יש מתעשר ואין כל -
תנו רבנן:
וטובל בשמן רגלו זה חלקו של אשר שמושך שמן כמעין.
אמרו: פעם אחת נצרכו אנשי לודקיא לשמן מנו להם פולמוסטוס אחד.
א"ל: לך והבא לנו שמן במאה רבוא, הלך לירושלים.
א"ל: לך לצור, הלך לצור.
א"ל: לך לגוש חלב, הלך לגוש חלב.
א"ל: לך אצל פלוני בשדה, הלך ומצאו עוזק תחת זיתיו.
אמר לו: יש לך שמן במאה רבוא שאני צריך?
אמר לו: הן, המתן לי עד שאסיים מלאכתי, לאחר שסיים מלאכתו הפשיל כליו לאחוריו והיה מסקל ובא בדרך.
אמר: לזה יש שמן במאה רבוא?!
כמדומה אני ששחקו בי היהודים, כיון שהגיע לביתו הוציאה לו שפחתו קומקמין של חמין ורחץ בו ידיו ורגליו, והוציאה לו ספל של זהב של שמן וטבל בו ידיו ורגליו, לקיים מה שנאמר: וטובל בשמן רגלו, לאחר שאכלו ושתו מכרו לו שמן במאה רבוא.
אמר לו: כלום אתה צריך יותר?
אמר להם: הן, אלא שאין בידי מעות.
אמר לו: אם אתה רוצה ליקח - קח, ואני אבוא עמך ואקח את הדמים.
מכר לו שמן בשמונה עשר רבוא.
אמרו: לא הניח אותו האיש לא סוס ולא פרד לא גמל ולא חמור בארץ ישראל שלא שכרו, כיון שהגיע לעירו יצאו לקלסו.
אמר להם: לא תקלסו לי, אלא תקלסו לזה שעמי שמדד לי שמן במאה רבוא, והרי נושה בי שמונה עשרה רבוא, לקיים מה שנאמר: יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב.

תוחלת ממושכה מחלה לב -
א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן:
כל המאריך בתפלתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב, שנאמר: תוחלת ממושכה מחלה לב.
מאי תקנתיה?
יעסוק בתורה, שנאמר: עץ חיים היא למחזיקים בה.

דבר אחר:
תוחלת ממושכה מחלה לב -
זה המארס אשה ונוטלה לאחר זמן.

ועץ חיים תאוה באה -
זה המארס אשה ונוטלה לאלתר.

דבר אחר:
תוחלת ממושכה -
זה דוד שנמשח ומלך לאחר שתי שנים.

ועץ חיים תאוה באה -
זה שאול שנמשח ומלך מיד.
בזכות מה?
בזכות מעשים טובים שהיו בידו, שהיה עניו ושפל רוח ושהיה אוכל חוליו בטהרה, מבזבז ממונו לחוס על ממונם של ישראל, וששקל כבוד עבדו ככבוד עצמו.

יהודה ברבי נחמיה בשם ר' שמעון בן לקיש אמר:
שהיה בן תורה, שנאמר: בי שרים ישורו.

דבר אחר:
תוחלת ממושכה -
אלו ישראל, כיון שא"ל הקב"ה: לך ואמור להם לישראל: פקוד פקדתי אתכם.
הלך ואמר להם.
אמרו לו: משה רבינו, עדין פקידה?!
מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש.
כיון שאמר להם: בחדש הזה אתם נגאלים.
אמרו: הא סימן טב, הדא הוא דכתיב: ועץ חיים תאוה באה.

בז לדבר יחבל לו -
ממושכן עליו, כמה דאת אמר: אם חבול תחבול שלמת רעך וכו' (כתוב בשמואל ברמז קל"א):

כל ערום יעשה בדעת -
אמר רב נחמן א"ר יהודה:
זה דוד, דכתיב: ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדוני המלך נערה בתולה מאן דהוה ליה ברתא אייתא בהדיה.

וכסיל יפרוש אולת -
זה אחשורוש, דכתיב: ויפקד המלך פקידים, מאן דהוה ליה ברתא מטמרא לה מיניה.

הולך את חכמים יחכם -
זה אברהם.

ורועה כסילים ירוע -
זה לוט, דכתיב: ויאהל עד סדום ויקחו את לוט, ואת רכושו.
וכל כך למה?
והוא יושב בסדום.

