משלי -
מ"ם גדולה.
מלמד, שהתענה מ' יום שתנתן לו חכמת התורה כמשה, דכתיב: ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה.

דבר אחר:
זה שאמר הכתוב: והחכמה מאין תמצא.
מלמד, שהיה שלמה מחפש ואומר: היכן היא החכמה מצויה.

ר' אליעזר אומר:
בראש.

ר' יהושע אומר:
בלב.
ואתיא כדעתיה דר' יהושע דאמר:
החכמה היא בלב, דכתיב: נתתה שמחה בלבי - ואין שמחה אלא חכמה, שנאמר: חכם בני ושמח לבי, לָמֶד, אל תקרי לָמֶד, אלא לב - שהלב הוא מבין דעת, שנאמר: חכם לב יקח מצוות חוזר באותיות.
ואף דוד פרש עליה: לב טהור ברא לי אלהים.
מפני מה נתנה חכמה בלב?
לפי שכל האברים תלוים בלב.
אמר שלמה: אני לא אעשה כמו שעשה אבא, אבא פתח חכמתו בראש אותיות וסיים באמצע: כל הנשמה תהלל יה, אבל אני איני עושה כן, אני פותח באמצע אותיות ומסיים בסוף אותיות, פותח באמצע אותיות במקום שיש חכמה.

והיכן חכמה נתונה?
בלב שנתונה באמצע האדם.
נמצאת אומר: שדוד תפס כדברי ר' אליעזר.
ושלמה תפס כדברי ר' יהושע.
ולא עוד, אלא שהלב נתון ביד הקב"ה, שנאמר: פלגי מים לב מלך ביד ה'.
וכיון שראה שלמה שהחכמה נתונה בלב משם התחיל, שנאמר: משלי שלמה בן דוד
וכי אין אנו יודעים שהוא בן דוד?!
אלא כל מה שעשה לשבחו של דוד עשה.

מלך ישראל -
וכי אין הכל יודעים שהוא מלך ישראל?!
אלא כל מה שעשה לשבחן של ישראל עשה וכו' (כתוב בריש שיר השירים ובריש קהלת):

לדעת חכמה ומוסר -
אם מוסר למה חכמה ואם חכמה למה מוסר?
אלא אם יש באדם חכמה הרי הוא לומד מוסר ואם אין באדם חכמה, אינו יכול ללמוד מוסר.

דבר אחר:
לדעת חכמה ומוסר אם יש באדם חכמה הרי דברי תורה מסורים בידו, ואם אין בו חכמה אין דברי תורה מסורין בידו.

להבין אמרי בינה -
שצריך אדם שיהא בו בינה להבין דבר מתוך דבר הצריך לכל דרכיו.

לקחת מוסר השכל -
כיון שנתמנה אדם שופט צריך להשכיל היאך לדקדק את הדין בשביל שלא יחטא ויחטיא את העולם, שכיון שהוא מקלקל את הדין הרי הוא חוטא ומחטיא את העולם, אבל אם הוא מוציא הדין לאמתו נמצא עושה צדק ומשפט ומישרים.
מה מישרים הללו אדם מהלך בהם ואינו נכשל, כך אם הוא מוציא את הדין לאמתו אינו נכשל ליום הדין ומלאכי השרת מלמדין עליו זכות.

לתת לפתאים ערמה -
אמר שלמה: אני הייתי פתי ונתן בי הקב"ה ערמה. נער הייתי ונתן בי הקב"ה מזמה.

דבר אחר:
לתת לפתאים ערמה -
מן כמה שנים ולהלן צריך אדם להיות בו ערמה?
מבן עשרים שנה.

לנער דעת ומזמה -
עד כמה שנים נקרא אדם נער?
ר' מאיר אומר:
עד כ"ה שנים.

ר' עקיבא אומר:
עד שלשים שנה.

א"ר ישמעאל:
לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא עד עשרים, שעד עשרים שנה [אין] מחשבין לו, כמה דאת אמר: מבן עשרים שנה ומעלה.

מהו עבודת עבודה?
אמר רבן שמעון בן גמליאל:
אין עבודה אלא תפילה, שנאמר: עבדו את ה' ביראה - משעה שהוא מתחשב לעבודה [מתחשב לעבירה].

