ובדעת חדרים ימלאו -
א"ר אלעזר:
כל אדם שיש בו דעה לסוף מתעשר וכו' (בשמואל ברמז פ"ו).

גבר חכם בעוז -
זה בועז.

ואיש דעת מאמץ כח -
שנזדרז על יצרו הרע בשבועה, שנאמר: חי ה' שכבי עד הבקר וכו' (כדכתוב ברות). כי

בתחבולות תעשה לך מלחמה -
(כתוב לעיל):

התרפית ביום צר -
א"ר טבי א"ר אושעיא:
כל המרפה עצמו מדברי תורה - אין בו כח לעמוד ביום צרה, שנאמר: התרפית ביום צרה עד כחכה.

רבי טובי בר מתנה אמר:
אפילו מצוה קלה, שנאמר: התרפית וגו' מ"מ.

הצל לקוחים למות -
אלו בניו של אהרן.

ומטים להרג -
שהיו בצד המיתה.

אנטונינוס סלק לגבי רבי אשכחיה דיתיב ותלמידוהי קמיה, אמר: הלין אינון דאת מגלגל עליהון,
א"ל: זעירא דאית בהון מחיה מתים, בתר יומין נטה עבדו של אנטונינוס למיתה.
שלח ליה: שלח לי חד מן תלמידא, דמחיי לי הדין מיתא.
שלח ליה חד מן תלמידוי.

אית דאמרין:
ר"ש בן חלפתא הוה אזל, אשכחיה רביע.
א"ל: מה את רביע ומרך קאים על רגליה?
מיד נזדעזע וקם לו.

כי שבע יפול צדיק וקם -
ההוא דהוה קאמר ואזיל: שב בידי לשלמנא וחדא לעבר ביש.

אמר ליה שמואל לרב יהודה:
קרא כתיב: כי שבע יפול צדיק וקם ורשע יפול באחת וכו' (כתוב בתהילים ברמז תל"ט).

בנפול אויבך אל תשמח -
רבא כי הוה חלש, יומא קמא אמר לשמעיה:
טרוקו גלי!
למחר אמר ליה: פוקו אכריזו!
דסני לי לחדי, ודרחים לי ליבעי רחמי, דכתיב: בנפול אויבך אל תשמח וגו' פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו.

בנפול אויבך אל תשמח -
וכן ציווה המקום: כי תראה חמור שונאך, כי תפגע שור אויבך.
אמר האלהים: אין אתה טוב ממני!
כיצד?
ראויים היו ישראל לקרות את ההלל כל שבעת ימי הפסח, כשם שקורין שבעת ימי החג ואין קורין אלא יום ראשון בלבד.

ולמה כן?
אלא בשביל שנהרגו המצרים וטבעו בים, שהם שונאי ואני הכתבתי: בנפול אויבך אל תשמח, וכן אתה מוצא בנח, שאסר עליו תשמיש בשעת המבול.

ירא את ה' בני ומלך עם שונים אל תתערב -
א"ר יצחק:
אלו ששונים הלכות, פשיטא!
מהו דתימא שונים בחטא.

וכדרב הונא דאמר רב הונא:
כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו.

הותרה לו סלקא דעתך?
אלא אימא נעשית לו כהיתר, קא משמע לן.

דבר אחר:
ירא את ה' בני ומלך -
מהו ומלך?
המליכהו עליך.

דבר אחר:
מלוך על מלך, זה יצר הרע שנקרא מלך, שנאמר: ובא אליה מלך גדול.

דבר אחר:
ומלך -
מן המלך.

יכול אם יאמר לך לך עבוד עבודת אלילים שתשמע לו?
ת"ל: ירא את ה'.
וכן נבוכדנאצר אמר לחנניה מישאל ועזריה לעבוד עבודת אלילים ולא שמעו, אלא אמרו לו: לאלהך לית אנחנא פלחין ולצלם דהבא די הקמת לא נסגוד.
אמר לו נבוכדנאצר: הצדא שדרך מישך ועבד נגו - אתמול כל מי שהיה מבקש ליקח לו עו"א היה הולך לירושלים, שנאמר: ופסיליהם מירושלים ומשומרון, ועכשו אתם באים להצדות עו"א שלי.

עם שונים -
עם אותם שאומרים שני אלוהות בעולם.

אל תתערב -
שסופן ליאבד מן העולם, שנאמר: והיה בכל הארץ פי שנים בה יכרתו ויגועו והשלישית יותר בה - אלו ישראל שכתוב בהם: יהיה ישראל שלישיה.

דבר אחר:
מהו ומלך?
כל מי שהוא ירא מן הקב"ה סופו להעשות מלך.

ממי אתה למד?
מאברהם אבינו, שנאמר: כי עתה ידעתי כי ירא אלוהים - אתה ונעשה מלך.

א"ר ברכיה הכהן בשם ר' חלבו:
כתיב: אל עמק שוה הוא עמק המלך - עמק שהושוו הכל ונטלו עצה וקצצו ארזים ועשו כסא והושיבוהו מלך עליהם.
וכן יוסף אומר: את האלהים אני ירא ונעשה מלך.
וכן משה: כי ירא מהביט אל האלהים ונעשה מלך, שנאמר: ויהי בישורון מלך.

אומר לרשע צדיק אתה -
א"ר אלעזר:
כל אדם שיש בו חנופה אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו, שנאמר: אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים - ואין קוב אלא קללה, שנאמר: מה אקוב, ואין לאום אלא עוברין, שנאמר: ולאם מלאם יאמץ.

ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב -
תניא, רבי אומר:
איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם?
אוהב את התוכחות, שכל זמן שהתוכחות בעולם נחת רוח בעולם, טובה וברכה באה לעולם, ורע מסתלקת מן העולם, שנאמר: ולמוכיחים ינעם.

ויש אומרים:
יחזיק באמונה יתרה, שנאמר: עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי.

א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן:
כל המוכיח את חברו לשם שמים - זוכה לפלגו של הקב"ה, שנאמר: מוכיח אדם אחרי.
ולא עוד, אלא שמושכין עליו חוט של חסד, שנאמר: חן ימצא.

הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך -
תנו רבנן:
אשר בנה, אשר נטע, אשר ארש -
למדתך תורה דרך ארץ, שיבנה אדם בית ויטע כרם ואח"כ ישא אשה.
אף שלמה אמר בחכמתו: הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך - זה כרם ובית.

ובנית ביתך -
זו אשה.

דבר אחר:
הכן בחוץ מלאכתך -
זו מקרא.

ועתדה בשדה לך -
זו משנה.

ובנית ביתך -
זו גמרא.

דבר אחר:
הכן בחוץ מלאכתך -
זו מקרא ומשנה.

ועתדה בשדה לך -
זו גמרא.

ובנית ביתך -
אלו מעשים טובים.

ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר:
הכן בחוץ מלאכתך -
זה מקרא משנה וגמרא.

ועתדה בשדה לך -
אלו מעשים טובים.

ובנית ביתך -
דרוש וקבל שכר.

אל תהי עד חנם -
אלו ישראל:

ברעך-
זה הקב"ה.
רעך ורע אביך אל תעזוב -

והפתית בשפתיך -
מאחר שפתיתם אותו בסיני ואמרתם: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע - לסוף ארבעים יום אמרתם לעגל: אלה אלוהיך ישראל.

א"ר אחא:
הדא רוח הקדש סניגוריא היא מלמדת [לכאן ולכאן], אומרת לישראל: אל תהי עד חנם, ואומרת להקב"ה: אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו.

א"ר יצחק:
כתיב: והמה כאדם עברו ברית.
ברם הכא: כי אל אנכי ולא איש.
ראובן היה יודע לשמעון סהדי, אמר ליה: אל תסהיד להדין סהדותא.
אמר ליה: אין.
כשנכנס לדין חזר בו, ורוח הקדש אמרה לו: והפתית בשפתיך, מאחר שפתית אותו בשפתיך והכנסת אותו לדין וחזרת בך, למחר אתת סהדי לראובן גבי שמעון.

מה יעשה כאשר עשה לו?
אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו אשיב לאיש כפעלו.
והלא נתנה תורה איפופסין, אם לא יגיד ונשא עונו.

על שדה איש עצל עברתי -
אמר רב חסדא, אמר רב ירמיה בר אבא:
זה אחז.

ועל כרם אדם חסר לב-
זה מנשה.

והנה עלה כלו קמשונים -
זה אמון.

כסו פניו חרולים -
זה יהויקים.

וגדר אבניו נהרסה -
זה צדקיה, שנהרס בית המקדש בימיו.

דבר אחר:
וגדר אבניו נהרסה זה צדקיה שנהרס בית המקדש בימיו.

דבר אחר:
על שדה איש עצל עברתי -
אמר רב הונא:
הרי שקנה שדה וקנה כרם קרוי איש וקרוי אדם וקרוי עצל.
מה הנייה יש לו?
אלא על שדה איש עצל עברתי - זה אדם הראשון.

ועל כרם אדם חסר לב -
זה חוה.

א"ר הונא:
היכן מצינו שנקראת חוה אדם?
שכן מצינו: כתפארת אדם לשבת בית.

והנה עלה כלו קמשונים -
וקוץ ודרדר תצמיח לך.

כסו פניו חרולים -
בזעת אפיך תאכל לחם.

וגדר אבניו נהרסה -
וישלחהו ה' אלוהים מגן עדן.

דבר אחר:
על שדה איש עצל עברתי -
קנה שדה וקנה כרם ולא עמל בהם, נקרא עצל, [כן ת"ח אם אינו נושא ונותן בתורתו, סופו] להניח שנים ושלשה דברים בפרשה.

והנה עלה כלו קמשונים -
שמבקש פירושו של פרשה ואינו מוצא,

כסו פניו חרולים וגדר אבניו נהרסה -
מתוך שלא עמל בהם הוא יושב ומטמא את הטהור ומטהר את הטמא ופורץ גדרן של תלמידי חכמים.

ומה ענשו של זה?
שלמה פירש אותו עליו בקבלה: ופורץ גדר ישכנו נחש.