טוב פת חרבה ושלוה בה -
כתיב: ויאמר בלעם אל בלק בנה לי בזה שבעה מזבחות.

ולמה שבעה?
כנגד שבעה צדיקים שבנו שבעה מזבחות ונתקבלו:
אדם,
והבל,
ונח,
ואברהם,
ויצחק,
ויעקב,
ומשה.

למה קבלת את אלו לא בשביל עבודה שעבדו לפניך?
לא נאה לך שעובדים אותך שבעים אומות ולא אומה אחת?!
השיבה רוח הקדש: טוב פת חרבה - טוב מנחה בלולה בשמן וחרבה, מבית מלא זבחי ריב - שאתה רוצה להכניס מריבה ביני ובין בני.

אמר ר' יוחנן:
טוב פת חרבה -
זו ארץ ישראל, שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח בכל יום ודר בתוכה זוכה לעולם הבא.

מבית מלא זבחי ריב -
זה חוצה לארץ שהיא מלאה חמסים וגזלות.

עבד משכיל ימשול בבן מביש -
עבד משכיל -
זה אליעזר.

ומה היה השכלתו?
אמר: כבר קללתו של אותו האיש בידו, שמא יבא כושי אחד או ברברי אחד וישתעבד בי? מוטב לי שאשתעבד בבית זה ולא אשתעבד בבית אחר.

ימשול בבן מביש -
זה יצחק שבייש את כל העולם, בשעה שנעקד על גבי המזבח.

ובתוך אחים יחלק נחלה -
מה אלו מזכירים זכות אבות, אף הוא מזכיר זכות אבות: ה' אלהי אדוני אברהם.

דבר אחר:
עבד משכיל -
זה ירמיהו.

ימשול בבן מביש -
אלו ישראל שביישו עצמם לעבודת אלילים.

ובתוך אחים יחלק נחלה -
ויצא ירמיהו מירושלים ללכת וגו'.

רב אמר:
ליטול חלקו יצא.

ר' בנימין אמר:
למשרי תמן נבואן סגיאן, דבר ירמיהו אין כתיב כאן אלא דברי ירמיהו.

מצרף לכסף וכור לזהב וגו' -
(כתוב בשמואל ברמז פ"ט):

לועג לרש חרף עושהו -
אמר רחבה א"ר יהודה:
כל הרואה את המת ואינו מלוהו עובר משום לועג לרש.

ואם לוהו מהו שכרו?
אמר רב אסי:
עליו הכתוב אומר: מלוה ה' חונן דל.

שמח לאיד לא ינקה וגו' -
(כתוב ביחזקאל ברמז שמ"ח).

תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה -
א"ר יוחנן משום ר' יוסי:
טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר מכמה מלקיות, שנאמר: ורדפה את מאהביה ולא תשיג אותם וגו'.

ריש לקיש אמר:
ממאה מלקיות, שנאמר: תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה.

משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו -
א"ר יוחנן:
אם קבלך חברך בעדשים תחלה וקבלתו בבשר, עד עכשיו הוא מתבקש אצלך.

למה?
שהוא גמל עליך תחלה.

א"ר שמעון בר אבא:
לא סוף דבר, משיב רעה תחת טובה אלא משיב רעה תחת רעה, שאמרה תורה: כי תראה חמור שונאך וגו' עזוב תעזוב עמו.

ר' ברכיה פתר קריא בדורות הללו:
מדור המבול עד דור הפלגה שנתים אחר המבול: ויהי כל הארץ שפה אחת.

פוטר מים ראשית מדון -
וכבר היה ר' טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד נשאלה שאלה זו לפניהם:
למוד גדול או מעשה?
נענה ר' טרפון ואמר:
מעשה גדול.

נענה ר' עקיבא ואמר:
למוד גדול.

נענו כולם ואמרו:
למוד גדול, שהלמוד מביא לידי מעשה.

ר' יוסי אומר:
גדול למוד שקדם לחלה ארבעים שנה, ולתרומות ולמעשרות חמישים וארבעה, לשמיטין שישים ואחת, ליובלות מאה ושלש, וכשם שהלמוד קודם למעשה, כך דינו קודם למעשה.

כדרב המנונא דאמר:
אין תחלת דינו של אדם אלא על דברי תורה, שנאמר: פוטר מים ראשית מדון - וכשם שדינו קודם למעשה, כך שכרו קודם למעשה, שנאמר: ויתן להם ארצות גויים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו.

רבי שמעון בן מנסיא אומר:
שנים שבאו לפניך לדין עד שלא תשמע דבריהם או משתשמע דבריהם ואין אתה יודע להיכן הדין נוטה, אתה רשאי לומר להם צאו ובצעו, אבל משאתה יודע להיכן הדין נוטה, אי אתה רשאי לומר להם צאו ובצעו, שנאמר: פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש - קודם שנתגלע הריב אתה רשאי לנוטשו משנתגלע הריב אי אתה רשאי (כתוב ברמז תקע"ה).

ההוא דהוה קאמר ואזיל: טוביה דשמע ואדיש, חלפן בישתי מאה.
א"ל שמואל לרב יהודה:
קרא כתיב: פוטר מים ראשית מדון, מאה דיני.

כעס לאביו בן כסיל וממר ליולדתו -
זה עשו, שנאמר: ותהיין מורת רוח ליצחק ולדבקה.

גם ענוש לצדיק לא טוב -
ההוא מינאה דהוה בשביבותיה דר' יהושע בן לוי דהוה מצער ליה טובא בקראי.
יומא חד נקט תרנגולא, אסריה בכרעיה דערסא.
אמר: כי מטי ההיא שעתא אלטייה, כי מטא ההיא שעתא נמנם.

אמר ר' שמואל:
לאו אורח ארעא למעבד הכי, דכתיב: גם ענוש לצדיק לא טוב - אפילו במינים.
מאי טעמא?
דכתיב: ורחמיו על כל מעשיו.

אמר רב יעקב ברה דבת יעקב:
כל שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה, שנאמר: גם ענוש לצדיק לא טוב.
וכתיב: כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע.

דבר אחר:
גם ענוש לצדיק לא טוב -
אמר הקב"ה: אע"פ שענשתי את אהרן ונטלתי שני בניו לא טוב, אלא להכות נדיבים עלי יושר.