ילקוט שמעוני, משלי פרק י
המשך סימן תתקמד
בן חכם ישמח אב -
זה יצחק, שנאמר:
כי ביצחק יקרא לך זרע.
ובן כסיל תוגת אמו -
זה ישמעאל.
יש בנים שנתגנו באביהם - זה
יאשיהו, שנתגנה באמון, שנאמר:
כי הוא אמון הרבה אשמה. חזקיה
שנתגנה באחז, שנאמר:
צור תעודה.
ויש אבות שנתגנו בבניהם - עלי נתגנה בבניו, שנאמר:
ובני עלי בני בליעל.
שמואל נתגנה בבניו, שנאמר:
ולא הלכו בניו בדרכיו.
ואברהם לא היה כן, הוא נתגדל ביצחק, שנאמר:
ואלה תולדות יצחק בן אברהם,
ויצחק נתגדל באברהם שנאמר:
אברהם הוליד את יצחק.
בן כסיל תוג"ת אמו -
(בא"ת ב"ש אפרא) אפרא בעיני אמיה, אם מודבק אם בדריו של הקב"ה משמח בוראו, הדא הוא דכתיב:
בן חכם ישמח אב - ואין אב אלא הקב"ה, שהוא אב לכל העולם, שנאמר:
אבי יתומים.
דבר אחר:
בן חכם -
זה שלמה שהיה חכם ביותר,
ישמח -
הקב"ה, שנאמר:
וישב שלמה על כסא ה'.
ובן כסיל -
זה המן, ששמע לעצת אשתו ונתלה וכל עשרו לא היה יכול להצילו.
ללמדך, כשמגעת מפלתם של רשעין אין מועיל להם ממונם, שנאמר:
לא יועיל הון ביום עברה. וכתיב:
לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות.
סימן תתקמה
א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן:
שתי צדקות הללו למה?
אחת שמצלת מדינה של גיהינום,
ואחת שמצלת אותו ממיתה משונה.
ואיזוהי צדקה שמצלת מדינה של גיהינום?
ההיא דכתיב בה:
עברה - דכתיב:
יום עברה היום ההוא.
איזוהי צדקה שמצלת ממיתה משונה?
נותנה ואינו יודע למי נותנה, נוטלה ואינו יודע ממי נטלה.
היכי לעביד?
ונותנה לתוך קופה של צדקה.
שלשה אוהבים יש לו לאדם וכו' -
(כתוב בישעיה ברמז תצ"ד):
וצדקה תציל ממות -
אמר שמואל:
אין מזל לישראל, דשמואל ואבלט הוו יתבי, אדיתבי אינהו אזלי הנך אינשי לאגרא.
אמר ליה: אבלט לשמואל.
האי גברא אזיל ולא אתי, דטריק ליה הויא ומית.
א"ל שמואל: אי בר ישראל הוא אזיל ואתי. אזיל ואתא, קם אבלט ושקליה לטוניה ושדייה אארעא, אשכח ביה חויא דפסיק ושדי בתרתי גובי.
אמר ליה שמואל:
מאי עבדת?
א"ל: כל יומא הוה רמינן ריפתא בהדי הדדי ואכלינן, האידנא הוה חד מינן ולא הוה ליה ריפתא בהדיה הוה קא מיכסיף, אמינא להו: אנא קאימנא ומרמינא, כי מטאי לגביה שואי נפשאי, כמאן דשקלי מיניה כי היכי דלא ליכסיף.
א"ל: מצווה קא עבדת.
נפק שמואל ודרש:
וצדקה תציל ממות -
ולא ממיתה משונה, אלא מיתה עצמה.
ומדרבי עקיבא נמי אין מזל לישראל, דר' עקיבא הוה ליה ברתא.
א"ל כלדאי: ההוא יומא דעיילה לגננא טריק לה חויא ומיית, הוה דאג אמילתא טובא, ההוא יומא שקלתה למכבנתא דצתא בבקעה, איתרמי אתיהיב בעיני דחויא, לצפרא כי קא שקלת הוה סריך ואתי חויא אבתרה.
אמר לה אבוה:
מאי קא עבדת?
אמרה ליה: בפניא אתא עניא קרי אבבא, והוו טרידי כולי עלמא בסעודתא וליכא דשמע, קמית אנא ושקלית למנתא דיהבית ניהלי ויהביתיה ניהליה.
נפק ר' עקיבא ודרש:
וצדקה תציל ממות-
לא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה.
תניא:
אמרו עליו על בנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה, פעם אחת באה אשה ועמדה לפניו בשני בצורת.
א"ל: רבי, פרנסני!
א"ל: העבודה, בקופה של צדקה אין כלום!
א"ל: אם אין אתה מפרנסני, הרי אשה ושבעה בניה מתים, ועמד ופרנסה משלו.
לימים חלה בנימין ונטה למות.
אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע, אתה אמרת:
כל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא - בנימין הצדיק שקיים אלמנה ושבעה בניה ימות בשנים מועטות?!
תנא:
הוסיפו לו י"א שנה, הוי:
וצדקה תציל ממות.
רבי אליעזר אומר:
כתוב אחד אומר:
וצדקה תציל ממות.
וכתוב אחד אומר:
מי גבר יחיה ולא יראה מות.
כיצד יתקיימו שני המקראות הללו?
אמור מעתה:
מי גבר יחיה ולא יראה מות - זו מיתה כדרך כל הארץ.
וצדקה תציל ממות - זו מיתה משונה.
לא ירעיב ה' נפש צדיק -
זה יצחק, שנאמר:
גור בארץ הזאת.
והות רשעים יהדוף -
שהוא דוחפן ליום הדין.
דבר אחר:
זה תלמיד חכם, שכל זמן שמתעסק בתורה - בחיים, ואם נעלם ממנו פרק אחד או דבר מלמודו - אינו נפטר מן העולם עד שמלאכי השרת באים בשעת פטירתו וסודרין לפניו, כדי שלא יהא לו בושת פנים לפני הקב"ה לעתיד לבא.
ר' סימון אמר:
אלו הצדיקים, שאין הקב"ה מצריכן לבריות, והרשעים מחתם גזר דינם עד יום הדין ליפרע מהם בגיהינום, ודוחפן לשרה של גיהינום.
נרדם בקציר בן מביש -
רבי שמעון בן יוחאי אומר:
משל לשני אחים שהיו מסגלים בנכסי אביהם, אחד מצרף דינר ואוכלו ואחד מצרף דינר ומניחו, זה שהוא מצרף דינר ומניחו - נמצא עשיר וזה שהוא מצרף דינר ואוכלו - נמצא שאין לו כלום.
כך תלמיד חכם שונה שנים ושלשה פרקים בשבת, שנים ושלשה דברים ביום, שתים ושלש פרשיות בחדש, נמצא עשיר לאחר זמן ועליו נאמר:
וקובץ על יד ירבה, אבל אם אמר: למחר אני לומד, למחר אני שונה, נמצא שאין בידו כלום ועליו נאמר:
נרדם בקציר וגו'.
ואומר:
מחורף עצל לא יחרוש.
סימן תתקמו
זכר צדיק לברכה -
א"ר יצחק:
כל מי שמזכיר הצדיק ואינו מברכו עובר בעשה, שנאמר:
זכר צדיק לברכה.
וכל מי שמזכיר הרשע ואינו מקללו עובר בעשה, שנאמר:
ושם רשעים ירקב.
א"ר שמואל בר נחמני:
שמותן של רשעים דומים לכלי קורייס, מה כלי קורייס כל זמן שאתה משתמש בהם עומדים הנחתם - הן מתרפין, כך הרשעים,
שמעת מימיך אדם קורא לבנו סיסרא סנחריב פרעה?
אלא ראובן שמעון.
רב אמר:
ארור המן ארורים בניו.
א"ר פנחס:
חרבונה זכרו לטוב.
א"ר שמואל בר נחמני:
מצינו שהקב"ה מזכיר שמותם של ישראל ומברכן, שנאמר:
ה' זכרנו יברך.
ר' הונא בשם רב אחא אמר:
אין לי אלא שישים רבוא.
