חכמות נשים בנתה ביתה -
זו אשתו של און, דאמרינן: און בן פלת אשתו הצילתו.
א"ל: מאי נפקא לך מינה?
אי מר רבה את תלמידא ואי מר רבה את תלמידא!
א"ל: ומאי אעביד דהואי בעצה ואישתבעי לי בהדייהו?
א"ל: כל העדה כולם קדושים.
א"ל: תוב דאנא מצלנא לך. אשקיתיה חמרא וארויתיה ואגניתיה גואי, אותבה אבבא וסתרה למזייה, כל דאתי חזייה והדר, אדהכי איבלעו להו.

ואולת בידיה תהרסנה -
זו אשתו של קרח.
א"ל: חזית מאי קא עביד משה?
איהו מלכא, אחוה שוייה כהנא רבה, ובני אחייא שוינהו סגני כהונה, אי אתיא תרומה.
אמר: תהיה לכהן, חלה.
אמר: תהיה לכהן, מעשר ראשון, נמי דשקליתון אתון אמר: הבו חד מעשרה לכהן,
ועוד גייז לכו למזייכו ומיטלל לכו ככופתא, עינא יהב במזייכו.
אמר לה: הא איהו נמי עביד הכי.
אמרה ליה: כיון דכולהו בהדיה נינהו, אמר: תמות נפשי עם פלשתים.
ועוד דקאמר לכו: עבדיתו תכלתא, אי סלקא דעתך דתכלת חשוב אפיק גלימא דתכלתא כסינהו לכולהו מתיבתך.

בקש לץ -
זה פרעה.

חכמה ואין -
אלו חרטומי פרעה: שבע בנות אתה מוליד ושבע בנות אתה קובר.

ודעת לנבון נקל -
זה יוסף, שנאמר: אין נבון וחכם כמוך.

לב יודע מרת נפשו -
א"ר יוחנן:
חולה אומר צריך ורופא אומר אינו צריך, מאכילין אותו על פי עצמו, שנאמר: לב יודע מרת נפשו.

מהו דתימא רופא קים ליה קא משמע לן, רופא אומר צריך וחולה אומר אינו צריך, שומעים לרופא.
מאי טעמא?
תונבא הוא דנקטי ליה.

מר בר רב אשי אמר:
כל היכא דאמר צריך אני, אפילו איכא מאה דאמרי אינו צריך, לא צייתנא להו.
מאי טעמא?
לב יודע מרת נפשו וכו' (כתוב במלכים ברמז קע"ד):

לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר -
מדבר ביתרו.
אתה מוצא מה כתיב ביה: וישלח משה את חותנו ואחר כך: בחדש השלישי.
אמר הקב"ה: בני היו משועבדים בטיט ולבנים במצרים ויתרו היה יושב בתוך ביתו בהשקט, ובא לשמוח עם בני, לפיכך: וישלח משה את חותנו.

בית רשעים ישמד -
זה דור המבול.

ואהל ישרים יפריח -
זה נח.

יש דרך ישר לפני איש -
זה אהרן: ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר.
ונאמר עליו: בשלום ובמישור הלך אתי.

ואחריתה דרכי מות -
אלו נדב ואביהוא שהכניסו דורון שלא ברשות ומתו.
משל למלך שקרא לבן ביתו, אמר לו: הבא לי מה לאכול!
הביא לו וערב לו.
ראו בני אדם אחרים שערב לו והביאו לו דיסקוס, וכעס המלך.
אמר המלך: אלו שהביאו שלא ברשות הכניסום ותנו להם ספקולא.

א"ר אלעזר בן צדוק:
למה רשעים דומים בעוה"ז?
לאילן שכולו עומד במקום טומאה ונופו נוטה למקום טהרה, נקצץ נופו - נמצא כלו עומד במקום טומאה, אף כך הקב"ה משפיע טובה לרשעים בעוה"ז, כדי שירדו למדרגה התחתונה, שנאמר: יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות.

ולמה צדיקים דומין בעוה"ז?
לאילן שכלו עומד במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה, נקצץ גופו - נמצא כלו עומד במקום טהרה, אף הקב"ה מביא יסורין על הצדיקים בעוה"ז, כדי שיירשו העוה"ב, שנאמר: והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד.

בכל עצב יהיה מותר -
ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דר' זירא חזייה דקא בדח טובא.
אמר ליה: בכל עצב יהיה מותר כתיב.
אמר ליה: אנא תפילין מנהגא.
מר בריה דרבינא עבד הלולא לבריה, חזא להו לרבנן דהוו קא בדחי טובא, אייתי כסא דזוגיתא חוורתא ואיתבר קמייהו ואיעציבו.

דבר אחר:
בכל עצב יהיה מותר -
אמר רבי שמואל בר אבא:
כגון בין שותה חמין לשותה צונן.
מלקט עצמות אחד היה בצפורי, ואית דאמר: ר' שמואל בר אבא הוה בשעה שרואה עצמות שחורות, אמר: אלו של שותי חמין הם.

דבר אחר:
בכל עצב יהיה מותר -
צער שנצטער יוסף על ידי שאמר לשר המשקים: כי אם זכרתני אתך, והזכרתני, נתוסף לו שתי שנים: ויהי מקץ שנתים ימים.

