו.

פרק כט, כא
מפנק מנער עבדו. יצר הרע. מנון. שליט וכן לפני שמש ינון שמו (תהלים עב), וכן כל נין שבמקרא שהנין קם תחת אביו לשלוט בנכסיו.

פרק כט, כב
איש אף יגרה מדון. כמשמעו מדון מדת הדין.

פרק כט, כג
יתמוך כבוד. יקרב אל הכבוד ותומך בו תמיד.

פרק כט, כד
אלה ישמע. שמשביעין אותו אם ראית פלוני שגנב לי כך וכך ומתוך שהוא חולק עמו אינו מגיד.

פרק כט, כה
חרדת אדם יתן מוקש. מסורס הוא מוקש עבירה יתן חרדה לאדם. דבר אחר: כמשמעו מתוך שאדם צר עין וחרד אם יעשה צדקה יצטרך אל הבריות, חרדה זו תתן לו מוקש, והראשון נוח לי.

פרק כט, כו
פני מושל. לדון לפניו. ומה' משפט איש. אם יזכה או אם יתחייב ובמלכי העובדי העכו"ם דבר הכתוב.

פרק כט, כז
ישר דרך. אדם שהוא ישר בדרכיו.