מנין שכל אחד ואחד מישראל שהקב"ה מזכיר שמו ומברכו?
שנאמר:
וה' אמר המכסה אני מאברהם ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום.
שנו רבותינו:
וכך היה אומר: אנא השם עויתי ופשעתי חטאתי לפניך אני וביתי וכו'.
והם עונים אחריו: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
חנניה בן אחי רבי יהושע אומר:
זכר צדיק לברכה.
א"ל נביא לישראל: בשעה שאני מזכיר צדיקו של עולם, אתם תנו ברכה.
רבי אומר:
כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוהינו.
בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה, אתם:
הבו גודל לאלהינו.
א"ר אלעזר:
צדיק מעצמו, רשע מחברו.
צדיק מעצמו - זכר צדיק לברכה.
רשע מחברו - ושם רשעים ירקב.
א"ל רב המנונא לההוא מרבנן דהוה מסדר אגדתא קמיה:
מנא הא מילתא דאמור רבנן זכר צדיק לברכה כו'?
מדאורייתא מנא לן?
דכתיב:
וה' אמר המכסה אני מאברהם.
וכתיב:
ואברהם היו יהיה וגו',
מנא הא מילתא ושם רשעים ירקב כו'?
דכתיב:
ויאהל עד סדום ואנשי סדום רעים וחטאים.
על הראשונים נאמר:
זכר צדיק לברכה.
בן גמלא,
ובן קטין,
ומונבז המלך,
והילני אמו,
ונקנור
מזכירין אותם לשבח.
ואלו מזכירין אותם לגנאי:
בית גרמו,
ובית אבטינס,
והגרוס בן לוי,
ובן (קמצא) [קמצר],
ועליהם נאמר:
ושם רשעים ירקב.
מאי ושם רשעים ירקב?
א"ר אלעזר:
רקבובית תעלה (בעצמיהם) [בשמותם], מאי היא?
אמר רבא:
דלא מסקי בשמייהו, וכן סליק ליה בדואג בן יוסף, שהיתה אמו מודדתו בטפחים וכו' (כתוב באיכה):
פעם אחת גזרה מלכות הרביעית שלא יביאו עצים למערבה והושיבו פרדסיאות על הדרכים כדרך שהושיבן ירבעם בן נבט שלא יעלו ישראל לרגל.
מה עשו יראי חטא שבאותו הדור?
הביאו עצים ועשו מהם סולמות והניחום על כתפיהם והלכו להם.
כיון שהגיעו אצלם, אמרו להם:
להיכן אתם הולכים?
אמרו להם: להביא שתי גוזלות משובך שלפנינו בסולם שעל כתפנו.
כיון שעברו מהם, פרקום והביאום לירושלים, ועליהם ועל כיוצא בהם נאמר:
זכר צדיק לברכה.
ועל ירבעם בן נבט וחבריו נאמר:
ושם רשעים ירקב:
חכם לב יקח מצוות -
זה אברהם, לפי שחרב מקומה של סדום ופסקו העוברים והשבים ולא חסר קילרין שלו כלום, אמ:ר מה אני מפסיק צדקה מביתי?!
הלך ונטה לו אהל בגרר.
ואויל שפתים ילבט -
זה לוט, שהיה צריך לומר:
דבר שלקה בו העולם אנו באים לעשות?
מה גרם לו?
ילבט , זה לוט, שהביא לו לבטים:
לא יבא עמוני ומואבי.
דבר אחר:
חכם לב יקח מצוות -
זה משה, שכל ישראל היו עסוקים בבזה והלך הוא ונתעסק בעצמות יוסף, שנאמר:
ויקח משה את עצמות יוסף עמו.
שנאה תעורר מדנים -
שנאה שנתנו ישראל ביניהם לבין אביהם שבשמים עוררה עליהם דיני דינים.
דא"ר שמואל בר נחמני:
קרוב לתשע מאות שנה הייתה השנאה כבושה בין ישראל לאביהם שבשמים, משיצאו ישראל ממצרים עד שעמד יחזקאל, דכתיב:
ואומר עליהם איש שקוצי עיניו השליכו - [והם לא עשו כן אלא]
וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי ועשיתי עמהם בעבור שמי הגדול.
