לץ היין -
אמר רבי זירא:
אלו דברי תורה, שנאמר: ושתו ביין מסכתי, וכל המתלוצץ בדברי תורה נקרא לץ, שנאמר: לץ היין.

דבר אחר:
אמר רבי יוסי:
כל מיני משקים יפים לחלום חוץ מן היין.
למה?
אם זכה משמחו ואם לאו משממו, שנאמר: לץ היין הומה שכר.

נהם ככפיר אימת מלך -
אמר רבי יהודה בר סימון:
הרעמים הללו כשהם יוצאין הם מרעישין כל העולם, אימתו של הקב"ה על אחת כמה וכמה.

דבר אחר:
א"ר חמא בר חנינא:
מה הכפיר הזה כשהוא צווח בקולו אדם השומע אותו מתירא, נהמתו של הקב"ה עאכ"ו.

א"ר לוי:
שבעה שמות יש לו לארי ואלו הם:
ארי,
שחל,
כפיר,
לביא,
ליש,
שחץ,
גור אריה.

ארי - כמשמעו, שהכל מתיראין ממנו.
כפיר - שכל מי שרואהו כופר בחייו.
לביא - שהוא חוטף לבבות של בני אדם.
ליש - שבשרו של אדם לש בשיניו.
שחל - שחלים לפניו.
שחץ - שהוא (משחץ) [חץ] בשיניו.

דבר אחר:
הנביאים עשו סייג לדבריהם השמיעו את האזן מה שהיא יכולה לשמוע ודמו אותו לכפיר.

דבר אחר:
א"ר ישמעאל:
בוא וראה כחו וגבורתו של הקב"ה שמה שברא בעולמו קבע בכסא הכבוד.
ברא אדם ונשר ואריה ושור וקבען בכסא הכבוד, וכיון שהקב"ה נוהם, כסא הכבוד מזדעזע, מפני מה?
שדמות אריה קבוע בו, לכך נאמר: נהם ככפיר אימת מלך.

כבוד לאיש -
אמר ריש לקיש:
אמר הקב"ה: כבוד היה לי אלולי לא נזדווגתי לאומה זו.
אתה מוצא בשעה שגלו ישראל לבין אוה"ע, היה הקב"ה מחזר על פתחיהן של אוה"ע לשמוע.
ומה הן אומרים?
אלהיהם של אומה זו נפרע מפרעה ומסיסרא וכיוצא בהם, וחוזרין ואומרים: ולעולם נער הוא, כביכול הזקינו הדברים, הה"ד: ויבא אל הגוים אשר באו שם - לא היה צריך קרא למימר אלא ויבאו ואת אומר ויבא ?!
כביכול הוא עצמו, הה"ד: ויבא אל הגוים.

ומה היו אומרים?
אם עם ה' אלה למה מארצו יצאו?!

מים עמוקים עצה בלב איש -
קרי עלייהו רב אסי:
מים עמוקים עצה בלב איש -
זה עולא.

ואיש תבונות ידלנה -
זה רבה בר חנינא.

דבר אחר:
מים עמוקים -
משל לבאר עמוקה ומימיה צוננים והיו מימיה יפים ולא הייתה בריה יכולה לשתות ממנה, בא אחד וקשר חבל בחבל ונימא בנימא ודלה ממנה ושתה, התחילו הכל דולים ושותים ממנה, כך יהודה משיב דבר על דבר ליוסף, עד שעמד על דעתו.

מי יאמר זכיתי לבי -
[יהי שמו של הקב"ה מבורך שהטהרה והקדושה שלו הוא, והוא בוחן לבות וכליות, והוא מטהר את ישראל.
אמר שלמה: דוד אמר: לב טהור ברא לי אלוהים - שאל שלא כענין, וכיון שידע שלא שאל כענין חזר ואמר: הרב כבסני מעוני וגו'.

ומה השיבתו רוח הקדש?
הואיל והשפלת עצמך על השאלה, אני נותן לך גדולה, ואמר עליו: בקש לו ה' איש כלבבו, כיון שראה שלמה כך ,אף הוא אמר: מי יאמר זכיתי לבי].

מה שכר נטל על כך?
וישב שלמה על כסא ה'.
וכי יש אדם יכול לישב על כסא ה'?!
אלא מה כסאו של הקב"ה שליט בכל העולם, אף שלמה שלט בכל העולם, שנאמר: כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח עד עזה.

גם במעלליו יתנכר נער -
אמר רבי ברכיה:
עד דהיא פגה, אפקת כוביא, שנאמר: והארץ הייתה תהו ובהו, הוא שהנביא עתיד להתנבאות עליה בסוף: ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו.

מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי.
בראשית ברא - הרי בנוי כמה דאת אמר: לנטוע שמים וליסוד ארץ.
והארץ הייתה תהו ובהו - הרי חרב.
ויאמר אלוהים יהי אור - הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, הדא הוא דכתיב: קומי אורי כי בא אורך וגו'.

רבי שמעון בר חנן פתח:
רע רע יאמר הקונה ואוזל לו אז יתהלל -
אתה מוצא עד שלא גלו היה קורא אותם רעים, שנאמר: העם הזה הרע המאנים לשמוע את דברי, כיון שגלו התחיל משבחן הוי: ואוזל לו אז יתהלל, שנאמר: איכה וגו'.

יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת -
אמר רבי חנינא:

מתלא אמר: דעת חסרת מה קנית, דעת קנית מה חסרת.

עשרה דברים נקראו יקרים (כתוב בירמיה):

לקח בגדו כי ערב זר -
תנו רבנן:
לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו - לביתו אי אתה נכנס אבל אתה נכנס לביתו של ערב, שנאמר: לקח בגדו כי ערב זר.
ואומר: בני אם ערבת לרעך וגו' - אם ממון אתה חייב לו התר לו פסת יד, ואם לאו הרבה לו רעים.

דבר אחר:
לקח בגדו כי ערב זר וגו' -
זה שמשון שלקח שלשים סדינים ושלשים חליפות שנתחתן לזר, והיא גרמה לו: לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי.

ובתחבולות עשה מלחמה -
רבי נתן ורבי אחא בשם רבי סימון:
אם עשית חבילות חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות חבילות של מצות.
עינים רמות - והיו לטוטפות בין עיניך.
לשון שקר - ולמדתם אותם את בניכם.
ידים שופכות דם נקי - וקשרתם לאות על ידך.
לב חורש מחשבות און - אשר אנכי מצוך היום על לבבך.
ורגלים ממהרות לרוץ לרעה - הוי רץ אחר מילה שנתנה בין ברכים.
יפיח כזבים עד (חמס) [שקר] - ואתם עדי נאם ה'.
ומשלח מדנים בין אחים - אמור לחכמה אחותי את.

רבי יוחנן פתר קריא:
בקברנטין.

דא"ר יוחנן:
לעולם יעשה עצמו קברניט היאך לעשות מצוה.

ר' יוסי בר חנינא פתר קריא:
במשכנות.
אם חבול תחבול.

רבי בנייה פתר:
במשניות, דא"ר בנייה:
לעולם ישקיע אדם עצמו במשניות, שאם ירתק יפתחו לו, אם לגמרא - גמרא אם לאגדה - אגדה.

ר"א בשם ריב"ל:
עמוד ברזל - משנה.

ר' יודן פתר קריא:
בכהן גדול בכניסתו לבית קדש הקדשים חבילות חבילות של מצוות בידו, דכתיב: בזאת יבא אהרן.
זאת -
זכות התורה - וזאת התורה.
זכות המילה - זאת בריתי.
זכות שבת - אשרי אנוש יעשה זאת וגו' שומר שבת מחללו.
זכות ירושלם - זאת ירושלים.
זכות שבטים - וזאת אשר דבר להם אביהם.
זכות יהודה - וזאת ליהודה.
זכות ישראל - זאת קומתך דמתה לתמר.
בזכות התרומה - וזאת התרומה.
בזכות המעשרות - ובחנוני נא בזאת
בזכות הקרבנות - בזאת יבא אהרן.

מקלל אביו ואמו ידעך נרו באשון חשך -
חם על שראה ערות אביו ולא קללו נתרחק הוא ותולדותיו עד סוף כל הדורות, מקלל אביו ואמו עאכ"ו.

מקלל אביו ואמו -
רבי יהודה ברבי נחמיה ור' לוי,
חד מנהון אמר:
משל לאחד שקנה סכין להיות מחתך בו בשרו, נפל על אצבעו וחתכה, כך אין אדם מוליד אלא לכבודו והם מקללין אותו.

וחרינא אמר:
משל לאחד שהדליקו לו את הנר להיות נאות לאורו ונפל על בגדו ושרפו, כך אין אדם מוליד אלא לכבודו והם מקללים אותו.

נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך -
דכתיב: ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל.
וכתיב: ועלו מושיעים בהר ציון וגו' והיתה לה' המלוכה.

מה' מצעדי גבר (כוננו) ואדם מה יבין דרכו -
א"ר חנינא:
אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה, שנאמר: מה' מצעדי גבר.

וא"ר חנינא:
דם נקוף מרצה כדם עולה.

אמר רבא:
ובגודל ימין ובנקוף שני, והוא דקא אזיל לדבר מצוה.
ההיא אתתא דהוה מהדרא למשקל עפרא מתותי כרעיה דר' חנינא.
א"ל: שקילי, דלא מסתייעא מילתא, אין עוד מלבדו כתיב.

והא א"ר יוחנן:
למה נקרא שמם כשפים?
שמכחישים פמליא של מעלה, שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה.

מוקש אדם ילע קדש -
רבי חנינא אמר:
הסוטר לועו של ישראל כאלו סוטר לועו של שכינה, שנאמר: מוקש אדם ילע קדש.

דבר אחר:
ילע קדש -
תבא מארה לאדם שהוא אוכל קדשים בלועו.

א"ר חייא:
תבא מארה לאדם שהוא נהנה מן ההקדש, ואין קדש אלא ישראל, שנאמר: קדש ישראל לה'.

ואחר נדרים לבקר -
אחר אדם את נדרו מיד נתבקרה פנקסו.

אחר נדרים לבקר -
ר' חייא בר לוליאני אמר:
צריך מלקות, כמה דאת אמר: ביקורת תהיה.
תדע לך, שכן יעקב אבינו על ידי שאחר נדרו נתבקרה פנקסו, שנאמר: ויאמר ה' אל יעקב.

נר ה' נשמת אדם -
אמר הקב"ה: חוה באתה וכבתה אותו הנר - תנתן לה מצוות הנר, כדי שתכפר על אותו הנר שכבתה, לכך נצטותה על הדלקת הנר בשבת.
היא שפכה דמו של אדם - תנתן לה דם נדה, שיכפר על אותו הדם ששפכה.
אדם חלתו של עולם - תנתן לה מצוות חלה, שיכפר לה על חלה שטמאה.

שנו רבותינו:

אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר, על שם חופש כל חדרי בטן וכו' (כתוב ברמז כ"א).

דבר אחר:
נר ה' נשמת אדם -
א"ר אחא:
הנפש מגדת כל דבר ודבר שאדם עושה במטמוניות בחשך ובגלוי, ודפתראות כתובות לפני הקב"ה על מה שבני אדם עושים. לעתיד לבא הקב"ה מוכיח לכל אחד ואחד מעשיו והם עומדים תמהים.
משל לאחד שהיה נשוי בתו של מלך והוא משכים ושואל בשלומו של מלך בכל יום והמלך אומר לו: כך וכך עשית בביתך, כך וכך כעסת, כך וכך הכית את עבדיך, והיה יוצא ואומר לבני פלטין שלו: מי אמר שכך עשיתי, מנין הוא יודע?
אמרו לו: שוטה שבעולם, בתו אתה נשוי ואתה אומר מנין הוא יודע, בתו מגדת לו!
כך הנפש: ויפח באפיו נשמת חיים והיא מגדת לו כל מה שהוא עושה.

חבורות פצע תמרוק ברע -
א"ר יהושע:
כל הממרק את עצמו לדבר עבירה פצעים וחבורות יוצאות לו.
ולא עוד, אלא שנדון בהדרוקן.

ומכות חדרי בטן -
ואמר רב נחמן:
סימן לעבירה הדרוקן.