ישמע חכם ויוסף לקח -
ר' יודן בשם ר' יוסי:
זה משה, שנאמר: עשה לך שרף.
אמר: אם אני עושה אותו של כסף אין הלשון הזה נופל על הלשון,
אם אני עושה אותו של זהב אין הלשון הזה נופל על הלשון,
אלא הריני עושה אותו של נחשת.
למה?
שלשון זה נופל על הלשון, שנאמר: ויעש משה נחש נחושת - מכאן שנתנה תורה בלשון הקדש.

ישמע חכם ויוסף לקח -
א"ר ירמיה: אם ראית חכם שמתחכם בתורה מוסיפים לו תורה על תורתו וחכמה על חכמתו.

ונבון תחבולות יקנה -
אם הבין אדם מעצמו וילך ללמוד תורה יקנה לו העוה"ז והעה"ב.

להבין משל -
אלו משלים שבתורה.

ומליצה -
זה התורה עצמה שנקראת מליצה.

ולמה נקראת מליצה?
שהיא מצלת עוסקיה מדינה של גיהינום.

דבר אחר:
למה נקראת שמה מליצה?
שכל מי שמתלוצץ בדברי תורה מוסיפים לו ליצנות, כמה דאת אמר:
דברי חכמים צריך לקשרם על לבו, דכתיב: קשרם על לבך תמיד.

וחידותם -
א"ר מאיר:
אפילו שיחת חולין שלהן שקולה כנגד כל התורה.

יראת ה' ראשית דעת -
א"ר זירא:
מכאן אתה למד, שלא הסכים שלמה על דעתו של דוד אביו, שדוד אמר: ראשית חכמה יראת ה' ושלמה אמר: יראת ה' ראשית דעת - שהחכמה והדעת שקולים כאחד.

חכמה ומוסר אוילים בזו -
תמן תנינן:
כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות.

דבר אחר:
חכמה ומוסר -
אם מוסר למה חכמה ואם חכמה למה מוסר?!
אלא אם לומד אדם דברי תורה ויושב ומתעסק בהן כדי צרכן, הרי בידו חכמה ומוסר ואם לאו הם מתבוזזים ממנו ונקרא אויל.

תמן תנינן:
מתוך שאינו עמל בהן סופו להיות מבקש ראש הפרק ואינו מוצא, ראש מסכתא ואינו מוצא, פתחה של פרשה ואינו מוצא אפילו פסוק, ועליו הוא אומר: והנה עלה כלו קמשונים, ומתוך שאינו עמל בהם סופו להיות מטמא את הטהור ולטהר את הטמא, ועליו הוא אומר: כסו פניו חרולים, ואם נתעסק בהם כדי צרכם מצהילים לו ומזהירים לו פניו, כדכתיב: והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, לפיכך אמר שלמה בחכמתו: שמע בני מוסר אביך - מה שנפקדת במוסר בכבוד אב ואם בסיני ואם עשית כן נמצאת עושה כבוד אב ואם.

דבר אחר:
מוסר אביך -
כל דבר שנמסר לך בהר סיני מפי הגבורה בתורה על טהרה טהרה ועל טומאה טומאה ועל איסור איסור ועל היתר היתר, אם עשית כן נמצאו דברי תורה נזר על ראשו וקטליאות לגרגרותיו, דכתיב: כי לוית חן הם לראשך וגו'.

דבר אחר:
כי לוית חן -
כל זמן שאתה משמיע קולך בהם הם נעשים לך דבש וחלב, דכתיב: דבש וחלב תחת לשונך.

כי לוית חן הם לראשך -
המהלך בדרך ואין עמו לוויה - יעסוק בתורה, שנאמר: כי לוית חן וגו'.
חש בראשו - יעסוק בתורה, שנאמר: הם לראשך.
חש בגרונו - יעסוק בתורה, שנאמר: וענקים לגרגרותיך.
חש בבני מעים - יעסוק בתורה, שנאמר: רפאות תהי לשרך.
חש בעצמותיו - יעסוק בתורה, שנאמר: ושקוי לעצמותיך.
חש בכל גופו - יעסוק בתורה, שנאמר: ולכל בשרו מרפא.