ועל כל פשעים תכסה אהבה -
שהקב"ה אוהב את ישראל:
אהבתי אתכם אמר ה'.
דבר אחר:
שנאה תעורר מדנים -
שנאה שנתן אהרן בין ישראל לאביהם שבשמים, עוררה עליהם דיני דינים.
מלמד, שהיה (הקב"ה) [אהרן] נוטל את (הפנקס ופותחו) [קרבנם ופוחסו] להם, ואומר להם: דעו שאין בו ממש, הוא [שמשה אמר לאהרן:
מה עשה לך העם הזה.
א"ל: מוטב היה להן שידונו שוגגין ואל ידונו מזידין.
הוא] שהקב"ה אומר למשה:
מי אשר חטא לי אמחנו מספרי [הה"ד]:
ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו.
ועל כל פשעים תכסה אהבה -
תפילה שנתפלל משה עליו.
ומה נתפלל עליו?
ר' מני בשם ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר:
מתחלת הספר ועד כאן כתיב:
והקריבו בני אהרן, וערכו בני אהרן, ונתנו בני אהרן.
אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע, באר שנואה ומימיה חביבין?!
לעצים חלקת כבוד בשביל בניהם,
כדתנן:
כל העצים כשרים לגבי המזבח חוץ משל זית ומשל גפן.
ולאהרן אי אתה חולק כבוד בשביל בניו?!
א"ל הקב"ה: חייך, בשביל תפלתך אני מקרבו.
ולא עוד, אלא שאני עושה אותו עיקר ובניו טפלה, שנאמר:
צו את אהרן ואת בניו.
פעולת צדיק לחיים -
א"ר תנחומא:
זה אליפז, שגדל בחיקו של יצחק.
תבואת רשע לחטאת -
זה עמלק, שגדל בחיקו של עשו.
דבר אחר:
פעולת צדיק לחיים -
כל מה שפעל דוד ושלמה לחיים של ישראל.
תבואת רשע לחטאת ב-
ביאה אחת שנכנס מנשה לבית קדש הקדשים, היה חטאת לישראל, שעשה צלם והכניסו להיכל.
ארח לחיים שומר מוסר ועוזב תוכחת מתעה -
א"ר אלכסנדרי:
כל ת"ח שהוא עוזב דברי תורה כאלו מתעתע במי שאמר והיה העולם, והקב"ה עוזבו לעוה"ב.
ומוציא דבה הוא כסיל -
אלו מרגלים, שנאמר:
ויוציאו דבת הארץ,
ואומר:
כחומץ לשנים וכעשן לעינים וגו' - מקצה רגלים וגו' שולח דברים ביד כסיל.
ברוב דברים לא יחדל פשע -
זו מרים:
ותדבר מרים ואהרן במשה.
וחושך שפתיו משכיל -
חושך שפתיו מלדבר בחברו.
אמר רשב"ג:
כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה.
אמרו רז"ל:
שני דיקליקין היו עומדים לפני אנדרינוס, אחד היה מלמד על הדבור שהוא יפה ואחד היה מלמד על השתיקה שהיא יפה.
אמר אחד למלך: מרי, אין טוב מן הדבור בעולם.
אמר לו?
היאך?
א"ל: אלולא הדבור לא היו המלכים מתמלכין, והמתים נגמלים חסד, והכלות מתקלסות, ומשא ומתן בעולם, והספינות פורשות בים.
אמר ליה אנדרינוס: יפה דברת.
אמר ליה לאותו אחד שהיה למד על השתיקה שהיא יפה:
היאך אתה למד על השתיקה?
בא לדבר עמד חברו וסטרו על פיו.
אמר ליה המלך:
למה סטרת אותו?
אמר ליה: מרי, משלי על שלי למדתי מדבור על דבור וזה בא ללמד משלי על שלו, משלו על שלו ילמד, לפיכך סטרתי אותו.
אמר שלמה: לא אמרתי שתעלם פיך ותהא שותק ויושב, אלא חשוך שפתיך מלהשיח בחברך, וכן הוא אומר:
נצור לשונך מרע.
