פרק ל, א
אגור בן יקה. דברי שלמה שאגר את הבינה והקיאה כך פירשוהו חכמים. המשא. נבואה זו אמר על כן. נאם הגבר לאיתיאל. אמר הגבר זה שלמה המשא הזה על עצמו בשביל איתיאל על שסמך על חכמתו להרבות זהב וסוסים ונשים שהוזהר מלהרבות, וכן אמר איתיאל ואוכל ארבה נשים ולא יסורו את לבבי, ארבה זהב ולא אסור, ארבה סוסים ולא אשוב את העם מצרימה. לאיתיאל ואוכל. בשביל שאמר אתי אל ואוכל לעשות ולא אכשל, לאיתיאל, על איתיאל כמו ואמר פרעה לבני ישראל, על בני ישראל.

פרק ל, ב
כי בער אנכי. על שסמכתי על חכמתי בדבר שהקב"ה דאג שמא יבוא לידי עבירה.

פרק ל, ג
ולא למדתי חכמה. ולא דעת קדושים ידעתי, שגרעתי או הוספתי על דברי משה.

פרק ל, ד
מי עלה שמים. כמשה. מי אסף רוח. פיח הכבשן. מי צרר מים. קפאו תהומות (שמות טו) נצבו כמו נד (שם) בתפלתו של משה. מי הקים. את המשכן שבהקמתו נתבססו כל אפסי ארץ כך נדרש בפסיקתא. מה שמו ומה שם בנו. אם תאמר כבר היה דוגמתו אמור מה שם בנו איזו משפחה יצאה ממנו ונדע מי הוא. כי תדע. אם תדע מי הוא ואיך לא יראת לעבור על דבריו.

פרק ל, ה
כל אמרת אלוה צרופה. מזוקקה ולא כתב דבר שלא לצורך והיה לי ליזהר.

פרק ל, ו
פן יוכיח בך ונכזבת. יוכיח על פניך שע"י תוספתך אתה בא לידי עבירה וכל שכן אם תגרע.

פרק ל, ז
שתים שאלתי מאתך. עכשיו מדבר לפני הקב"ה.

פרק ל, ח
ראש. דלות. הטריפני. לשון מזון וכן טרף נתן ליראיו (תהלים קיא).

פרק ל, ט
פן אשבע. מתוך עושר וכחשתי בהקב"ה מרוב גאוה ומהו הכחשה. ואמרתי מי ה'. כלומר אין אלהים. ותפשתי שם אלהי. להרגיל להשבע בו לשקר.

פרק ל, י
אל תלשן עבד. אל תמסור דין על אדם לצעוק עליו להקב"ה ואפילו הוא רשע אשר אביו יקלל וכל התועבות האמורות כאן בו, וראיה לדבר מהושע בן בארי כדאיתא בפסחים בפ' האשה שהלשין את ישראל ואמר החליפם באומה אחרת, אמר לו הקב"ה קח לך אשת זנונים (הושע א).

פרק ל, יג
דור מה רמו עיניו. זה גסות הרוח.

פרק ל, יד
דור חרבות שיניו. החיצונות. מתלעותיו. שניו הפנימיות. ומאכלות. סכינים.

פרק ל, טו
לעלוקה. מנחם פתר לעלוקה כמשמעו, למדנו שהוא ערבי, והפותרים אומרים שהוא לשון שאול ומורד וכן במדרש תהלים למדנו כן שפותר שתי בנות גן עדן וגיהנם זו אומרת תנו לי צדיקים וזו אומרת תנו לי רשעים. ארבע לא אמרו הון. הרבה יש לנו.

פרק ל, טז
ועוצר רחם. תשמיש.

פרק ל, יז
ליקהת אם. לקמטים הנקבצים ונקהין בפני אמו מלשון יקהת עמים (בראשית מט) קבוצת עמים והיו"ד יסוד כמו יפעת ויעלת חן. יקרוה. לשון תנקר נקרת הצור (שמות לג) פוריי"ר בלע"ז יבא העורב שהוא אכזרי על בניו ויקרוה ולא יאכלנה ולא יהנה בה ויבא נשר שהוא רחמני על בניו ויאכלנה ויהנה בה, העורב אכזרי הוא, כמו שנאמר: (תהלים קמז) לבני עורב אשר יקראו, והנשר רחמני, שנאמר: ישאהו על אברתו (דברים לב).

פרק ל, יח
נפלאו ממני. נכסו משחלפו מעיני ואיני יודע להיכן הלכו שממהרין להסתר מן העין.

פרק ל, כ
ומחתה. כופה פיה למטה, כדכתיב כאשר ימחה הצלחת מחה והפך על פניה, אכלה, לשון נקיה דבר הכתוב.

פרק ל, כח
שממית. ארגיז"א בלע"ז. בידים תתפש. בידה היא אוחזת ומתדבקת בכותלים.

פרק ל, כט
מטיבי צעד. הולכים ומצליחים בגבורתם.

פרק ל, לא
זרזיר מתנים או תיש. לא ידעתי מהו ולפי המשמע היא חיה תשושה מתנים. ומלך אלקום. לא ידעתי מה הוא לפי פשוטו, ומדרש אגדה פותרין חמש פרשיות אלו של ארבע ארבע דברים כנגד ד' מלכיות לפי שנתאמצה ממשלתן על ישראל בעון שעברו על חמשה חומשי תורה הזכירם חמשה פעמים. שאול ועוצר רחם. שאול מלכות בבל, שנאמר: בנבוכדנצר הרחיב בשאול נפשו (חבקוק ב), ועוצר רחם זו היא מדי שבימיהם עצרו רחמים מישראל, שנאמר: להשמיד להרוג ולאבד (אסתר ג). ארץ לא שבעה מים. זו יון שלא שבעה מלגזור גזרות רעות על ישראל. ואש לא אמרה הון. נגד עשו שעשה בחימה בוערת על ישראל שאמרו להשמיד טף ונשים ביום אחד. וכן דרך הנשר. זו בבל, הנשר הגדול ארץ האבר. נחש. זו מדי. דרך אניה בלב ים. זו יון שהיא קלה בגזירותיה. דרך גבר בעלמה. זו פרס שאמרה לעולם אהיה גברת. כן דרך אשה מנאפת. זו הרעה גרמה להם לכנסת ישראל שנאפה בעבודת גלולים וכדי הוא הפורעניות לבוא לה. ואמרה לא פעלתי און. כדאמר הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי ע"כ לשון רש"י שבמק"ג. רגזה ארץ. א"י. תחת עבד. זה נבוכדנצר שהיה עבד למרודך בלאדן וכותב אגרותיו כדגרסינן בחולין. ונבל כי ישבע לחם. זה אחשורוש שעשה משתה מאה ושמונים יום. שנואה כי תבעל. כנגד יון.
ושפחה כי תירש גברתה. זה עשו שהיה לו לעבוד ליעקב ונהפך הדבר. הנמלים עם לא עז. זו בבל, שנאמר: (ישעיה כג) הן ארץ כשדים זה העם לא היה. ויכינו בקיץ לחמם. זה נבוכדנצר עשה כבוד אחד להקב"ה בימי מרודך בלאדן אשר שלח ספרים לחזקיהו, וכתב שם שלם למלכא חזקיהו שלם לקרתא דירושלם שלם לאלהא רבא, ונבוכדנצר כותב אגרותיו היה ולא היה שם אותו היום וכשבא וספרו לו מה שעשו, א"ל אלהא רבא קריתו ליה וכתביתו ליה בסוף רץ אחר השליח והחזירו בשביל אותו מרוצה זכה למלכות הרי שהכין בקיץ לחמו כדרך הנמלה. שפנים עם לא עצום. זה מדי ופרס. וישימו בסלע ביתם. שבנו בית המקדש. שממית בידים תתפש. זה עשו, שנאמר: והידים ידי עשו (בראשית כז). בהיכלי מלך. שנכנס להיכל מלך והחריבו. ליש גבור בבהמה. זה נבוכדנצר, שנאמר: (ירמיה ד') עלה אריה מסובכו. זרזיר מתנים. זו מדי ופרס שזרזו מתניהם והרגו לבלשצר ונטלו מלכות בבל. או תיש. זה יון שנקרא תיש, שנאמר: (דניאל ח) והצפיר השעיר הוא מלך יון. ומלך אלקום עמו. זו אומת ארם, שאמר אני ואפסי עוד אין נצב לעומתו, אלקום אין עומד עמו.

פרק ל, לב
אם נבלת בהתנשא. אם נתנבלת ע"י דבוריך שחירפך שחרפת וגדפת את עצמך סופך להנשא בדבר. ואם זמות. בלבך להתקוטט שים יד על פה ושתוק.

פרק ל, לג
כי מיץ חלב. כי כאשר תצא חמאה על ידי מיץ חלב ודם על ידי מיץ החוטם יותר מדי כן יצא ריב על ידי מיץ אפים של כעס מיץ סחיטה פרימדור"א בלע"ז כמו (שופטים ו) וימץ טל וגו'. ורבותינו פירשו אם נבלת עצמך על דברי תורה לדרוש ולשאול ספיקותיך לרבך ואפילו נראית לו כשוטה בלא לב, סופך שתהא מנושא ואם זמות אם שמת זמם על פיך וחסמת אותו ולא שאלת לו הכל סופך כשישאלך דבר הלכה תתן יד לפה ותאלם, שלא תדע לענות כלום בו. כאשר מיץ חלב יוציא חמאה. כן מיץ אפים שרבך כועס בך שלא הבינות מהר ואתה מתנבל עליה סוף יוציא מפיך אחר זמן הלכות רבות והוראות.