מרפא לשון עץ חיים -
א"ר חמא בר חנינא:
מה תקנתן של מספרי לשון הרע?
אם ת"ח הוא יעסוק בתורה, שנאמר: מרפא לשון עץ חיים - ואין לשון אלא לשון הרע, שנאמר: חץ שחוט לשונם - ואין עץ חיים אלא תורה, שנאמר: עץ חיים היא למחזיקים בה. ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו, שנאמר: וסלף בה שבר ברוח.

רבי חמא בר חנינא אמר:
סיפר אין לו תקנה, שכבר כרתו דוד ברוח הקדש: יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות, אלא מה תקנתו, שלא יבא לידי לשון הרע?
אם ת"ח הוא - יעסוק בתורה ואם עם הארץ הוא - ישפיל דעתו, שנאמר: וסלף בה שבר ברוח.

דבר אחר:
אם נתפש ללשון הרע - נתחייב נפשו למות, שנאמר: וסלף בה שבר ברוח.

שפתי חכמים יורו דעת -
אלו ישראל שעשו זר לארון.

ולב כסילים לא כן -
אלו המושפעים ביותר שאין להם דברי תורה.

חזקיה אמר:
איסתירא בלגינא קיש קיש קריא.

דבר אחר:
שפתי חכמים -
אלו ישראל שממליכים להקב"ה בכל יום ומיחדין שמו ערבית ושחרית.

ולב כסילים לא כן -
אלו המינין שאומרים (טומטום) [אבטומטוס] הוא העולם.

ר' יודן ור' פנחס:
אמר הקב"ה לרשעים: אני בראתי את העולם, שנאמר: ויהי כן.
ואתם אומרים: לא כן, חייכם, על כן לא יקומו רשעים במשפט.
כאיניש דאמר: קם פלוני בדינא ולא הוה ליה הקמת רגל.

זבח רשעים תועבת ה' -
רבי יהושע בשם ר' חנינא:
לפי שבלעם אמר לבלק: בנה לי בזה שבעה מזבחות, כלומר הקב"ה חפץ בקרבנות, שכן הוא אומר לו על ידי איוב: ועתה קחו לכם שבעה פרים וגו'.
אמר הקב"ה: רשע, איני חפץ בקרבנותיך: זבח רשעים תועבת ה'.

במה אני חפץ?
בתפילה, שנאמר: ותפלת ישרים רצונו.

כל ימי עני רעים -
א"ר זירא:
כל ימי עני רעים -
זה בעל גמרא.

וטוב לב משתה תמיד -
זה בעל משנה.

רבא אמר איפכא, דאמר רב משרשיא משמיה דרבא:
מאי דכתיב: מסיע אבנים יעצב בהם?
זה בעל משנה.

בוקע עצים יסכן בם -
זה בעל גמרא.

ר' חנינא אמר:
כל ימי עני רעים -
זה איסטניס.

וטוב לב משתה תמיד -
זה שדעתו יפה.

רבי ינאי אומר:
כל ימי עני רעים -
זה שדעתו קצרה.

וטוב לב משתה תמיד -
זה שדעתו רחבה.

ר' יוחנן אמר:
כל ימי עני רעים -
זה הרחמן.

וטוב לב משתה תמיד -
זה האכזרי.

ר' יהושע בן לוי אמר:
כל ימי עני רעים -
זה שיש לו אשה רעה.

וטוב לב משתה תמיד -
זה שיש לו אשה טובה.

כל ימי עני רעים -
והא איכא שבתות וימים טובים?
כדשמואל, דאמר שמואל:
שנוי וסת תחלת חולי מעים.

כתוב בספר בן סירא:
כל ימי עני רעים-
אף בלילות, בשפל גגים גגו, במרום הרים כרמו, מטר גגים לגגו, עפר כרמו לכרמים.

טוב ארוחת ירק ואהבה שם -
טובה סעודה שאכלו ישראל במצרים על מצוות ומרורים.

משור אבוס ושנאה בו -
מכל פרים שהקריב בלעם על ידי שנאה.

