נבחר שם מעושר רב -
בוא וראה כמה שקול שם טוב, שאפילו יש לו לאדם אלף דינרי זהב ולא קנה שם טוב, לא קנה כלום.

עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה' -
בשעה שהתלמיד הולך אצל הרב ואמר לו: למדני תורה, אם מלמדו עליהם נאמר: רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה', ואם לאו, עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה'.

מי שעשה לזה חכם ולזה טפש עושה החכם טפש והטפש חכם, זו משנת ר' נתן.
ר' יהודה הנשיא אומר:
בשעה שהעני הולך אצל עשיר ואומר לו: פרנסני! אם מפרנסו - מאיר עיני שניהם ה', ואם לאו - עושה כולם ה' - מי שעשה לזה עשיר, עושהו עני ומי שעשה לזה עני, עושהו עשיר.

ערום ראה רעה ונסתר -
זה משה, שנאמר: ויסתר משה פניו כי ירא מהביט.

ופתיים עברו ונענשו -
זה נדב ואביהוא, שזנו עיניהם מן השכינה, שנאמר: ויחזו את האלהים.
ומה היה להם?
ותצא אש מלפני ה'.

עקב ענוה יראת ה' -
א"ר יצחק בר' אלעזר דקסרין:
מה שעשתה חכמה עטרה לראשה, עשתה ענוה סוליים לרגלה, שנאמר: ראשית חכמה יראת ה'.
וכתיב: עקב ענוה יראת ה'.

צנים פחים בדרך עקש -
א"ר חנינא:
הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים, שנאמר: צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם.

א"ר יוחנן:
אם זכה אדם לקנות ענוה ויראת שמים - זוכה לקנות עושר וכבוד וחכמה מהם, ואם לאו - צנים פחים ואם הוא ערום ירחק מהם.

חנוך לנער על פי דרכו -
ר' יהודה ור' נחמיה
חד אמר:
משיתסר עד עשרין ותרתין.

וחד אמר:
מתמני סרי עד עשרים וארבע.

דבר אחר:
חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה -
זה ראובן: וילך ראובן בימי קציר חטים.
ואומר: יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה.

דבר אחר:
זה לוט, על ידי שגדל בביתו של אברהם תפס מדותיו: וישתחו אפים ארצה והכניס אותם לביתו:

טוב עין הוא יבורך -
א"ר יהושע בן לוי:
אין נותנין כוס של ברכה לברך אלא לטוב עין, שנאמר: טוב עין הוא יבורך - אל תקרי יבורך אלא יְבָרֵךְ.

דבר אחר:
טוב עין הוא יבורך -
זה משה.
דא"ר יוסי בר חנינא:
בתחלה לא נתנה תורה אלא למשה ולזרעו, שנאמר: כתב לך פסל לך - מה פסולתן שלך יהא אף כתבן שלך יהא, נהג בה משה עין טובה ונתנה לישראל, שנאמר: תורה צה לנו משה מורשה, ועליו הכתוב אומר: טוב עין הוא יבורך.

דבר אחר:
טוב עין הוא יבורך -
זה משה, ויסמוך ידיו עליו.
משל למלך שאמר לבן ביתו: תן לפלוני סאה של חטים הלך ונתן לו סאתים, כך אמר לו הקב"ה: וסמכת את ידך עליו - ידו אחת.
וכתיב: ויסמוך את ידיו עליו.

דבר אחר:
את מוצא יעקב קבל חמש ברכות:
שתים מאביו:
ויתן לך האלהים
גם ברוך יהיה,

ואחת של אברהם:
ויתן לך את ברכת אברהם.

ואחת של מלאך:
ויברך אותו שם.

ואחת של הקב"ה:
וירא אלוהים אל יעקב עוד וגו' ויברך אותו.

בא יעקב לברך את השבטים ברכן בחמש ברכות שהיו בידו והוסיף להם אחת משלו, שנאמר: איש אשר כברכתו ברך אותם.

בא משה לברך את ישראל והוסיף להם ברכה שביעית:
וזאת הברכה.

דבר אחר:
וזאת הברכה - תוספת על הברכות שברך בלעם, שהיה ראוי לברכם שבע ברכות, כנגד שבעה מזבחות ולא ברכן אלא שלש, שנאמר: והנה ברכת ברך זה שלוש פעמים.
אמר לו הקב"ה: רשע, אתה עינך צרה לברכן, אף אני איני מספיק על ידך שתשלים ברכתן של ישראל, ובא משה שעינו יפה וברך את ישראל, ועליו אמר שלמה: טוב עין הוא יבורך - אל תקרי יבורך אלא יברך, וברכן ארבע ברכות:
וירא משה את כל המלאכה וגו'.
ויברך אותם משה,
ויצאו ויברכו את העם,
ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם וגו' וזאת הברכה.