דבר אחר:
מדבר בעמלי תורה, כל מה שמצטער אדם בעצמו יותר מחברו יתרון יש לו.

ודבר שפתים אך למחסור -
מה שהוא חושך שפתיו שלא יגע בתורה, אך למחסור.

דבר אחר:
א"ר אבא בריה דרבי פפי ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי:
חנה על ידי שהרבתה בתפילה קצרה ימיו של שמואל, שנאמר: וישב שם עד עולם - עד עולמן של לוים, דכתיב: ומבן חמישים שנה ישוב מצבא העבודה.

והא אינון חמשין ותרתין?
א"ר יוסי בר אבין:
שתים שגמלתו.
והא כתיב: גם כי תרבו תפילה.

מכאן שהמרבה תפילה נענה?
אלא כאן ליחיד כאן לצבור.

צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת -
תניא:
אמר להו רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו:
בני, מהו שכתוב צדקה תרומם גוי?

נענה ר' אליעזר ואמר: צדקה תרומם גוי - אלו ישראל.
וכן הוא אומר: ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.

וחסד לאומים חטאת -
צדקה וחסד שעובדי אלילים עושים, חטאת היא להם, לפי שאינם עושים אלא להתגדל בהם, שנאמר: די להוון מהקרבין ניחוחין לאלה שמיא ומצלין לחיי מלכא ובנוהי.

נענה רבי יהושע ואמר:
צדקה תרומם גוי -
אלו ישראל,

וחסד לאומים חטאת -
צדקה וחסד שעו"א עושים חטא הוא להם, שאינם עושים אלא להמשך מלכותם, שנאמר: להן מלכא מלכי ישפר עליך.

נענה רבן גמליאל ואמר:
צדקה תרומם גוי -
אלו ישראל.

וחסד לאומים חטאת -
צדקה וחסד שעו"א עושים חטא הוא להם, לפי שאין עושים אלא כדי להתיהר בה, וכל המתיהר נופל לגיהינום, שנאמר: זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון - ואין עבירה אלא גיהינום, שנאמר: יום עברה היום ההוא.

א"ר שמעון בן גמליאל:
עדין אנו צריכין למודעי.

דתניא: רבי אלעזר המודעי היה אומר:
צדקה תרומם גוי -
אלו ישראל.

וחסד לאומים חטאת -
צדקה וחסד שעו"א עושים חטא הוא לה, לפי שאינה אלא כדי לחרף אותנו בה, שנאמר: ויבא ויעש ה' כאשר דבר כי חטאתם לה' ולא שמעתם בקולו וגו'.

נענה רבי נחוניא בן הקנה ואמר:
צדקה תרומם גוי וחסד -
לישראל.
ולאומים חטאת,

אמר רבן יוחנן בן זכאי:
רואה אני דבריו מדבריכם, שמשים צדקה וחסד לישראל ולאומים חטאת.
ואיהו מאי קאמר?
א"ל: כשם שחטאת מכפרת על ישראל בעוה"ז, כן צדקה מכפרת על עו"א.

דבר אחר:
חסד שעו"א עושים חטאת הוא לישראל.
ממי אתה למד?
ממישע מלך מואב, דכתיב: ויקח את בנו הבכור ויעלהו עולה על החומה.
וכתיב: ויהי קצף גדול על ישראל.

דבר אחר:
חסד שעו"א עושים מתוקן להם כארס של עכנא.
ממי את למד?
ממרודך בלאדן וכו' (כדכתוב במלכים ברמז רמאן דאמר).

דבר אחר:
צדקה תרומם גוי -
צדקה שישראל עושים תרומם אותם על כל אומה ולשון, שנאמר: ונתנך ה' אלוהיך עליון.

דבר אחר:
צדקה שעושים היא גורמת להם שהאומות מרוממין אותם, שנאמר: והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה'.

דבר אחר:
צדקה שעושים גורמת שיהיו מקבלים פני שכינה, שנאמר: הוא מרומים ישכון.

וחסד לאומים -
עו"א שעושים דימוסיות ומרחצאות חטאת הוא להם, לפי שמעמידים בם עבודת אלילים.

דבר אחר:
חסד שעשה יצחק שפשט צוארו על גבי המזבח, חטאת הוא לעובדי אלילים.

דבר אחר:
חסד שעשו בן הדד וחזאל ונעמן גרם להם לישראל שיגלו, אחזיה שואל לאלהי עקרון, ובן הדד שואל באלישע.

דבר אחר:
צדקה תרומם גוי -
אלו ישראל.

וחסד לאומים חטאת -
הנייה היא לעובדי אלילים בשעה שישראל חוטאים, לפי שהם חוזרים ומשעבדים בהם.

דבר אחר:
צדקה תרומם גוי -
אלו ישראל בנדבה שהביאו למשכן נתן להם תלוי ראש: כי תשא את ראש.

אבא ברבי יהודה אומר:
צדקה תרומם גוי -
אלו ישראל.

וחסד לאומים חטאת -
מקבלים הם ישראל חסדים מעו"א בשעה שהם חוטאים, שכן רבשקה אומר לחזקיהו: ועתה המבלעדי ה' וגו', וכן נבוזראדן אומר לירמיהו: ויבא ויעש ה' כאשר דבר.