ושמת שכין בלועך -
ר' שמעון בן אלעזר שדריה רבי מאיר, לאתויי חמרא מבי כותאי, אשכחיה ההוא סבא אמר ליה: ושמת שכין בלועך אם בעל נפש אתה.
הלך רבי שמעון בן אלעזר וספר דברים לפני ר' מאיר וגזר עליהם.

פשטיה דקרא במאי כתיב?
בתלמיד היושב לפני רבו.

דתנא ר' חייא:
כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך -
אם יודע תלמיד ברבו שיודע להחזיר לו טעם בין, ואם לאו תבין את אשר לפניך.

ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה -
פרוש הימנו.

התעיף עיניך בו ואיננו -
אמר הקב"ה: בעולם הזה ישראל למדין תורה מבשר ודם, על ידי משה שהוא בשר ודם, וכשם שבשר ודם עובר מן העולם, אף למודו עובר, שנאמר: התעיף עיניך בו ואיננו, אבל לעתיד לבא אין ישראל למדין אלא מפי, שנאמר: וכל בניך למודי ה'.
וכן הוא אומר: לא ילמדו עוד איש את אחיו, וכשם שהאלהים חי וקיים לעולם, כך למודו.
מה שישראל למדין הימנו, אינן שוכחים לעולם.

אל תלחם את לחם רע עין -
א"ר יהושע בן לוי:
כל הנהנה מצרי עין עובר בלאו, שנאמר: אל תלחם את לחם רע עין.

רב נחמן בר יצחק אמר:
עובר בשני לאוין, שנאמר: אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו.

בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני -
א"ר יהודה אמר שמואל:
בשעה שתקן שלמה עירובין ונטילת ידים, יצאה בת קול ואמרה לו: בני אם חכם לבך וגו'.

אמר רב הונא בשם ר' אחא:
מנין אתה אומר שכל מי שיש לו בן והוא יגע בתורה, שהקב"ה מתמלא עליו רחמים?
תלמוד לומר: בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני וכו' (כתוב בשמואל ברמז קמ"א).

אל יקנא לבך בחטאים -
א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי:
מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה, שנאמר: עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם.
אם לחשך אדם לומר: אל תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה.
אמור לו: מי שלבו נוקפו אומר כן, אלא אל תתחר במרעים - להיות כמרעים, אל תקנא בעושי עולה - להיות כעושי עולה.
ואומר: אל יקנא לבך בחטאים.

אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו -
שנו רבותינו:
בן סורר ומורה נהרג על סופו, אכל כל מאכל ולא אכל בשר שתה כל משקין ולא שתה יין אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין, שנאמר: זולל וסובא, ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר: אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו.

דבר אחר:
אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר, אל תשתה שבעים שלא תראה פני שבעים.

וקרעים תלביש נומה -
א"ר זירא:
כל הישן בבית המדרש - תורתו נעשית לו קרעים קרעים, שנאמר: וקרעים תלביש נומה.

שמע לאביך זה ילדך -
כל שאמר לך אביך, חייב אתה לשמוע זה ילדך, אבל אם אמר לך: בוא ונשתחוה לע"ז, לא תשמע לו, שלא תכפור: זה אלי ואנוהו.

זה ילדך - צור ילדך תשי.
כשאתה עושה רצונו הלא הוא אביך ואם לאו, על כרחך שלא בטובתך קנך.

העבד ישראל אם יליד בית הוא -
כשאין אתה עושה רצונו.

ואל תבוז כי זקנה אמך -
א"ר יוסי בר חנינא:
אם נתישנה תורה בפיך, אל תבוז עליה.

א"ר זעירא:
אם נזדקנה אומתך אל תבוז עליה, כשם שהיה אלקנה עושה, שהיה מדריך את ישראל לעלות לרגל.

אמת קנה ואל תמכור -
תניא:
כאשר צוני ה' אלהי -
מה אני בחנם אף אתם בחנם.

ומנין שאם לא מצא בחנם שילמוד בשכר?
תלמוד לומר: אמת קנה.

יכול כשם שלמדתי בשכר כך אלמדה בשכר?
תלמוד לומר: ואל תמכור.

גיל יגיל אבי צדיק -
גילה בזמן שהצדיק נולד.
גילה אחר גילה, בזמן שהוא צדיק בן צדיק: ואלה תולדות יצחק בן אברהם.

תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצורנה -
א"ר יצחק:
לבא ועינא תרין, סרסורין דחטאה, שנאמר: ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם.

א"ר יצחק:
אמר הקב"ה: אי יהבת לי לבך ועינך אנא ידעית דאת דילי.

למי אוי למי אבוי למי מדינים למי שיח -
על מי הם אומרים שהוא בעל מריבות?

למי פצעים חינם -
על מי הם אומרים שיש בפניו חבורות?

למי חכלילות עינים-
על מי הם אומרים שעיניו עכורות?
על שותי יין,
למאחרים על היין.

אל תרא יין כי יתאדם - כי יהא דם.