גרש לץ ויצא מדון -
אמר רבא:
אשה רעה מצווה לגרשה, שנאמר: גרש לץ ויצא מדון וישבות דין וקלון.

דבר אחר:
זה לוט.
ויצא מדון -
ויהי ריב בין רועי מקנה,

וישבות דין וקלון -
ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה.

אוהב טהר לב חן שפתיו רעהו מלך -
וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו.

שוחה עמוקה פי זרות -
אמר רבא בר שילא אמר רב חסדא:
כל המנבל את פיו מעמיקים לו גיהינום, שנאמר: שוחה עמוקה פי זרות זעום ה' יפל שם.

רב נחמן בר יצחק אמר:אף השומע ושותק, שנאמר: זעום ה' יפל שם.

אולת קשורה בלב נער -
אלו ישראל, שנאמר: כי נער ישראל ואוהבהו, שהיו מכעיסין בכל שעה לפני הקב"ה.

שבט מוסר ירחיקנה ממנו -
שנאמר: קח מאתם מטה מטה - כנער הזה שהוא בורח והסופר רודהו במטהו.

הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי -
לדעתם לא נאמר וכו' (כתוב ברמז ת"י):

הלא כתבתי לך שלישים-
התורה משולשת,
והאבות משולשים,
והשבט שנתנה על ידו משולש,
ומשה שלישי ביניהם,
ואותיותיו משולשות,
ואחים שלשה,
ונצפן לשלשה חדשים.

התורה משולשת - תורה נביאים וכתובים,
ואותיותיה משולשות - אב"ג,
והשבט שלישי - ראובן שמעון לוי,
ביום השלישי - כי ביום השלישי,
בחדש השלישי - בחדש השלישי.

במועצות ודעת -
אם בקשת ליטול עצה מן התורה הוי נוטל.
וכן דוד הוא אומר: בפקודיך אשיחה.

דבר אחר:
הלא כתבתי לך שָׁלִישִׁים -
שְׁלֹשִׁים כתיב,
אמר רבי אלעזר:
שלא יהו דברי תורה בעיניך כפרוזדגמא ישנה, אלא יהו בעיניך כפרוזדגמא חדשה, שהכל רצים לקרותה, הדא הוא דכתיב: היום הזה ה' אלוהיך מצוך לעשות.

ר' שמואל בר נחמני אמר:
שָׁלִישִׁים -
גבורים, כמה דאת אמר: ושלשים על כלו.
דברי תורה נמשלו בזיין, מה הזיין הזה מתקיים לבעלים, כך דברי תורה מתקיימין למי שהוא עמל בהן כל צרכן.

א"ר אחא:
גבורים הם דברי תורה לפרוע ממי שאינו עמל בהן כל צרכן.

במועצות -
בר חטיא אמר:
במו עצות.

דבר אחר:
במועצות ודעת -
מלמד, שלמד הקב"ה עצה ודעת למשה ונתנם לו באמת, וכתב לו אותם באמת, והודיעם לו באמת, כדי שילך הוא וישמיעם לישראל באמת: להודיעך קשט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשולחך.

אל תגזל דל כי דל הוא -
א"ר שמעון בן יוחאי א"ר יצחק בר טבלא א"ר חמא אריכא משום רבי אחא דתנא רבי חייא: כל שאינו אומר דבר בשם אומרו עובר בלאו, שנאמר: אל תגזל דל כי דל הוא.

אל תגזל דל כי דל הוא -
וכי יש לו כלום?
אלא אם היית רגיל להיות מפרנסו וחזרת בך ואמרת: עד מתי אני מספיק לזה?
ואתה מונע יד שלא ליתן לו, אם עשית כן, כאלו אתה גוזל.

ואל תדכא עני בשער -
שלא אעצור בשבילך את השמים שנקרא שער, שנאמר: וזה שער השמים.

כי ה' יריב ריבם -
אני רב אותך ריבים שעשיתיך עשיר ולא לו.

וקבע את קובעיהם נפש -
נפשו אתה מחסרו, אם לא תפרנסנו.

דבר אחר:
אל תגזל דל -
כזה התורמוס שהוא נכנס עם הפרפרת.
לא יאמר אדם: יש לפני אגוזים ותמרים עליהם אני אומר ומניח את התורמוס, לכך נאמר: אל תגזל דל.

דבר אחר:
מדבר בשבטו של לוי והוא קורא לשבטו של לוי דל.

ר' יהודה ור' סימון
חד אמר:
שהיו דלים בנחלה, שנאמר: (לבני) [רק לשבט] הלוי לא נתן, לפיכך: אל תגזל דל - אל תגזלנו מן המתנות.

וחד אמר:
שהיו דלים מן המנין, שהיה הארון מכלה בהם, לפיכך הקב"ה מצווה את משה: אל תכריתו וגו' וכו' (כתוב במלכים ברמז קע"ד ולעיל בפסוק כן ארחות כל בוצע בצע).

אל תגזל דל כי דל הוא -
וכי מה היה צריך שלמה להזכיר דל שני פעמים?
אלא משנדלדל מנכסים, חכמתו אינה נשמעת, שנאמר: וחכמת מסכן בזויה,

דל -
מחיים, שאין לו פרוטה לחיות בה, מתוך כך נגזלים חייו מן העולם.

אל תגזל דל כי דל הוא -
עני במה יקרא שמו לפניך?
עשיר יקרא שמו לפניך, על שם ממונו, על שם כספו וזהבו ואבנים טובות ומרגליות, אבל עני במה יקרא שמו לפניך?
על שם בנו.
כיצד?
עמד בנו וקרא בתורה, אומרים: בן מי הוא זה?
אומרים: בן פלוני עני הוא, לכן הוא אומר: כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש.

אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך -
תנא רבי נתן אומר:
בעון נדרים אשתו של אדם מתה, שנאמר: אם אין לך לשלם וגו'.

רבי אומר:
בעון נדרים בניו של אדם מתים כשהם קטנים, שנאמר: אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך - אלו הם בניו ובנותיו של אדם.

אל תסג גבול עולם -
רב ירמיה ורב יוסף
חד אמר:
אלו עולי מצרים.

וחד אמר:
אלו שירדו מנכסיהם, לסמיא צווחין: סגי נהורא.

א"ר יצחק:
ועניים מרודים תביא בית - [אלו שהם עניים מנעוריהם, כהדין סמיא דקרין ליה: סגי נהורא.

דבר אחר:]
אם עשית כן, מעלה אני עליכם כאלו הבאתם בכורים לבית המקדש.
כתיב הכא: תביא בית.
וכתיב התם: ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך.

אל תסג גבול עולם -
א"ר שמעון בן יוחאי:
אם ראית מנהג שעשו אבותינו אל תשנה אותו, כגון:
אברהם תקן תפלת השחר,
יצחק תפלת המנחה,
יעקב תפלת ערבית,
שלא תאמר: אף אני אוסיף אחרת.
תלמוד לומר: אשר עשו אבותיך.

א"ר יוחנן:
לא עשו אלא לכל הדורות.

חזית איש מהיר במלאכתו -
תנן התם:

שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעוה"ב.

מי מנאם?
אמר רב אשי:
אנשי כנסת הגדולה מנאום.

א"ר יהודה אמר שמואל:
בקשו עוד למנות אחד ומנו שלמה, באת דמות דיוקנו של אביו, נשתטחה לפניהם ולא השגיחו עליה.
באה אש מן השמים ולחכה את ספסליהן ולא השגיחו עליה.
יצאה בת קול ואמרה להם: חזית איש מהיר במלאכתו - מי שהקדים ביתי לביתו ולא די, אלא שביתי בנה בשבע וביתו בנה בשלש עשרה שנה, יתיצב לפני חשוכים?!
ולא השגיחו עליה.
חזרה ואמרה להם: המעמך ישלמנה כי מאסת כי אתה תבחר ולא אני וגו'.

מעשה ברבי חנינא בן דוסא שראה בני עירו מעלים נדרים ונדבות לירושלים, אמר: הכל מעלים ואני איני מעלה?!
יצא לעיר וראה אבן אחת ופתחה ומרקה ואמר להעלותה לירושלים, נזדווגו לו חמישה בני אדם, אמר להם: מעלים אתם לי את האבן הזאת לירושלים?
אמרו לו: תן לנו חמישה סלעים ואנו מעלים לך את אבנך לירושלים ובלבד שתתן אצבעך עמנו. נתן אצבעו עמהם ונמצאו עומדים בירושלים, בקש ליתן להם את הסלעים ולא מצאם.
נכנס ללשכת הגזית, אמרו לו: שמא מלאכי השרת הם?
וקראו עליו הפסוק הזה: חזית איש מהיר במלאכתו.

דבר אחר:
חזית איש -
ר' יהודה ור' נחמיה,
ר' יהודה אומר:
מדבר ביוסף.

מהיר במלאכתו -
ויבא הביתה לעשות מלאכת.

לפני מלכים יתיצב -
ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה.

בל יתיצב לפני חשוכים -
זה פוטיפר.

דבר אחר:
זה משה, דכתיב: ויגדל משה ויצא אל אחיו,
וכי כל הבנים אינם גדלים?
אלא שהיה בן חמש שנה ונמצא כבן אחד עשר.
מהו ויגדל שני פעמים?
למעלה בקומה ולמעלה בגדולה.

לפני מלכים יתיצב -
זה פרעה.

בל יתיצב לפני חשוכים -
זה יתרו.
אמר לו רבי נחמיה:
עשית את הקדש חול והחול קדש?!
אלא לפני מלכים יתיצב - זה הקב"ה.

בל יתיצב לפני חשוכים -
לפני פרעה, שכתוב: ובתחפנחס חשך היום.