דבר אחר:
טוב ארוחת ירק ואהבה שם -
כנגד מי אמר שלמה מקרא זה?
כנגד שני בני אדם שפגעוהו בשעה שירד ממלכותו והיה מחזר על הפתחים בשביל פרנסה, פגע בו אדם אחד ונשתטח עליו, אמר לו: אדוני המלך, אם רצונך השגיח עלי היום!
מיד הלך עמו והעלהו לעליה וזבח לו שור והביא לפניו הרבה מטעמים, התחיל משמיע לו דברי מלכותו, ואמר לו: זכור אתה שעשית כך וכך כשהיית מלך.
כיון שהזכיר לו ימי מלכותו התחיל גועה ובוכה, וכן כל אותה סעודה עד שעמד משם בבכיה. למחר פגע בו אדם אחר, התחיל משתטח לפניו, ואמר לו: אדוני המלך, רצונך שתשגיח עלי כל היום?
א"ל: מה אתה מבקש לעשות לי כשם שעשה לי חברך?
אמר לו: אדוני, איש עני אני, אלא אם תשגיח עלי מעט ירקות יש לי, אני מניח לפניך, אם רצונך בוא עמי לבית, באותה שעה בא לביתו עמו, כיון שהגיע לביתו רחץ פניו ידיו ורגליו והביא לפניו מעט ירק, התחיל אותו האיש לנחמו, ואמר לו: אדוני, שבועה נשבע הקב"ה לאביך שאינו פוסק מלוכה מזרעו, שנאמר: נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך, אלא כך דרכו של הקב"ה, מוכיח וחוזר ומרצה, שנאמר: כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה, אבל הקב"ה עתיד להחזירך למלכותך, כיון ששמע כך, שבע.

ר' חייא בר אבא ורבי אבא בר מניומי בשם ר' יוסי בן זימרא:
כיון שחזר שלמה למלכותו התנבא בחכמתו על זה: טוב ארוחת ירק שאכלתי אצל העני, משור אבוס שלא האכילני אותו עשיר, אלא הזכירני צערי.

איש חמה יגרה מדון -
א"ר תנחומא:
זה שדעתו קצרה עליו.

וארך אפים ישקיט ריב -
זה שדעתו ארוכה עליו.

תמן תנינן:
אי זהו גבור?
הכובש את יצרו.

דרך עצל כמשוכת חדק -
ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן דבית גוברין:
זה עשו הרשע דהוה דמיא להדין סיכתא דאת מפשר לה מן הכא והיא מתעריא מן הכא, כך הוא עשו הרשע אייתי גולגלתיך דימוסיך ארנוניך לית ליה קניס ליה.

ואורח ישרים סלולה -
זה הקב"ה, דכתיב: כי ישרים דרכי ה' - שהכשיר לשונו ואמר למשה: כי תשא את ראש.

בן חכם ישמח אב -
בשעה שהוא למד תורה.

וכסיל אדם בוזה אמו -
בשעה שהוא יוצא לתרבות רעה.

שמחה לאיש במענה פיו -
אימתי שמחה לאיש?
בזמן שמענה בפיו.

ודבר בעתו מה טוב -
רבי שמעון בן אלעזר בשם ר' יהושע בן חנניה:
כל הקורא פסוק בזמנו - מביא טובה לעולם, שנאמר: ודבר בעתו מה טוב.

תנו רבנן:
הקורא פסוק בשיר השירים ומנענע בו בקולו ועושה אותו כמין זמר, והקורא פסוק בבתי המשתאות בלא זמנו מביא רעה לעולם, מפני שהתורה חוגרת שק, ועומדת לפני הקב"ה ואומרת: רבש"ע, עשאוני בניך ככנור הזה שמנגנין בו עו"א.
אמר לה: בני, בזמן שאוכלים ושותים ושמחים במה יעסקו?
אמרה לו: רבש"ע, אם בעלי מקרא הם - יעסקו בתורה בנביאים ובכתובים.
אם בעלי משנה הם - יעסקו במשנה בהלכות ובהגדות.
אם בעלי גמרא הם - יעסקו בהלכות הפסח בפסח, והלכות עצרת בעצרת, והלכות החג בחג.

דבר אחר:
שמחה לאיש -
זה הקב"ה, שנאמר: ה' איש מלחמה.

במענה פיו -
ויאמר אלוהים יהי אור.

ודבר בעתו מה טוב -
וירא אלוהים כי טוב.

אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה -
על שבטו של לוי הכתוב מדבר.
אמר הקב"ה: די לכל אחד ואחד השררה שנתתי לו, אם רוצה הוא בחיים, ומה שכרו?
די לו שאתה נצול משאול.

למען סור משאול מטה -
זה קרח ועדתו, שנתתי להם שררה ובקשו לחמוד מה שלא היה שלהם.
מה היה סופן?
וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה.

משל למה הדבר דומה?
למלך שהיה מהלך במדבר הוא ואסטרטליטין שלו, מצאו שניהם שני אוצרות של זהב.
אמר לו המלך: כל אחד ואחד יהא מכיר חלקו, לא אני נוגע באוצרך ולא אתה תגע באוצרי.
וכן אמר הקב"ה לאהרן: ואיש את קדשיו לו יהיו - כל מי שהביא לי הקדש לא תגע בו, שנאמר: וינזרו מקדשי בני ישראל.

רבי ירמיה בשם ר' ברכיה:
אין אורח חיים אלא דברי תורה, דכתיב: עץ חיים היא למחזיקים בה.

למעלה למשכיל -
למי שהוא מסתכל במצוות דאורייתא,

למען סור משאול מטה -
אלו עובדי אלילים.

