פרק לא, א
דברי למואל מלך. דברי שלמה המלך שאמר למו הקב"ה כלומר בשביל שהעוה כנגד הקב"ה, למואל לאל כמו (איוב מ) למו פי דברים לשמו של הקב"ה שאמר המלך. משא אשר יסרתו אמו. כשהתחתן עם בת פרעה ביום חנוכת בית המקדש והכניסה לו כמה מיני כלי זמר ונעור כל הלילה וישן למחרת עד ארבע שעות כדאיתא בפסיקתא, והיו מפתחות בית המקדש תחת מראשותיו ועל אותה שעה שנינו על תמיד של שחר שקרב בד' שעות ונכנסה אמו והוכיחתו על המעשה הזה. משא אשר יסרתו אמו, משא של משל שיסרתו אמו.

פרק לא, ב
מה ברי. מה זאת עשית והגדת שאתה בני ולא בן אביך הכל יודעין שאביך צדיק גמור היה ואם אתה רשע יאמרו אמו גרמה לו. בר בטני. כל נשי אביך כיון שמתעברות אינן שבות לתשמיש ואני דחקתי ונכנסתי כדי שיהא לי בן מלובן ומזורז שהתשמיש יפה כל ששה חדשים אחרונים. ומה בר נדרי. כל נשי אביך היו נודרות שיהא להן בן הגון למלכות ואני נדרתי שיהא לי בן מלובן בתורה.

פרק לא, ג
אל תתן. אל תתיש. לנשים חילך. כחך.

פרק לא, ד
אל למלכים למואל. אין זה דבר הגון למלכים שהם להקב"ה, למואל כמו למו פי (שם). אל למלכים שתו יין. אין נאה להם להשתכר. אי שכר. כמו אין שכר.

פרק לא, ה
מחוקק. הכתוב בתורה וכל שכן מה שהוא בגרסא.

פרק לא, ו
לאובד. למי שסופו לאבוד לרשעים. למרי נפש. המצטערין על ענים ועל אבלם. כל בני חלוף. אלו הן היתומים שחלפה עזרתם והלכה לה.

פרק לא, יא
ושלל לא יחסר. כלומר לא יחסר טוב.

פרק לא, טו
טרף. מזון. וחוק. הוא מזון הקצוב להם.

פרק לא, יט
בכישור. שקורין ווירטוי"ל בלע"ז המכשיר את הפלך לטוות, פלך פושי"ל בלע"ז.

פרק לא, כא
לא תירא לביתה. לבני ביתה. משלג. מצינה. לבוש שנים. בגדי צבעונין.

פרק לא, כב
מרבדים. מצעות נאות למטה, כמו מרבדים רבדתי (לעיל ז).

פרק לא, כג
נודע בשערים בעלה. ניכר הוא בין חביריו מפני מלבושיו שהם נאים.

פרק לא, כד
לכנעני. תגר.

פרק לא, כה
ליום אחרון. ביום מותה נפטרת בשם טוב. ותשחק. כל ימיה על יום מיתתה שיהא נכבד בשם טוב.

פרק לא, כז
צופיה. היא בביתה נותנת לב על צורכי בני ביתה איך ינהגו באמת וצניעות.

פרק לא, כט
רבות בנות. כך מאשרין אותה בעלה ובניה.

פרק לא, ל
שקר החן. אשת החן ויופי אין מהללין אותה אלא הכל הבל ושקר אבל אשה יראת ה' היא לבד תתהלל.

פרק לא, לא
מעשיה. כשרון מעשיה מעיד עליה להללה בשער העיר כל יוצא ובא זו המליצה שפירשתי, אבל לפי המשל על התורה ולומדיה הפרשה מתבארת. אשת חיל. היא התורה. מי ימצא. אשרי הזוכה למצוא אותה. מפנינים. מרגליות. ושלל לא יחסר. אוכל פירות בעוה"ז ובעוה"ב. דרשה צמר ופשתים. לפי שהמשילה לאשה דבר לפי המליצה כצרכי מלאכת הנשים, והמשל כך הוא, דורשת התורה מקרא משנה מדרש ומחזרת אחריהם שהם צרכי התלמידים. היתה כאניות סוחר. מביאה היא ללומדים ברכה ומזון. ותקם בעוד לילה. משכימים באשמורת. ותתן טרף לביתה. שונה הרב לתלמידים החוק הקצוב להם. זממה שדה. זממה בזמם וברסן את עשו איש שדה. ותקחהו. מן העולם להאבידו. מפרי מעשיה נטעה כרם. ישראל לקיימם לחיי העוה"ב. טעמה. דבורה. לא יכבה בלילה נרה. בליל כתיב חסר ה' בליל שמורים שנגפו המצריים האירה לישראל והגינה עליהם. בכישור. בכשרון מעשיה. תמכו פלך. משען ומשענה כמו (שמו"ב ג) מחזיק בפלך. כפה פרשה. למי שמשים עצמו עליה כעני בו היא מתקיימת. לא תירא לביתה משלג. שדנין בו הרשעים מאש לשלג. לבוש שנים. ברית דם מילה, דבר אחר: מלובשים בכפל נתן תתן (דברים טו) פתוח תפתח (שם) העניק תעניק (שם) כל אלו מצילין אותן משלג גיהנם, כך הוא נדרש בתנחומא. סדין עשתה. לבוש תפארת נותנת לחכמים. וחגור נתנה לכנעני ס"א למי שהוא חגור בסחורתה נותנה אזור למתניהם. ליום אחרון. אין להם להתעצב ממדת הדין כי ינצלו ממנו וכל ימי חייהם ישחקו ליום הדין, מי שאינו צריך לדאג נופל בדבר לשון צחוק כמו (איוב יא) וישחק לרעש כידון. צופיה הליכות ביתה. התורה מלמדתם דרך הטוב לפרוש מעבירה. קמו בניה. התלמידים. בעלה. הקב"ה. שקר החן. שבמלכי העובדי גילולים. תנו לה. לעתיד לבא. מפרי ידיה. תפארת וגדולה עוז פאר וממשלה.
סליק ספר משלי