שנו רבותינו:

מצילין תיק הספר עם הספר מפני הדליקה.

וכי דברי תורה כתובים בו?
אלא בשביל שהוא דבק לספר זכה להנצל עמו.
וכן אמר שלמה: הולך את חכמים יחכם.
אמר הקב"ה: אדם הראשון שמע לאשתו ונתגרש, שאלמלי נדבק ושמע לי היה כמוני, כשם שאני חי וקיים כך הוא חיה חי וקיים.

הולך את חכמים יחכם -
אשריהם לצדיקים ולדבקיהם, דכתיב: ויזכור אלוהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה - אם נח זכה בהמה וחיה מה זכו?

(ואת) [רועה] כסילים ירוע -
זה דור המבול, אוי להם לרשעים ולדבוקיהם.
מה כתיב בהם?
וימח את כל היקום - אם אדם חטא בהמה וחיה מה חטאו?
אלא, אוי להם לרשעים ולדבוקיהם, לפיכך: מאדם ועד בהמה.

אתה מוצא כשחלק קרח, הלכו עמו במחלוקתו חמישים ומאתים ראשי סנהדראות, והלך עמהם אף הממון שלהם, שנאמר: ותפתח הארץ את פיה וגו'.
ראה מה כתיב בחנניה מישאל ועזריה: וגוברין כפיתו בסרבליהון, כיון שיצאו, כתיב: חזיין לגובריא אליך די לא שליט נורא בגשמהון - הרי יפה.

ולמה וסרבליהון לא שנו?
בשביל שהיו דבוקים בהם.
ומה המלבושים שהם דבוקים לצדיקים ירדו לאש ולא נזוקו, ישראל שהם דבוקים לצדיקו של עולם, שהוא חי וקיים, שנאמר: ואתם הדבקים וגו'.
וכתיב: כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש וגו' על אחת כמה וכמה, שינצלו מדינה של גיהינום.

למה?
שאני עמהם, שנאמר: כי תעבור במים אתך אני.

הולך את חכמים יחכם -
משל למי שנכנס לחנותו של בושם, אע"פ שאינו מוכר ולוקח כלל, יצא וריחו וריח בגדיו מבוסמים כל היום כלו.

ורועה כסילים ירוע -
משל למי שנכנס לחנותו של בורסקי, אע"פ שאינו מוכר ולוקח כלל, יצא וריחו וריח בגדיו מלוכלכים כל היום.
כך כל מי שהולך עם החכם וכל מי שרואה אותו, אומר: אלולי לא היה זה חכם כמותו - לא היה מהלך עמו, וכן לכסיל, הדא הוא דכתיב: הולך את חכמים יחכם וגו':

חטאים תרדף רעה -
שאלו לחכמה: חוטא מהו עונשו כו' (כתוב ביחזקאל ברמז שנ"ח):

רב אוכל ניר ראשים -
א"ר שמעון בן יוחאי:
העשיר אוכל את העני בעולם הזה, ולעתיד לבא הקב"ה תובעו ממנו, שנאמר: משוד עניים מאנקת אביונים.
אמר הקב"ה: הגיע זמן שאתבע מכם שוד עניים, שגזלתם ומה שצערתם אותם.

ר' יוסי הגלילי אומר:
לא, כי אלא אע"פ שאדם חומס וגוזל בעוה"ז, אינו יוצא מעולמו עד שאחרים בוזזים אותו.

מהיכן אנו למדים?
מסופו של פסוק: ויש נספה בלא משפט - כך עושין לו בלא משפט.

ויש נספה בלא משפט -
רב אסי כי הוה מטי להאי קרא בכי, מי איכא אינש דאזיל בלא זמניה?!
אין, כי הא דרב ביבי בר אביי הוה שכיח גביה מלאך המות, אמר לשלוחיה: זיל אייתי לי מרים מגדלא שער נשייא, אזל אייתי ליה מרים מגדלא דרדקי.
אמר: אנא לאו אמרית לך מרים מגדלא נשייא?
א"ל: אי הכי אהדרה.
א"ל: לא, הואיל ואייתיתה תהוי במנינא.
א"ל: היכי יכלת לה?
א"ל: הות נקיטא מתארא וקא מחתה תנורא, שקילתיה אנחתיה על גבה דכרעה קדחה, איתרע מזלה ואייתיתה.

אמר ליה רב ביבי:
אית לכו רשותא למעבד הכי?
א"ל: אין, דכתיב: ויש נספה בלא משפט.
והא כתיב: דור הולך ודור בא?!
א"ל: רעינא להו אנא עד דמלי להו דרא והדר משלימנא להו לדומה.
א"ל: סוף סוף שני מאי עבדת להו?
א"ל: אי איכא צורבא מרבנן דמעבר במליה הוה חלופייהו ומוספינן ליה.

רבי שמלאי שאליה לר' נתן:
מהו ויש נספה בלא משפט?
א"ל: בלא משפט מקומו.
מעשה באחד שנשתלח לגבות בני טבריא ובני צפורי, וכשהוא גובה את בני טבריא ראה אחד מבני צפורי, ותפשו.
א"ל: מצפורי אני.
א"ל: יש לי כתבים מצפורי לגבותה, ולא הספיק לגבות בני טבריא, עד שבא רווחא לצפורי. נמצא נספה בלא משפט מקומו.

ר' לוי ור' סימון ר' לוי אמר:
משל לדובה שהיתה משכלת בחיה ולא מצאה לשכל בחיה ושכלה (בבהמה) [בבניה].

ר' סימון אמר:
למגל כוסחת כוב, ולא שלים לה, שושנה - ולא שלים לה:

חושך שבטו שונא בנו -
וכי יש אדם ששונא בנו?
אלא מתוך שאין מוכיחו על התורה והחכמה ודרך ארץ, עתיד לשנאתו, אבל אם מוכיחו נעשה אוהבו, שנאמר: ואוהבו שחרו מוסר.
וכן הקב"ה מתוך שהוא אוהב את הצדיקים מיסרן בעולם הזה ביסורין ובשעבוד מלכיות, כדי שתהא להם לכפרת עון:

צדיק אוכל לשובע נפשו - זה אליעזר עבד אברהם, שנאמר: הגמיאיני נא מעט מים.

ובטן רשעים תחסר -
זה עשו, שנאמר: הלעיטני נא מן האדום - פער פיו כגמל, אמר: אנא פתח ואת משלח ואזיל, פנה הקדרה כלה לתוכה כההיא דתני:

אין אובסין את הגמל אבל מלעיטין.

דבר אחר:
צדיק אוכל לשובע נפשו -
זה הקב"ה, כמה דאת אמר: את הכבש אחד תעשה בבקר - ואינן באין אלא לכפר על ישראל. תמיד של שחר - מכפר על עונות שנעשו בלילה.
ותמיד של בין הערבים - מכפר על עבירות שנעשו ביום, נמצא שלא לן אדם ובידו עון.
וכתיב: כי לי כל חיתו יער.

דבר אחר:
צדיק אוכל לשובע נפשו -
זו רות המואביה, דכתיב: ותאכל ותשבע ותותר.

א"ר יצחק:
את שמעת מינה תרתי, או שרתה ברכה בידו של צדיק או במעיה של צדקת.
ממה דכתיב: ותאכל ותשבע ותותר - נראין דברים שהברכה שרתה במעיה של צדקת.

ובטן רשעים תחסר -
אלו עובדי אלילים.

א"ר מאיר, שאלני רבי דוסתאי:
מהו ובטן רשעים תחסר?
אמרתי לו: כותי אחד היה בעירנו ועשה סעודה לכל בני עירו וזמנני עמהם והביא לפנינו מכל מה שברא הקב"ה בששת ימי בראשית, ולא היה שלחנו חסר אלא אגוזי פרך בלבד.
מה עשה?
נטל את הטבלא מלפנינו שהיתה שוה בשלש מאות כסף ושברה.
וא"ל: למה?
אמר לי: אתה אומר: העולם הזה שלנו הוא, אם אין אנו אוכלין עכשו, אימתי אנו אוכלים?! וקריתי עליו: ובטן רשעים תחסר.

דבר אחר:
צדיק אוכל לשובע נפשו -
זה חזקיה מלך יהודה.
אמרו עליו על חזקיה מלך יהודה, שהיו מעלים על שלחנו שתי אגודות של ירק וליטרא בשר בכל יום.

ובטן רשעים תחסר -
זה פקח בן רמליהו שהיה אוכל שלוש מאות גוזלות בקנוח של סעודה.

דבר אחר:
צדיק אוכל לשובע נפשו -
אלו מלכי ישראל.

ובטן רשעים תחסר -
אלו מלכי מזרח ומערב.