דבר אחר:
אורח חיים -
אלו יסורין, דכתיב: ודרך חיים תוכחות מוסר.

דבר אחר:
מי שהוא מסתכל למעלה.

למען סור משאול מטה -
אלו עו"א.
אתה מוצא בבני קרח שנסתכלו למעלה ונמלטו, אביהם שלא נסתלק למעלה ירד למטה.

בית גאים יסח ה' -
שנו רבותינו:

הרואה בתי ישראל בישובן, אומר: ברוך מציב גבול אלמנה.
בחרבנן אומר: ברוך דיין האמת.

ושונא מתנות יחיה -
אמר רב חסדא:
אי זהו תלמיד חכם?
זה הרואה טרפה לעצמו.

ואמר רב חסדא:
אי זהו שונא מתנות יחיה?
זה הרואה טרפה לעצמו.

דרש מר זוטרא משמיה דרב חסדא:
כל תלמיד חכם שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ורואה טרפה לעצמו, עליו הכתוב אומר: יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך.

רב זביד אמר:
זוכה ונוחל שני עולמות, אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב.

רבי אלעזר כי הוו משדרי ליה מבי נשיאה לא שקיל, כי הוו מזמני ליה לא הוה אזיל, אמר:
לא ניחא להו דאיחי?
דכתיב: ושונא מתנות יחיה.

רחוק ה' מרשעים -
אלו נביאי עו"א.

ותפלת צדיקים ישמע -
אלו נביאי ישראל.

מה בין נביאי ישראל לנביאי עו"א?
ר' חמא בר חנינא אמר:
אין הקב"ה נגלה על עו"א אלא בחצי דבור, שנאמר: ויקר אלוהים אל בלעם,

א"ר יששכר:
אין לשון ויקר אלא לשון טומאה, כמה דאת אמר: כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה, אבל בנביאי ישראל כתיב: ויקרא - בדבור שלם, בלשון חבה, בלשון קדושה וכו' (כתוב באיוב):

רחוק ה' מרשעים -
א"ר חמא:
בוא וראה כמה קשה חכמתו של שלמה יותר מחכמתו של דוד אביו.
דוד אמר: קרוב ה' לכל קוראיו.
ושלמה אמר: רחוק ה' מרשעים, אלא ע"מ לכל אשר יקראוהו באמת כך - רחוק ה' מרשעים - אלו שאינם עושים תשובה כל עקר.

ותפלת צדיקים ישמע -
בשעה שמתפללים עם הצבור.

מאור עינים ישמח לב -
אלו בעלי תורה שהם מאירים עיניו של אדם ומשמחין לבו, שנאמר: מצוות ה' ברה מאירת עינים.

שמועה טובה תדשן עצם -
אף כך דברי תורה משמחין לבו של אדם, שנאמר: פקודי ה' ישרים משמחי לב.

שמועה טובה תדשן עצם -
אמר ליה אספסינוס לרבן יוחנן בן זכאי:
חבית של דבש ודרקון כרוך עליה לא שוברים את החבית בשביל דרקון?
אישתיק.

קרי עליה רב יוסף:
משיב חכמים אחור
איבעי ליה למימר: שקלינן צבתא ושקלינן לדרקון וקטלינן ליה, וחביתא שבקינן ליה, אדהכי אתא ההוא פריסתקא,
אמר ליה: קום לך דמית קיסר ואימנו עליך חשיבי דרומאי לאותובך ברישייהו, הוה סיים חד מסאנא בעא למסיימיה לאחרינא ולא עייל, בעא למישלפיה לאידך ולא נפיק.
אמר ליה: מאי האי?
א"ל: שמועה טובה אתיא לך, דכתיב: שמועה טובה תדשן עצם.
אמר ליה: ואלא מאי תקנתיה?
א"ל: ייתי אינש דלא מיתבא דעתך מיניה וליעול קמך, דכתיב: ורוח נכאה תיבש גרם, עבד הכי ואזיל.

אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין -
א"ר יהושע בר נחמני:
כל מי שבא לבית הכנסת ושומע דברי תורה, זוכה לישב בין החכמים לעתיד לבא.

רבי פנחס ורבי ירמיה בשם ר' חייא בר אבא:
אזן שומעת תוכחת חיים -
אלו בניו של אהרן, דכתיב: ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה.

בקרב חכמים תלין -
שהיו בצד המיתה וזכו ונתיחד הדבור עליהם ועל אביהם ועל אחי אביהם בחייהם, הדא הוא דכתיב: וידבר ה' אל משה ואל אהרן (ואל בניו) [לאמר אליהם].

רבי יהודה ברבי שמואל בר נחמני:
לפי שקבלו ראובן ושמעון ולוי תוכחות אביהם, זכו להתייחס אצל משה ואהרן בס' ואלה שמות, לקיים מה שנאמר: אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין.