רשי, משלי פרק ו
פרק ו, א
בני אם ערבת. ערבות ממון כמשמעו פירשו רבותינו.
פרק ו, ב
נוקשת באמרי פיך. שתקעת כף להדבר עם הזרים.
פרק ו, ג
לך התרפס. התר לו פס יד לשלם לו ממונו.
ורהב רעיך. ואם אין לו ממון עמך אלא שנוקשת במאמרי פיך לדבר לו קשות הרבה עליו רעים לבקש ממנו שימחול לך. דבר אחר:
בני אם ערבת לרעך. אחר שנעשית ערב להקב"ה שהוא רעך, כדכתיב: זה דודי וזה רעי (שיר ה) וקבלת עליך בסיני ובערבות מואב באלה ובשבועה לשמור מצותיו.
תקעת לזר כפיך. שתשוב ותסור מדרכיו ותדבק באפיקורסין ללכת בדרכיהם.
עשה זאת אפוא בני והנצל. הואיל ובאת בכף רעך בסיני וקבלת אלהותו עליך.
לך התרפס. הכנע לפניו כאסקופה הנרפסת ונדרסת.
ורהב רעיך. הרבה רעים שיתפללו עליך לפניו וכן נדרש במדרש תהלים.
פרק ו, ה
הנצל כצבי מיד. מהר והשמט משם כצבי הנמלט מיד האדם.
פרק ו, ו
לך אל נמלה עצל וגו' וחכם. והתחכם.
פרק ו, ז
אשר אין לה קצין. שיוכיח אותה ויזרזנה ויוציא מידה אם תגזול דבר מחברתה ואף על פי כן.
פרק ו, ח
תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה. מזונה כל אחת ואחת אינה גוזלת מחבירתה.
פרק ו, י
חבוק ידים. הישן חובק ידיו אבראנ"ר בלע"ז.
פרק ו, יא
ובא כמהלך ראשך. אם תעשה כן יבא חסרונך ודבר שאתה רש ממנו יבא לך מיד כאדם המהלך מהר ומחסורך יבא ויתמלא.
כאיש מגן. הבא מהר להגין על אדוניו, המקראות אלו עקרן משל על המתעצלין לעסוק בתורה.
פרק ו, יב
הולך עקשות פה. ההולך בעקימת שפתים.
פרק ו, יג
קורץ בעיניו. רמיזות של מרמה.
מולל ברגליו. כלומר משפשף זה על זה.
ומורה באצבעתיו. כולם מן לשון רמזים הם זה נופל על העין וזה נופל על הרגל וזה נופל על האצבעות והעיקר הוא מדבר על הרשעים.
פרק ו, יד
מדינים ישלח. בין אדם לבוראו.
פרק ו, טו
פתאום ופתע. לשון תכיפה היא ולא ידע את המפלה הקרובה ליפול עליו.
פרק ו, טז
שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו. כלומר גם השביעית עמהם.
פרק ו, יט
יפיח. לשון דבור הוא כי כל דבור ברוח הפה הוא.
פרק ו, כ
נצור בני מצות אביך.
פרק ו, כא
ענדם. לשון קשר הוא כמו אענדנו עטרות לי (איוב לא).
פרק ו, כב
בהתהלכך. בחייך.
תנחה אותך. כמו תנהיגך.
בשכבך. בקבר.
והקיצות. לתחיית המתים לעמוד בדין.
היא תשיחך. תליץ בעדך.
פרק ו, כג
כי נר מצוה ותורה אור. כמו שהאור מאיר לעולם תמיד כך התורה עומדת זכותה לעולם אל האדם וזכות מצוה לפי שעה כאור הנר, דבר אחר: כי נר מצוה וגו' מצות האב הוא נר כל מי שמקיים מצות אביו כאלו נוטל נר בידו להדליק במקום חושך ואם אבד שום דבר שם הוא מוצאו לאורו, וכן מי שהוא מקיים הוראת אמו אורה היא לו וכן הוא אומר אל תטוש תורת אמך, וכן הוא ודאי שמקרא זה מדבר במצות אביו ואמו, דכתיב (לקמן כ) מקלל אביו ואמו ידעך נרו באשון חשך ואם נר של אדם ידעך כוהה כשאין מקיים מצות נמצא כשמקיים מצות מאיר נרו (ר' יוסף קרא).
ודרך חיים תוכחות מוסר. תוכחות המוסר הם מטים את האדם לחיים נמצא שהם דרך החיים.
פרק ו, כד
לשמרך מאשת רע. התורה תשמרך מאשה של מנהג רע ועל כרחך לא דבר שלמה אשה רעה אלא כנגד עבודת גלולים שהיא שקולה כנגד הכל, שאם תאמר אשה זונה ממש וכי כל שכרה ושבחה של תורה ששומרת מן הזונה לבדה אלא ע"כ זו עבודת גלולים שהיא חמורה כנגד הכל.
מחלקת לשון. מטחות עינים של לשון נכריה.
פרק ו, כה
ואל תקחך. ואל תטול חכמתך ממך בעפעפי עיניה שקורצת בהם נגדך.
פרק ו, כו
כי בעד אשה זונה עד ככר לחם. לידי עניות וחוסר כל טוב.
נפש יקרה תצוד. נפש שהיתה יקרה קודם לכן באה וצדה לגיהנם.
פרק ו, כז
היחתה איש. הישאב איש גחלים בשפולי בגדיו ולא ישרפו, כל לשון חתיית גחלים לשון שאיבה הוא כמשמעה כשממלא הכלי בתוך המדורה.
פרק ו, כט
אל אשת רעהו. כמשמעו ואף על ע"ג יש לדרשה.
פרק ו, ל
לא יבוזו ונמצא ישלם וגו' נואף אשה וגו' שלשתם מחוברים בדבור אחד אם יגנוב הגנב גנבה אין לבזותו כ"כ כמו הנואף, למה, כי לרעבון נפשו הוא עושה ואולי אין לו מה יאכל וכשנמצא יש לו תקנה בתשלומין ולכל היותר ישלם שבעתים, כלומר תשלומי כפל הרבה ואפילו חמשים על אחד, ויש מפרשים שבעתים כמו גונב שור וכליו וטבחו שמשלם חמשה בקר ותשלומי כפל על הכלים (הרי שבעה).
פרק ו, לא
את כל הון ביתו יתן. ואפילו צריך למכור כל אשר לו על זה מכל מקום יש לו תקנה ומתחלה מחמת רעב עשה, אבל.
פרק ו, לב
נואף אשה חסר לב. הוא שהרי לא לרעבון עשה.
משחית נפשו הוא יעשנה. הזמה.
פרק ו, לג
נגע וקלון ימצא. על עבודת גלולים ועל גילוי עריות הנגעים באים.
פרק ו, לד
כי קנאה. מתקנא בו להפרע בו חמתו של הקב"ה שהוא גבור על כל ולא יחמול ביום נקם.
פרק ו, לה
לא ישא פני. לכל ממון לכפר על אשר כפר בו ונדבק בעבודת גלולים, ורבותנו דרשו לא יבוזו לגנב, זה המתגנב מאחר חבירו הולך לבית המדרש ועוסק בתורה, ונמצא ישלם שבעתים, סופו שמתמנה דיין ומורה הוראות שאין שבעתים אלא תורה, שנאמר: מזוקק שבעתים (תהלים יב).