אחרים אומרים:
יתאדם -
מבחוץ הוא נאה, מבפנים הוא רע, לא תהא סבור כשם שהוא מבחוץ הוא בפנים, אל תרא יין כי יתאדם.

כי יתן בכוס עינו -
בכיס כתיב, השכור נותן עיניו בכוס והחנוני בכיס.

דבר אחר:
רואה את חברו שותה והוא אומר לו: מזוג! והוא שותה ומתקלקל ברעי ובמי רגלים.

יתהלך במישרים -
סופו למכור את כל חפצי ביתו ואת כל תשמישי ביתו.

דבר אחר:
יתהלך במישרים -
וכי מי שהוא שותה יתהלך במישרים?
אלא שהוא מתיר את העברות ועושה אותן הפקר, משיח עם האשה בשוק, עושה דבר שאינו הגון ואינו מתבייש, וסופו של יין אחרית רעה.

אחריתו כנחש ישך -
הנחש הזה נושך לאדם ואינו מרגיש לשעה, וכשהוא מהלך והולך לביתו המכה מתחלחלת בו, מה הנחש נתקללה האדמה בעבורו, שנאמר: ארורה האדמה בעבורך, כך היין נתקלל שלישו של עולם בשבילו, שנאמר: ויאמר ארור כנען, הוי: אחריתו כנחש ישך.

עיניך יראו זרות -
גורם לו לעבוד ע"ז, שנאמר: גם אלה ביין שגו.

מהו אלה?
שאמרו: אלה אלוהיך ישראל.

ולבך ידבר תהפוכות -
אתה גורם לעצמך לבא לידי ארבעה דברים:
לשפיכות דמים,
לע"ז,
לגלוי עריות,
לשון הרע, דכתיב: ואף כי היין בוגד גבר יהיר ולא ינוה.
וכתיב: זד יהיר לץ שמו.
ושותה ורואה את כל העולם כספינה הזו, שנאמר: והיית כשוכב בלב ים - וכשהוא שוכב מכין אותו ואינו חושש, שנאמר: הכוני בל חליתי - פוצעים אותו ואינו יודע, שנאמר: הלמוני בל ידעתי, ומגלה את עצמו ואינו מתבייש, וחוזר ומבקשו, שנאמר: מתי אקיץ אוסיף אבקשנו עוד.
אמר הקב"ה: הואיל וכך היין גורם, דין הוא שאצוה לכהנים, שלא יהו שותים יין ומשמשין לפני, שנאמר: יין ושכר אל תשת.

דבר אחר:
אל תרא יין כי יתאדם -
כי יתאוה לדם נדה ולדם זבה.

כי יתן בכוס עינו בכיס -
כתיב: לשון נקי.

יתהלך במישרים -
סוף שאשתו אומרת לו: כשושנה אדומה ראיתי ואינו פורש.

א"ר יוסי:
אם תלמיד חכם הוא, סוף שמטמא את הטהור ומטהר את הטמא.

דבר אחר:
אל תרא יין כי יתאדם -
מסמיק ליה.

יתהלך במישרים -
סוף דהוא עביד ביתיה משרא, מן הדא קדרא דנחשא עביד, קדרא דחספא, עבדא, מזבין ליה ושתי חמרא בטימיתיה.

ר' יצחק בר רדיפא בשם ר' אמי:
סוף שהוא מוכר את כל כלי ביתו ושותה בהם יין.

א"ר אחא:
מעשה באחד שהיה מוכר את כל כלי ביתו ושותה בהם יין, אמרין בניה: לית הדין אבונא שביק לן כלום, אשקוניה ושכרוניה ואפקוניה ויהבוניה בחד בית עלמא, עברון שפיין בתרע בית עילם, ושמעין אנגריא במדינתא, פרקין טעוניהון בגו בית עילם ואזלין למחמי מה אית קלא במדינתא, אתער משנתיה, חמא זיקא יהיבא לעיל מרישיה, שרא יתיה ויהב יתיה בפומיה, בתר יומין אמרין בניה: לית אינון אזלין חמן מה אבונן עביד, אזלון אשכחוניה והא זיקא יהיבא בפומיה, אמרין אוף הכא לא שבק לך ברייך?!
עבדי ביניהון תקנה: כל חד וחד הוה משקי ליה יומא.

והיית כשוכב בלב ים -
להדא אילפא דרמיא בפילגוס נחתא וסלקא, נחתא וסלקא.

וכשוכב בראש חבל -
להדין תרנגולא דיתיב בריש חבלא, אזיל ואתי, ואזיל ואתי כהדין קברניטא בריש תורנא.

הכוני בל חליתי -
מחו ליה ולא מרגיש.

הלמוני בל ידעתי -
טלמון ליה ולא ידע, שתי קסטא דשכרא ואמרין ליה: עשרה קסטין שתית.
ואי תימא: אתער משנתיה ומנשי לה.
ת"ל: מתי אקיץ אוסיף אבקשנו עוד.

למי אוי למי אבוי -
רב הונא אמר:
למי שאינו עמל בתורה.

למי מדינים למי שיח -
למי דינין למי פטטין?

למי פצעים חנם -
למאן פדעין דמנן?

עובדא הוה בחד בר נש, דהוה רגיל למשתי תריסר קסטין דחמר בכל יומא. יומא חד אישתי חד סר קסטין, דמיך ולא אתא שנתיה, קם בחשוכא ואזל לבי קפלא, אמר: זבין לי חד קסטא. א"ל: לאו בחילאי, דהא חשכתא, וצרו לי נטוריא. תלא עיניה, וחמא נוקבא בתרעא, אמר: הב בדין נוקבא, את מפני מלגיו ואנא שתי מלבר, עבד ליה כן. אישתי, ודמיך קדם תרעא, עבור עליה נטוריא, סברוניה דהוא גנב. מחוניה ופצעוניה, ולא ארגיש. קרון עליה: למי פצעים חנם.

למי חכלילות עינים -
למי סמקן דעיינין? כל אלה למאן?
למאחרים על היין - זה שנכנס לבי קפלא ראשון ויוצא אחרון.

לבאים לחקור ממסך -
מאן דשמע דאית ליה חמרא טבא רדיף בתריה.
מה כתיב בו בסוף?
אחריתו כנחש ישך.

וכצפעוני יפריש -
מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים, כך הפריש היין בין אדם לחוה למיתה.

ר' יהודה בר אלעאי:
אותו העץ שאכל ממנו אדם הראשון ענבים היו, הה"ד: ענבמו ענבי רוש אשכלות מרורות למו - אשכלות הללו הביאו מרירות לעולם.

וכצפעוני יפריש -
מה צפעוני זה מפריש בין מיתה לחיים, כך הפריש בין נח לבניו לעבדות, הה"ד: וישת מן היין וישכר - שמתוך כך אמר: ארור כנען.

דבר אחר:
מה צפעוני זה מפריש בין מיתה לחיים, כך היין הפריש בין לוט לבנותיו לממזרות, הה"ד: ותשקין את אביהן יין - שמתוך כך, ותהרין שני בנות לוט מאביהן.

דבר אחר:
מה צפעוני זה מפריש בין מיתה לחיים, כך הפריש היין בין אהרן ובניו למיתה.

דתנא דבי ר' ישמעאל:
לא מתו בניו של אהרן אלא על ידי שנכנסו שתויי יין.

א"ר תנחום:
הדא גופנא אימיה לא יכלא קיימא ביה, ואת יכיל קאים ביה?

א"ר פנחס:
אמר הקב"ה: לקרבנות נתתי סיקוסין, ונסכיהם חצי ההין יהיה לפר, ולך אינך נותן סיקוסין?!

דבר אחר:
אל תרא יין כי יתאדם -
אמר רבי:
אל תרא יין -
שמאדם פניהם של רשעים בעוה"ז ומלבין פניהם לעוה"ב.

ר' אבא אמר:
אל תרא יין כי יתאדם -
אל תרא יין שאחריתו דם.

שנו רבותינו:
ארבע כוסות הללו צריך שיהא בהם רביעית יין, אחד חי ואחד מזוג, אחד חדש ואחד ישן.

ר' יהודה אומר:
עד שיהא בו טעם ומראה.

אמר רבא:
מאי טעמא דר' יהודה?
דכתיב:
אל תרא יין כי יתאדם.

כי יתן בכוס עינו -
רב אמי ורב אסי
חד אמר:
כל הנותן עיניו בכוסו כל העולם כלו דומה עליו כמישור.

וחד אמר:
כל הנותן עיניו בכוסו כל העריות דומות עליו כמישור.

למי אוי למי אבוי -
א"ר סימון:
בוא וראה י"ג ווי"ן נאמרו ביין:
ויחל נח,
ויטע,
וישת,
וישכר
ויתגל,
וירא,
ויגד,
ויקח,
וישאו,
וילכו,
ויכסו,
וייקץ,
ויידע.
ובא שלמה ופרש בחכמתו: למי אוי למי אבוי - לזה שהוא שכור ווי לו, ווי לביתו ולאבותיו, שנאמר: כי יהיה לאיש בן סורר ומורה.

למי מדינים -
שמתוך ששותה הוא מגלה סוד שבין אדם לחברו ומשלח מדינים ומגלה שיחה יתרה.

למי חכלילות עינים -
א"ר ישמעאל:
חכלילי עינים מיין - תנו לי יין שהוא מתוק לחכי.

ולמי הוא ערב?
ר' אליעזר אומר:
למי שהוא שותה כדי צרכו.

ר' יהושע אומר:
לזקן, שנאמר: ולבן שנים מחלב - אל תקרי וּלְבֶן שִׁנַּיִם [אלא וּלְבֶן שָׁנִים].
מה היין מרצה דעתו של תינוק, כך היין משיב דעתו של זקן, לכך נאמר: ולבן שנים.

מה כתיב אחריו?
למאחרים על היין.

אמר רבי:
אוי לו לזה, שמניח דברי תורה ומשכים על היין.