אמר רב יהודה בריה דר' חייא:
בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מידת ב"ו.
אדם נותן לחברו סם יפה לזה וקשה לזה, אבל הקב"ה אינו כן, נתן תורה לישראל שהיא סם חיים לגופו של אדם, שנאמר: ולכל בשרו מרפא וכו' (כתוב בירמיה ברמז ת"פ).

וענקים לגרגרותיך -
א"ר אלעזר:
אם משים אדם עצמו כענק זה שרף לצואר שנראה ואינו נראה, למודו מתקיים בידו, ואם לאו אין למודו מתקיים בידו.

בני אם יפתוך חטאים -
א"ר שמעון בן יוחאי:
ממי למד שלמה?
מחכמתו של דוד אביו, שאמר: חטאים תרדף רעה, לפיכך אמר בחכמתו: אם יפתוך חטאים, אם יאמר לך אדם: פלוני הוא עשיר נלך ונהרגהו ונטול ממונו, אל תשמע לו ולא תאבה לו, מפני שמחשבותיו לרעה, ואם עשית כן נמצאת מקיים כל התורה כלה, שכל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא, וכל המאבד נפש אחת מישראל כאלו אבד עולם מלא.
ולא עוד, אלא שצפונים לו חטאיו לעתיד לבא, שנאמר: אם יאמרו לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם - אלו אחיו של יוסף, שהיו מצפים ואומרים: אימתי יגיע הקץ ונהרגהו!
כיון שבא אצלם, אמרו זה לזה: הרי היא השעה, והיתה השכינה משחקת עליהם ואומרת: אוי להם לשונאיהם של ישראל מדמו של צדיק זה, לכך נאמר: נצפנה לנקי חנם, ומכלם לא רצה להצילם אלא ראובן בלבד, שנאמר: וישמע ראובן וגו'.
אמר להם: בואו ונשליכהו באחד הבורות, על זה: נבלעם כשאול חיים - שהיה יורד לבור בתומו ולא היה יודע מה היו עושים לו.

כל הון יקר נמצא -
זה מכירתו של יוסף, שהיה יקיר לאביו ומכרוהו ונמצא מחיה לפניהם.

נמלא בתינו שלל -
שמלאו ביתו של יוסף כסף וזהב.

אמר רב יהודה:
לא נמסרו הרוגים למלכות אלא על מכירתו של יוסף.

א"ר אבין:
הרי אומר: עשרה עשרה מכל דור ודור ועדין אותו חטא תלוי.

גורלך תפיל בתוכנו -
בשעה שישבו לאכול עמו נטל גביע שלו והיה מקיש בו ואומר: ראובן שמעון לוי ויהודה בני אם אחת הם, וכן כל אחד ואחד יבאו וישבו, בנימין יתום ואני יתום, נאה הוא לישב אצלי.

כיס אחד יהיה לכלנו -
שכלם היו אוכלים על שלחן אחד במסיבה, והיה מחלק לכל אחד ואחד חלק אחד וחלק בנימין חמישה חלקים חלקו וחלק יוסף וחלק אפרים ומנשה ואסנת.

דבר אחר:
גורלך תפיל בתוכנו -
זו התורה שהיתה גורלה של הקב"ה ונתנה לישראל.

כיס אחד יהיה לכלנו -
בשעה שאמרו נעשה ונשמע.

בני אל תלך בדרך אתם -
א"ר לוי:
ששה דברים משמשין את האדם וכו' (כתוב במלכים ברמז מ').

דבר אחר:
אלו עובדי אלילים, שנאמר בהם: ולא תלכו בחקות הגוי.

מנע רגלך מנתיבתם -
מלעבוד ע"א, שכל העובד ע"א כאלו שופך דמים, שנאמר: וימהרו לשפך דם.

כי חנם מזורה הרשת -
א"ר יהושע בן לוי:
מנין שאפילו עופות מכירים בצרי עין?
שנאמר: כי חנם מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף.

והם לדמם יארובו וגו' -
א"ר לוי:
אלו בעלי לשון הרע.

