אשת חיל עטרת בעלה -
א"ר אחא:
בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרה בבעלה.

רבנן אמרין:
מרתה דבעלה, בכל מקום האיש גוזר, ברם הכא: כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה.

א"ר יהושע בן קרחה:
יו"ד שנטל הקב"ה משרי נחלק, חציו לשרה וחציו לאברהם.

אמר רשב"י:
יו"ד שנטל הקב"ה משרי היה טס ופורח לפני כסאו של הקב"ה, אמר לפניו: רבש"ע, מפני שהייתי קטן של אותיות הוצאתני משמה של אותה צדקת?
א"ל: בתחלה היית בשמה של נקבה ובסוף אותיות עכשיו אני נותנך בשמו של זכר ובראש אותיות, שנאמר: ויקרא משה להושע בן נון יהושע.

הפוך רשעים ואינם -
זה דור המבול.

ובית צדיקים יעמוד -
זה נח: אלה תולדות נח.
כל זמן שהקב"ה מסתכל ומתהפך במעשיהם של רשעים, אין בהם תקומה:
דור המבול - וימח את כל היקום.
אנשי סדום - ויהפוך את הערים האל.
מצרים - לא נשאר בהם עד אחד.
בבל - והכרתי לבבל שם ושאר.
ועל כולם אמר דוד: שם נפלו פועלי און.
אבל ישראל - ובית צדיקים יעמוד - אם נופלים עומדים, אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי.
ואומר: אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם.

א"ר חנינא בר פפא:
אמר הקב"ה: מעולם לא הכיתי אומה ושניתי בה, ואתם בני יעקב לא כליתם, שנאמר: חצי אכלה בם - חצי כלים והם אינם כלים.
וכן אמרה כנסת ישראל: דרך קשתו ויציבני כמטרא לחץ.

משל למה הדבר דומה?
לגבור שהעמיד הקורה והיה מורה בה את החצים, החצים כלים והקורה עומדת, אף כן ישראל, היסורין כלין והם קיימין.
וכן הוא אומר: אתם נצבים היום כלכם.

יודע צדיק נפש בהמתו -
סימן טוב לאדם כשבהמתו אוכלת ושבעה.
וכן הוא אומר: ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת - כשהבהמה אוכלת ושבעה עובדת את האדמה בכח, שנאמר: ורב תבואות בכח שור.

דבר אחר:
יודע צדיקו של עולם נפש בהמתו ואפילו כשהוא כועס, ואין מדותיו של הקב"ה כמדת בשר ודם, בשר ודם כשהמדינה מורדת עליו הוא משלח לגיונותיו ומחריב טובים ורעים כאחד, אבל הקב"ה אינו כן, אם כולם מכעיסין לפניו ואין שם אלא צדיק אחד מצילו, שנאמר: ויזכור אלוהים את נח, וכן בסדומים הציל לוט ובנותיו, הביא חשך על המצריים, ולכל בני ישראל היה אור במושבותם.
ואומר: טוב ה' למעוז ביום צרה - ואפילו ביום צרה - יודע חוסי בו.

ורחמי רשעים אכזרי -
אלו דור המבול שהיו אכזרים.

אמרו רבותינו:
בשעה שהעלה הקב"ה את התהום והיו רואים את המעינות עולים, כל אחד ואחד נוטל את בנו ונותנו על התהום וכובש עליו, שלא יעלו עליהם המים, שכן איוב אומר: ישכחהו רחם מתקו רמה עוד לא יזכר הרחם שלו.

ומה עשה להם הקב"ה?
הוריד עליהם המבול מלמעלה ושברן, שנאמר: ותשבר כעץ עולה.

א"ר ברכיה:
קשים היו כעץ ובעלי קומה היו, שנאמר: אם לא נכחד קימנו.

דבר אחר:
יודע צדיק נפש בהמתו -
זה הקב"ה שאמר: לא תקח האם על הבנים.

ורחמי רשעים אכזרי -
זה סנחריב, שכתוב בו: אם על בנים רוטשה.

דבר אחר:
יודע צדיק נפש בהמתו -
זה הקב"ה, שאמר: ושור או שה וגו'.

ורחמי רשעים אכזרי -
זה המן הרשע, שכתוב בו: להשמיד להרוג ולאבד וגו'.

יודע צדיק נפש בהמתו -
ר' עקיבא הוה רעיא דבן כלבא שבוע, חזיתיה ברתיה דוה צנוע ומעלי.
א"ל ברתיה: אי מקדישנא לך אזלת לבי רב?
אמר לה: אין, איקדשא ליה בצנעה ושדרתיה.
שמע אבוה אפקה מביתיה ואדרה הנאה מנכסיה, אזל אותיב תריסר שני בבי רב, אייתי בהדיה תריסר אלפי תלמידי, שמע לההוא גברא דהוה אמר לה: עד אימת קמדברת אלמנות חיות?
אמרה ליה: אי לדידי ציית יתיב תריסר שני אוחרנין, אמר ברשות קא עבידנא, הדר אזיל ויתיב תריסר שני אוחרנייתא בבי רב, כי אתא אייתי בהדיה עשרים וארבעה אלפי תלמידי, שמעה דביתהו הות קא נפקא לאפיה.
אמרו לה שיבבתא: שאילי מאני ולבוש ואיכסי.
אמרה להון: יודע צדיק נפש בהמתו.
כי מטאי לגביה נפלה על אפיה וקא נשקא ליה לכרעיה, הוו מדחפי שמעיה לה.
אמר להו: שבקוה, שלי ושלכם שלה היא.
שמע אבוה דאתא גברא רבה למתא, אמר: איזיל לגביה אפשר דמיפר לי נדרי.
אתא לגביה, אמר ליה: רבי, נדר יש לי.
אמר ליה: מאי הוא?
אמר ליה: הכי (הוה מעשה) והכי הוה מעשה.
אמר ליה: ההוא חתניך אי הוה צורבא מדרבנן, אדעתא דגברא רבה מי נדרת?
אמר ליה: רבי, אפילו פרק אחד ואפילו הלכה אחת ואפילו פסוק אחד לא.
אמר ליה: אנא הוא, נפיל על אפיה ונשקיה לכרעיה ויהב ליה פלגא דממונא.
ברתיה דר' עקיבא עבדא ליה לבן עזאי הכי.
והיינו דאמרי אינשי: כעובדי אמא עובדי דברתא.

עובד אדמתו ישבע לחם -
א"ר שמעון בן לקיש:
אם עושה אדם עצמו כעבד לאדמה - ישבע לחם ואם לאו - לא ישבע לחם וכו' (כתוב ברמז שצ"ו).

חמד רשע מצוד רעים -
זה עשו שחמד את הבגדים ולקחם מנמרוד, הדא הוא דכתיב: את בגדי עשו בנה הגדול החמודות.

בפשע שפתים מוקש רע -
ר' יודן בשם ר' איבו:
ממרד שמרדו דור המבול בהקב"ה, שנאמר: ויאמרו לאל סור ממנו באה להם תקלה.

ויצא מצרה צדיק -
זה נח, דכתיב: צא מן התבה.

דבר אחר:
ממרד שמרדו עשו וישמעאל בהקב"ה, באה להם תקלה.

ויצא מצרה צדיק -
זה יעקב, שנאמר: ויצא יעקב מבאר שבע.

מפרי פי איש ישבע טוב -
א"ר שמלאי:
אמר הקב"ה לראובן: אתה פתחת בהצלה תחלה, שנאמר: וישמע ראובן ויצילהו מידם, חייך, שאין מפרישין ערי מקלט תחלה אלא מתחומך, שנאמר: את בצר במדבר.

ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי:
אמר הקב"ה ליהודה: אתה הצלת שלוש נפשות מן האור ואחד מן הבור, חייך, שאני מציל לך שלשה: חנניה מישאל ועזריה מן האור ודניאל מגוב האריות.
אמר הקב"ה למשה: אתה אמרת: וידעת היום והשבות וגו' אין עוד, חייך, מכתיב אני עליך ולא קם נביא עוד וגו'.

אמר הקב"ה לרחב: את אמרת: כי ה' אלהיכם הוא אלהים.
ניחא בארץ, שמא בשמים ממעל?!
את אמרת: מה דלא חזו עיניך, חייך, שבנך עומד ורואה מה שלא ראו הנביאים, נפתחו השמים ואראה מראות אלהים.

אמר הקב"ה לחנה: את קלסתיני: ה' צבאות, חייך, שבנך עומד ופותח בי: כה אמר ה' צבאות וכו' (כתוב ברמז שי"ט וברמז תקט"ז ובירמיה ברמז תע"א):

דרך אויל ישר בעיניו -
זה עשו, שנאמר: וירא עשו כי רעות בנות כנען וילך עשו אל ישמעאל - הוסיף כאב על כאב.

ושומע לעצה חכם -
זה יעקב, שנאמר: וישמע יעקב אל אביו ואל אמו.

יש בוטה כמדקרות חרב -
אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן:
מאי [יש בוטה]?
פתח ליה ר"ג לההוא גברא:
יש בוטה כמדקרות חרב -
כל הבוטה ראוי לדקרו בחרב, אלא שלשון חכמים מרפא.

ולשון חכמים מרפא -
אמר רב הונא:
לשון חכמים - ברכה.
לשון חכמים - עושר.
לשון חכמים - מרפא.

לשון חכמים - ברכה - ברכת הבית ברובה.
לשון חכמים - עושר.

דתנו רבנן:

המוכר פירות לחברו משך ולא מדד - קנה.
מדד ולא משך - לא קנה.
ואם היה פקח שוכר את מקומו.

לשון חכמים - מרפא.
דתנן:

לא ילעוס אדם חטים ויתן על מכתו בפסח מפני שהן מחמיצות.

מרמה בלב חורשי רע -
א"ר חמא בר חנינא:
כל מי שמדבר עם חברו ואוכל ושותה עמו ומדבר עליו לשון הרע, הקב"ה קורא לו רע, שנאמר: מרמה בלב חורשי רע, אבל אם מדבר עליו דברים טובים, הקב"ה קורא לו שלום, שנאמר: וליועצי שלום שמחה.

ר' זעירא משמע ליה אפין אוחרנין, כל מי שישן על מטתו בלילה ומחשב בלבו ואומר: למחר אני משכים ואעשה טובה עם פלוני, עתיד לשמוח עם הצדיקים לעתיד לבא, שנאמר: וליועצי שלום שמחה.

א"ר הונא:
מה ראה הכתוב לומר: וליועצי היה לו לומר וליועץ?!
אלא א"ר לוי:
אלו שתי כליותיו של אדם שמיעצין עמו אחת לטובה ואחת לרעה, של ימין לטובה ושל שמאל לרעה, שנאמר: לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו.
וכן דוד אומר: בוחן לבות וכליות, וכי יש לאדם שני לבות?!
אלא יצר טוב ויצר רע וכליות שיועצין אותו, שנאמר: וליועצי שלום שמחה.

לא יאונה לצדיק כל און -
ההוא בר טביא דהוה בי ריש גלותא דהוה מפסקן כרעיה בתרייתא, בדקיה רב בצומת הגידין ואכשריה, סבר למיכל מיניה באומצא.

אמר ליה שמואל:
לא חייש מר לאינקורי, אלא היכי ליעביד.
א"ל: אותביה בתנורא דאיהו בדיק נפשיה, אותביה בתנורא ונפל תילחי תילחי.
וקרי שמואל עליה דרב:
לא יאונה לצדיק כל און.

ורב קרי עליה דשמואל:
כל רז לא אנס לך.

לא יאונה לצדיק כל און -
כשהוא מתהלך בתומו, ורשעים מלאו וגו' - זה המדבר אחד בפה ואחד בלב, והקב"ה קורא אותו תועבה, שנאמר: תועבת ה' שפתי שקר.

ועושי אמונה רצונו -
זה שנושא ונותן באמונה.

דאגה בלב איש ישחנה -
רבי אמי ורב אסי
חד אמר:
ישחנה מדעתו.

וחד אמר:
ישיחנה לאחרים.

לא יחרוך רמיה צידו -
א"ר שיזבי משום ר' אלעזר בן עזריה:
לא יחיה ולא יאריך ימים צייד הרמאי.

ורב ששת אמר:
צייד הרמאי יחרוך.

כי אתא רב דימי אמר:
משל לצייד שני צפרים, אם ראשון ראשון משבר כנפיו מתקיים בידו, ואם לאו אינו מתקיים בידו.

דבר אחר:
לא יחרוך רמיה צידו -
רבנן אמרין:
זה עשו, לא יאריך ולא יאחר הקב"ה לרמאי ולצידו.

דא"ר יהושע בן לוי:
כל אותו היום היה צד צביים וכופתן ומלאך בא ומתירן, עופות ומסכסכן ומלאך בא ומפריחן.

וכל כך למה?
והון אדם יקר חרוץ - כדי שיבא יעקב ויטול את הברכות, שהן יקרו של עולם, חרוצות לו.

ר' חנינא בר פפא שאליה לר' זירא:
א"ל: מהו דכתיב והון אדם יקר חרוץ?
א"ל: חרוצה היא ביד הצדיקים, שאינם נוטלים מן יקר שלעתיד לבא בעולם הזה וכו' (כתוב בשמואל ברמז צ"ז):