סימן תתקמז
ברכת ה' היא תעשיר -
זה שבת, שנאמר:
ויברך אלוהים את יום השביעי.
ולא יוסיף עצב עמה -
זה האבל, דכתיב:
כי נעצב המלך על בנו.
תני:
בבית האבל בחול פריס מנחם ויהיב לאבל, מן הה"ד:
פרשה ציון בידיה - משום ד
אין מנחם לה - הא אם יש לה מנחם, פריס מנחם.
ובשבת פורס הוא בעצמו אע"פ שיש מנחם, שנאמר:
ברכת ה' היא תעשיר וגו'.
מעשה בשמעון בן שטח שלקח חמור אחד מישמעאל אחד,
הלכו תלמידיו ומצאו אבן אחת טובה תלוויה בצוארו, אמרו לו: רבי,
ברכת ה' היא תעשיר.
אמר להם: אני חמור לקחתי אבן טובה לא לקחתי, הלך והחזירה לאותו ישמעאל, וקרא עליו אותו ישמעאל:
ברוך ה' אלהי שמעון בן שטח.
כעבור סופה ואין רשע -
זה דור המבול.
וצדיק יסוד עולם -
זה נח, שנאמר:
אלה תולדות נח.
רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן:
אפילו בשביל צדיק אחד נתקיים העולם, שנאמר:
וצדיק יסוד עולם.
ור' חייא בר אבא דידיה אמר
מהכא:
רגלי חסידיו ישמור - חסידו כתיב וכו' (כתוב בתהילים במזמור קל"ג):
כחומץ לשנים וכעשן לעינים כן העצל לשולחיו -
רמי ליה רב אחא אריכא דהוא רב אחא בר פפא לרבי אבהו:
תנן:
החושש בשיניו לא יגמע בהם את החומץ.
למימר דחומץ מעלי הוא לשנים, והכתיב:
כחומץ לשנים וכעשן לעינים?!
לא קשיא, הא בקיוהא הא בחלא.
ואי בעית אימא: הא והא בחלא, הא דאיכא מכה הא דליכא מכה, אי איכא מכה מסי, ואי ליכא מכה - מרפי.
יראת ה' תוסיף ימים -
א"ר יוחנן:
זה מקדש ראשון, שעמד ת"י שנים ולא שמשו בו אלא שמונה כהנים.
ושנות רשעים תקצורנה -
זה מקדש שני, שעמד ת"כ שנים ושמשו בו יותר משלש מאות כהנים.
צא מהם ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק, ושמונים שנה ששמש יוחנן כוהן גדול, ועשר ששמש ישמעאל בן פאבי, ואמרי לה: י"א ששמש ר' אלעזר בן חרסום.
מכאן ואילך צא וחשוב כל אחד ואחד לא הוציא שנתו.
מעשה ברבי שמעון בן חלפתא שהלך לברית מילה וסעד שם והשקה שם אותו אביו של תינוק יין ישן של שבע שנים.
א"ל: מהיין הישן הזה אני מישן לשמחה של בני, היו נעורים עד חצי הלילה.
ר' שמעון בן חלפתא שהיה בטוח על כחו, יצא בחצי הלילה לילך לעירו, מצא שם מלאך המות בדרך ראה אותו משחק.
א"ל:
מי אתה?
א"ל: שלוחו של הקב"ה.
אמר לו:
מפני מה אתה משחק?
א"ל משיחתן של בריות, שהם אומרים כך וכך אנו עתידין לעשות ואינו יודע אימתי הוא נקרא. אותו האיש שהיה אומר: מהיין הזה אני מישן לשמחתו של בני, הרי הגיע פרקו למות אחר שלשים יום.
א"ל: הראה לי את פרקי.
א"ל: לא עליך ועל כיוצא בך אני שולט, פעמים שהקב"ה חפץ במעשיכם הטובים ומוסיף לכם חיים, שנאמר:
יראת ה' תוסיף ימים.
וכן הוא אומר:
יקר בעיני ה' המותה לחסידיו.