מי גרם להם?
הם גרמו לנפשם ולא לנפשם בלבד אלא לכל אשר להם, שנאמר: כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח וגו'.
משל למי שנטל חכה ומשליכה לים וראה אותו דג גדול, כסבור שהוא כלום ובלעה ונתפס הדג נמצא שאבד את עצמו.
כך כל מי שנוטל שחד אין בידו כלום ומאבד את עצמו, לכך נאמר: את נפש בעליו יקח.

כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח -
כתיב: כי מה תקות חנף כי יבצע כי ישל אלוה נפשו.
רב הונא ורב חסדא,
חד אמר:
נפשו של גזלן.

וחד אמר:
נפשו של נגזל.

מאן דאמר נפשו של גזלן, שנאמר: אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש.

ומאן דאמר נפשו של נגזל, דכתיב: כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח.

ומר נמי הא כתיב את נפש בעליו יקח?
בעליו דהשתא.

ואידך נמי הא כתיב וקבע את קובעיהם נפש?
משום דנטלו נפש וכו' (כתוב בירמיה רמז כ"ג):

רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש,
ר' יוחנן אמר:
כל מי שהוא גוזל את חברו שוה פרוטה, מעלה עליו הכתוב כאלו הרגו, ואית לן קריין סגיאין: שוחט השור מכה איש -
כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח,
מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי
ויאמרו אל המלך האיש אשר כלנו וגו.
וכי הוא הרגם או דימה להרגם?
אלא ע"י שהחריב נוב עיר הכהנים שהיתה מספקת להם מזונות, מעלה עליו הכתוב כאלו הוא הרגם. [ור"ל הוה מסרס קריא כו']:

חכמות בחוץ תרונה -
שאל רבי שמואל בר נחמני את רבי יונתן בן אלעזר, שהיה עומד בשוק:
א"ל: שנה לי פרק אחד.
א"ל: לך לבית הלמוד ואשנה אותך.
א"ל: לא למדתנו חכמות בחוץ תרונה?!
א"ל: אם קרית לא שנית, בחוצה של תורה, המרגליות היכן היא נמכרת בחוץ [או בחנות]?
כך התורה: ברחובות תתן קולה - במקום שמרחיבין אותה, בבתי כנסיות ובתי מדרשות.

פעם אחת גזר רבי שלא ישנו לתלמידים בשוק.
מאי דרש?
חמוקי ירכיך - מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר.

והא כתיב חכמות בחוץ תרונה?
כדרבא דאמר:
כל העוסק בתורה מבפנים התורה מכרזת עליו בשוק.
והא כתיב: לא מראש בסתר דברתי?!
ההוא ביומא דכלה.
הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה, שנאמר: חכמות בחוץ תרונה.

חכמות בחוץ תרונה -
בשעה שהחכם יושב ועוסק בתורה הכל מרננים אחריו ואומרים: אשריו לזה שלמד וזכה לחכמה.

ברחובות תתן קולה -
אלו תלמידי חכמים שיושבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ומשמיעים את קולם בדברי תורה.

בראש הומיות תקרא -
מה הים הומה בגליו, אף ת"ח בשעה שיושבים ועוסקים בתורה הם הומים.
ולא עוד, אלא שקולם ערב לפני הקב"ה, שנאמר: כי קולך ערב.

בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר -
הוא יושב ועוסק בתורה נגד המלכים והשרים ואינו מתבייש, דכתיב: ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש.

דבר אחר:
אמריה תאמר -
כשאדם בא לפניו לדין, אומר לזכאי - זכאי [ולחייב - חייב], אחד עני ואחד עשיר.


עד מתי פתים תאהבו פתי -
אמר ר"ש בן נזירא:
בנוהג שבעולם אדם אוכל (צואה) [צחנה] שנים ושלשה ימים ונפשו נקוטה עליו ואתם עובדים ע"א כמה שנים, אותה שכתוב בה: צא תאמר לו - צואה תאמר לו ואין נפשכם נקוטה עליכם ממנה.

א"ר יודן:
שני בני אדם נתנבאו על הליצנות:
שלמה,
וישעיה.
שלמה אמר: ולצים לצון חמדו להם.
ישעיה אמר: ועתה אל תתלוצצו.

אמר ר' יאשיה:
כל המתלוצץ יסורין באים עליו, שנאמר: פן יחזקו מוסריכם.

א"ל רבא לבני מחוזא:
במטותא מינייכו לא תתלוצצו דלא ליתו יסורי עלייכו.

א"ר תנחום בר חנילאי:
כל המתלוצץ גורם כליה לעולם, שנאמר: כי כלה ונחרצה.

א"ר אלעזר:
קשה היא הליצנות שתחלתה יסורין וסופה כליה.

עד מתי פתים תאהבו פתי -
אלו דור (המבול) [המדבר].

וכסילים ישנאו דעת -
אלו עו"א שלא קבלו עול מלכות שמים ועול תורה.

תשובו לתוכחתי -
אלו ישראל שהוכיחם משה על מעשה העגל.

הנה אביעה לכם רוחי -
בשעה שפרש להם משנה תורה.

אודיעה דברי אתכם -
מלמד, שהודיע להם דקדוקיה ופרושיה, טומאה וטהרה איסור והיתר.

יען קראתי ותמאנו -
זה הקב"ה, שהשמיע קולו לישראל וחזרו ופשעו בו, שנאמר: עד אנה מאנתם.

דבר אחר:
יען קראתי -
זה משה, שהיה קורא להם דברי תורה והם לא היו מאמינים, שנאמר: עד אנה מאנתם.

דבר אחר:
ירמיה שהיה קורא בירושלים לעשות תשובה ולא היו מאמינים לו, שנאמר: וימאנו להקשיב.

נטיתי ידי ואין מקשיב -
זה גבריאל, שהיתה ידו נטויה על ירושלים שש שנים ומחצה והיו גחלים בידו ובקש לזרקן עליהם בחמה. ועד כמה פעמים אמר שיהיו מקשיבין לדברי תורה ולא הקשיבו.

דבר אחר:
זה הקב"ה, שהיתה ידו פשוטה כמה שנים שיחזרו בתשובה ולא הקשיבו.
ועד מתי?
א"ר ירמיה:
עד ששב חרון אפו, שנאמר: ארפא משובתם וגו'.

תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם -
אם תשובו לתוכחתי - אביעה לכם רוחי ע"י יחזקאל: היה היה דבר ה' אל יחזקאל.
ואם לאו: אודיעה דברי אתכם - על ידי ירמיה: דברי ירמיהו בן חלקיהו.

ותפרעו כל עצתי -
כתיב: ויבן ה' אלוהים את הצלע (כתוב בישעיה ברמז י"א).

ותפרעו כל עצתי -
זה משה שהיה מיעץ לשבטים והם חוזרין מאחוריו ומבטלים את עצתו.

ותוכחתי לא אביתם -
זה ירמיה שהיה מוכיח את ישראל והיו מבזים ומלעיגים עליו.
אמר להם ירמיה: עתיד יום לבוא שאלעג ואשחק עליכם, שנאמר: גם אני באידכם אשחק אלעג בבא פחדכם בבוא כשואה פחדכם וגו' אז יקראוני ולא אענה.

וכל כך למה?
א"ר ישמעאל:
אמר הקב"ה לישראל: אני אמרתי להם ע"י נביא: דרשו ה' בהמצאו - חייכם, שעתיד יום לבא שאתם קוראים אותי ולא אענה, שנאמר: אז יקראוני ולא אענה.

וכ"כ למה?
תחת כי שנאו דעת.
אמר הקב"ה: אני אומר ע"י נביא: שובו שובו מדרכיכם הרעים, חייכם שעתיד יום לבא שאני פורע לכם כפי דרכיכם, שנאמר: ויאכלו מפרי דרכם.
וכל כך למה?
כי משובת פתים תהרגם.
אבל מי שהוא שומע לדברי תורה אני מושיבו בהשקט ובבטחה, שנאמר: ושומע לי ישכן בטח ושאנן מפחד רעה:

ויאכלו מפרי דרכם -
אמר הקב"ה: גלוי וצפוי לפני שהמן עתיד לגזור להשמיד להרוג ולאבד מנער ועד זקן - לפיכך והמתה מאיש ועד אשה, כי מחה אמחה את זכר עמלק.