לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון -
היינו דכתיב: אמר אויב ארדוף - נרדוף נשיג אין כתיב כאן, אלא ארדוף אשיג אחלק שלל, מורדף אני להם, מותפס אני להם, מוחלק אני להם, הא ממוני ושללי להם.
תמלאם אינו אומר אלא תמלאמו - ממלאים הם נפשם ממני.
תורישם ידי אין כתיב כאן, אלא תורישמו ידי - אוריש אני עשרי וכבודי להם.

כל פעל ה' למענהו -
לקלוסו, שנאמר: ענו לה' בתודה.

דבר אחר:
לעדותו, שנאמר: לא תענה ברעך - פעולתו וכל מעשיו מקלסין אותו.

רבי ברכיה בשם ר' שמעון בן לוי:
מי שאין לו ראש בפני הבריות וכו' (כתוב בתהילים במזמור השמים מספרים ברמז תרע"ב).

שנו רבותינו:
ארבעה עשר שחל להיות בשבת מפשיטין את הפסח עד החזה דברי ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא.

וחכמים אומרים:
מפשיטין את כלו.

בשלמא רבי ישמעאל דהא איתעביד ליה צורך גבוה, אלא רבנן מאי טעמא?

אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן:
דאמר קרא: כל פעל ה' למענהו.

והכא מאי למענהו איכא?
רב יוסף אמר:
שלא יסריח.

רבה אמר:
שלא יהו קדשי שמים מוטלים כנבלה.

ורבי ישמעאל האי כל פעל מאי עביד ליה?
מיבעי ליה, שלא יוציא את האמורין קודם הפשטת העור.

מאי טעמא?
א"ר הונא בריה דרבי נתן:
משום נימין.

דבר אחר:
כל פעל ה' למענהו -
רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונהו, שנאמר: כל פעל ה' למענהו וכו' (כתוב בתרי עשר בפסוק והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט ברמז תקל"ז).

תנו רבנן:
בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטרת ולא רצו ללמד, שלחו חכמים והביאו אומנים מאלכסנדריא של מצרים והיו יודעים לפטם כמותם, ולא היו יודעין להעלות עשן כמותן, אלא שהללו מתמר ועולה כמקל והללו מפציע לכאן ולכאן, וכששמעו חכמים בדבר, אמרו: כל מה שברא הקב"ה בעולמו למענהו ברא, שנאמר: כל פעל ה' למענהו - חזרו לומר יחזרו בית אבטינס למקומן, שלחו להם ולא באו, כפלו להם שכרן ובאו.

כל פעל ה' למענהו -
אלו בעלי תורה.

וגם רשע ליום רעה -
שאם אינו עושה תשובה מוכן לדינה של גיהינום.

תועבת ה' כל גבה לב -
א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי:
כל אדם שיש בו גסות הרוח כאלו עובד עבודת אלילים.
כתיב הכא: תועבת ה'.
וכתיב התם: ולא תביא תועבה אל ביתך.

ורבי יוחנן דידיה אמר:
כאלו כופר בעיקר שנאמר: ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך.

רבי אחא בר חנינא אמר:
כאלו בא על העריות כלם.
כתיב הכא: תועבת ה'.
וכתיב התם: כי את כל התועבות האל.

עולא אמר:
כאלו בונה במה, שנאמר: חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא אל תקרי בַמֶּה אלא בָּמָה.

א"ר חייא בר אשי אמר רב:
תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית.

א"ר הונא בר הושעיא:
ומעטרא ליה כסאסא לשבולתא.

אמר רבא:
בשמתא מאן דאית ביה ובשמתא מאן דלית ביה.

א"ר נחמן בר יצחק:
לא מינה ולא מקצתה, מי זוטר מאי דכתיב: תועבת ה' כל גבה לב.? [ואת דכא וגו'], מגיד הכתוב, שכל מי שהוא עניו סופו להשרות שכינה עם האדם בארץ.
וכן במשה רבינו נאמר: ומשה נגש.

מי גרם לו?
ענותנותו, שנאמר: והאיש משה ענו מאד.
ואומר: רוח ה' עלי יען משח ה' אותי וגו',
ואומר: כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו וגו' (כתוב בישעיה רמז תצ"א):

בחסד ואמת יכופר עון -
תני תנא קמיה דרבי יוחנן:
כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים וקובר את בניו, מוחלים לו על כל עונותיו.

א"ל רבי יוחנן לתנא:
בשלמא תורה וגמילות חסדים, שנאמר: ובחסד ואמת יכופר עון.
חסד - זו גמילות חסדים, שנאמר: רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד.
אמת - זו תורה, שנאמר: אמת קנה ואל תמכור.
אלא קובר את בניו מנא לן?
תנא ליה ההוא סבא: אתיא עון עון.
כתיב הכא: בחסד ואמת יכופר עון.
וכתיב התם: ומשלם עון אבות אל חיק בניהם.

ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו -
רבי יוחנן אמר:
אויביו -
זו אשתו, שנאמר: אויבי איש אנשי ביתו.
מעשה באשה שקבלה לשלטון בבעלה והתיז את ראשו.

ויש אומרים:
אף התיז את ראשה.

רבי שמואל בר נחמני אמר:
זה הנחש.
מעשה בנחש אחד שירד לבית ומצא קערה של שום ואכלה והקיא בתוכה, ונחש שבבית לא היה יכול לעמוד לו, כיון שיצא לו, ירד ומלא אותו עפר.

רבי יהושע בן לוי אמר:
זה יצר הרע בנוהג שבעולם אדם גדל עם חברו שתים או שלוש שנים הוא קושר עמו אהבה וזה גדל עמו מנערותו ועד זקנותו ואם מצא להפילו בתוך שבעים הוא מפילו, בתוך שמונים הוא מפילו, הוא שדוד אמר: כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו וגו'.

א"ר אבא:
וכי יש גזלן גדול מזה?
ואמר שלמה: אם רעב שונאך האכילהו לחם מלחמה של תורה, ואם צמא הוא השקהו מים ממימיה של תורה.

א"ר ברכיה:
אויביו-
גם אויביו, לרבות מזיקי ביתו כגון פרעושים יתושים וזבובים.

דבר אחר:
ברצות ה' דרכי איש -
זה אברהם.

גם אויביו ישלים אתו -
זה אבימלך: ויהי בעת ההיא ויאמר אבימלך.

דבר אחר:
ברצות ה' דרכי איש -
אלו ישראל.

גם אויביו -
זה פרעה, שנאמר: אמר אויב.

ישלים אתו -
ויהי בשלח פרעה וגו'.

קסם על שפתי מלך -
א"ר אלכסנדרי:
נאה היא חכמתו של שלמה, שלמד חכמה לאחרים מנפשו.
כיצד?
אמר שלמה: מעיד אני עלי שמים וארץ, שכל חכמה שנתן לי הקב"ה לא הוצאתי מפי דבר שקר אלא הכל במשפט, הדא הוא דכתיב: במשפט לא ימעל פיו.

פלס ומאזני משפט לה' -
פלס -
זו המקרא.

ומאזני משפט -
אלו הדינין.

לה' -
אלו הלכות.

מעשהו -
זה הגמרא.
וכל עושיהם עתידין ליטול שכרן לעתיד לבא.

פלס ומאזני משפט לה' -
אמר לו הקב"ה ליוסף: אתה אמרת: חשודים הם בני על אבר מן החי, חייך, שאפילו בשעת הקלקלה אינו אלא בשחיטה, הה"ד: וישחטו שער עזים.
אתה אמרת: מזלזלים הם בבני השפחות וקורים אותם עבדים, לפיכך: לעבד נמכר יוסף.
אתה אמרת: תולים הם עיניהם בבנות הארץ, חייך, שאני מגרה בך את הדוב: ותשא אשת אדוניו.

חמת מלך מלאכי מות -
דרש רבי פנחס בר חמא:
מי שיש לו צער או חולה בתוך ביתו, ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, שנאמר: חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה.

באור פני מלך חיים -
תנו רבנן:
את קרבני לחמי.
וכי יש לפניו אכילה ושתיה? ואם תאמר יש לפני אכילה?
ילמד ממשרתי, דכתיב: משרתיו אש לוהט.

מהיכן הם ניזונים?
מזיו שכינה, שנאמר: באור פני מלך חיים.

רבי חגאי בשם ר' יצחק:
ואתה מחיה את כולם -
אתה נותן מחיה לכלם, למוד ממשה, שנאמר: ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה וכתיב: לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי.

והלא דברים ק"ו:
ומה משה שהלך בשליחותי לא אכל ולא שתה ולפני יש אכילה ושתיה?!
הוי: אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה.

לב חכם ישכיל פיהו -
מהו לבו של חכם מלא חכמה, מי מחכים עליו ומי משכיל עליו?
פיהו, פומיה מחווה עליו, פומיה מחכים עליו.

משלו משל לחבית שהיא מלאה אבנים טובות ומרגליות ואין אדם יודע מה בתוכה. בא אחד ופנה וראו הכל מה בתוכה.
כך היה לבו של שלמה מלא חכמה ולא היו יודעים חכמתו, עד ששרתה עליו רוח הקדש וידעו הכל מה חכמתו.

ועל שפתיו יוסיף לקח -
שהוסיף על דברי תורה, [שנאמר: ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה.
מהו] ולתור?
לעשות תייר לתורה, כמא דאת אמר: ויתורו את ארץ כנען.

לתור -
להותיר, הדין פייטנא כד הוא עביד אלפ"א בית"א זימנין דהוא מחסל לה זימנין דלא מחסל לה, ברם הכא שלמה כי הוה עביד אלפ"א בית"א הוה מתותרא ליה חמישה אתוון: ויהי שירו חמישה ואלף, ויהי שיורו של אלף חמשה, ולא בדברי תורה בלבד היה שלמה תייר, אלא על כל אשר נעשה תחת השמש, כגון: היאך מתקנין התורמוסין כו'.
אמר לו הקב"ה: אחר דברי תורה איללת, חייך, איני מקפח שכרך ושרתה עליו רוח הקדש.

נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו -
תניא רבי יהושע בן חנניה אומר:
כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה, דומה לאדם שזורע ואינו קוצר וכו' (כתוב ביהושע ברמז ו'):

איש תהפוכות -
זה הנחש, שהפך דברים על בוראו ואמר: מאילן זה אכל וברא את העולם.

ונרגן -
שרגן דברים על בוראו: לא מות תמותון.

מפריד אלוף -
שהפריד אלופו של עולם ומיד נתקלל.

דבר אחר:
איש תהפוכות -
זה לבן שהיה מתהפך על יעקב, שנאמר: אם כה יאמר עקודים יהיה שכרך.

ישלח מדון -
מה זאת עשית לי הלא ברחל עבדתיך.

ונרגן מפריד אלוף -
אלו בניו של לבן שעל ידי שרגנו אחר יעקב, שנאמר: לקח יעקב את כל אשר לאבינו - מתוך כך נפרד יעקב מהם.

עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא -
רבי מאיר אזל לממלא ראה אותם שחורי ראש, אמר להם: תאמרו: ממשפחת בני עלי אתם, דכתיב בהו: כל מרבית ביתך ימותו אנשים?
אמרו לו: רבי התפלל עלינו.
אמר להם: לכו והטפלו בצדקה ואתם זוכים לזקנה.

מה טעם?
עטרת תפארת שיבה

היכן הוא מצויה?
בדרך צדקה תמצא.

ממי את למד?
מאברהם, על ידי שכתוב בו: ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט זכה לזקנה, שנאמר: ואברהם זקן בא בימים.

רבי שמעון בן מנסיא משום רבי שמעון בן יוחאי:
הנוי והכח והעושר והחכמה והשיבה נאה לצדיקים ונאה לעולם, שנאמר: עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא,
ואומר: עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם.
ואומר: תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה.
ואומר: וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בחר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד.

עטרת תפארת שיבה וגו', -
אם ראית אדם שמתחזק בתורה ובגמילות חסדים - עתיד לזכות לעטרת שיבה, לכך נאמר: בדרך צדקה תמצא.
צא ולמד מיוסף, שמתוך שנתחזק בכבוד אחיו במצרים - זכה לעטרת שיבה, שנאמר: וירא יוסף לאפרים בני שלשים וגו'.
למוד מאברהם, מתוך שחלק כבוד למלאכי השרת - זכה לעטרת שיבה, שנאמר: ואברהם זקן.

וכל כך למה?
בדרך צדקה תמצא.

והיכן מצינו שעשו צדקות?
באברהם - ויחשבה לו צדקה.
ביוסף - ויכלכל יוסף,
בדוד - ויהי דוד עושה משפט וצדקה.
הא למדת שאין הזקנה מצויה אלא בדרך צדקה.

טוב ארך אפים מגבור -
בן זומא אומר:
אי זהו חכם?
הלומד מכל אדם, שנאמר: מכל מלמדי השכלתי,

אי זהו גבור?
הכובש את יצרו, שנאמר: טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר,

אי זהו עשיר?
השמח בחלקו שנאמר: יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך
אשריך - בעוה"ז, וטוב לך - לעוה"ב.

אי זהו מכובד?
המכבד את הבריות, שנאמר: כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו.