אל תען כסיל כאולתו -
כי הוו מקלעי ר' ישמעאל ברבי יוסי ור' אלעזר בר' שמעון לגבי הדדי הוו עיילי בקרא דתורא ביני תרוייהו ולא הוו נגעי בהו, אמרה להו ההוא מטרוניתא: בניכם אינם שלכם.
אמרו לה: שלהן גדול משלנו.

אי הכי כל שכן?
איכא דאמרי:
אמרו: כי כאיש גבורתו.

איכא דאמרי:
הכי אמרו לה: אהבה דוחקת את הבשר.

ולמה הוה להו לאהדורי לה, והא כתיב: אל תען כסיל כאולתו?
שלא להוציא לעז על בניהם.

בקשו לגנוז ספר משלי שהיו דבריו סותרים זה את זה.
ומפני מה לא גנזוהו?
אמרי: ספר קהלת לאו עיינינן ואשכחינן טעמא?! משלי נמי נעיין ונשכח טעמא.

מאי דבריו סותרין זה את זה?
כתיב: אל תען כסיל כאולתו.
וכתיב: ענה כסיל כאולתו?!
לא קשיא, הא במילי דאורייתא הא במילי דעלמא.

מאי היא?
כי הא דההוא דאתא לקמיה דר' חייא, א"ל: אשתך אשתי ובניך בני.
א"ל: רצונך שתשתה כוס של יין, שתה ופקע.
ההוא דאתא לקמיה דרבי, אמר ליה: אמך אשתי ואת בני.
אמר ליה: רצונך שתשתה כוס של יין, שתה ופקע.

אמר רבי חייא:
אהני ליה צלותא לרבי דלא לישוייה ממזרא, דרבי כי הוה מצלי הוה אמר:

יהי רצון מלפניך ה' אלי שתצילני מעזי פנים ומעזות פנים.

בדברי תורה מאי היא?
כי הא דיתיב רבן שמעון בן גמליאל ודרש:
עתידה אשה שתתעבר ותלד בכל יום, שנאמר: הרה ויולדת יחדו, לגלג עליו אותו תלמיד, אמר: אין כל חדש תחת השמש.
אמר לו: בוא ואראך דוגמתו בעוה"ז, נפק ואחוי ליה תרנגולת.

דבר אחר:
אל תען כסיל כאולתו -
במקום שמכירים אותו ואותך.

למה?
פן תשוה לו גם אתה -
שיאמרו הוא נושא ונותן עם הכסילים.

ענה כסיל -
במקום שאין מכירין אותו ואותך, שלא יאמרו: אלולא שהוא חשוד על הדבר שהוא מדבר עליו לא היה שותק לו, וכל מי שחולק כבוד לכסיל, כזורק אבן למרקוליס.

מקצה רגלים חמס שותה -
אלו המרגלים שאמרו לשון הרע: ארץ אוכלת יושביה.

ומה היה להם?
נקצצו רגליהם שלא ליכנס לארץ, שנאמר: וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה.

דבר אחר:
מקצה רגלים -
זה הנחש, שאמר לשון הרע על בוראו: כי יודע אלוהים כי ביום אכלך ממנו, ונתן לו איפופסין ונקצצו רגליו: על גחונך תלך והלך קולו מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: קולה כנחש ילך.

וכי קול יש לו לנחש?
אלא כאותו נחש שנקצצו ידיו ורגליו.

כצרור אבן במרגמה -
אמר רב:
כל השונה לתלמיד שאינו הגון, כאלו זורק אבן למרקוליס, שנאמר: כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד - ואין כבוד אלא תורה, שנאמר: כבוד חכמים ינחלו.

א"ר חמא בר חנינא:
כל העושה טובה למי שאינו יודעה, כזורק אבן למרקוליס, שנאמר: כצרור אבן וגו'.

אמר רב יהודה אמר רב:
כל המלמד תורה לתלמיד חכם שאינו הגון נופל לגיהינום, שנאמר: כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו - ואין שריד אלא תלמיד חכם, שנאמר: ובשרידים אשר ה' קורא.

ככלב שב על קאו -
שנו רבותינו:
עבירות שהתודה עליהם ביום הכפורים זה לא יתודה עליהם ביום הכפורים אחר, ואם שנה בהם צריך שיתודה עליהם, ואם לא שנה והתודה עליהם עליו הכתוב אומר: ככלב שב על קאו.

ר' אליעזר בן יעקב אומר:
כל שכן הרי זה משובח, דכתיב: כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד.

ומה אני מקיים ככלב שב על קאו?
כדרב הונא, דא"ר הונא:
כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר.

ראית איש חכם בעיניו -
א"ר אמי:
אין יצר הרע מהלך לצדדין אלא באמצע פלטיא, ובשעה שהוא רואה אדם ממשמש בעיניו, מתקן בשערו, מתלה בעקביו, הוא אומר: הדין דידי!

מה טעם?
ראית איש חכם בעיניו.

תקווה לכסיל ממנו -
א"ר אבא:
כל מי שממתק את יצרו בנערותו, סופו להיות מותח עליו בזקנותו.

מאי טעמא?
מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון.

אמר עצל שחל בדרך -
שבעה דברים אמר שלמה בעצל.
כיצד?
אמרו לעצל: הרי רבך בעיר, לך ולמוד תורה ממנו,
והוא משיב אותם: מתירא אני מן הארי שבדרך, שנאמר: שחל בדרך.

אומרים לו: רבך בתוך המדינה, עמוד ולך אצלו.
אומר להם: מתירא אני, שלא יהא ארי בין הרחובות, שנאמר: ארי בין הרחובות.

אומרים לו: הרי הוא בתוך ביתך!
אמר להם: אם אני אלך אצלו, אני מוצא את הדלת נעולה.

אומרים לו: פתוח הוא, שנאמר: הדלת תסוב על צירה, לסוף כשלא היה יודע מה להשיב, אומר להם: הדלת פתוח או נעול, מבקש אני עוד לישן מעט, שנאמר: עד מתי עצל תשכב.
עמד לקום משנתו בבקר נתנו לפניו לאכול והוא מתעצל ליתן הפת לתוך פיו, שנאמר: נלאה להשיבה אל פיו.

ואיזהו השביעי?
מחורף עצל לא יחרוש ושאל בקציר ואין.

א"ר שמעון בן יוחאי:
כל מי שאינו למד תורה בנערותו, מבקש ללמוד בזקנותו ואינו יכול, לכך נאמר: ושאל בקציר ואין.

מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו -
א"ר הונא בריה דרבי שמואל בר נחמני:
משל ללסטים שהיה ישן בפרשת דרכים עבר חד (ושרי מעייביה) [ומעורר ביה].
אמר ליה: קום לך, חיותא בישא שכיח הכא.
קם שרי מקפח ביה, אמר ליה: (צער) [ינער] בישא.
א"ל: דמיך הוה ועוררתיה.
כך אמר לו הקב"ה ליעקב: לדרכו היה מהלך, ואת משלח אצלו, כה אמר עבדך יעקב.

דבר אחר:
משל לזאב שבא וחטף גדי מן הצאן והיה שם כלב של קדרין, יצא והיה מנבח בו ומריב עמו, אמר לו זאב: אתה כלב של קדרין, שמא נטלתי משלכם, כלום נטלתי אלא מעדרו של רועה, למה אתה תריב עמי?
כך בלק בא על ישראל על שהרגו סיחון ועוג.

כמתלהלה היורה זיקים חצים ומות -
אמר רב:
כל מי שיושב ומרמה בחברו כחצים למות, שנאמר: כן איש רמה את רעהו ואמר הלא משחק אני.
מה כתיב אחריו?
באפס עצים תכבה אש וגו' פחם לגחלים וגו'.

בשפתיו ינכר שונא -
עזריה אמר: בשפתיו של אדם ניכר אם הוא אוהב או אם הוא שונא.

דברי נרגן כמתלהמים -
דברים שרגנו אחר הקב"ה הם גרמו להם צרות לדורות, שאילו לא נשתלמו למרגלים לא היו לוקים עמהם, אלא השלימו עמהם, שנאמר: ותרגנו באהליכם וגו'.

כסף סיגים מצופה על חרש וכו' -
(כתוב במלכים ברמז קצ"ה).

כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו -
שבעים תועבות בלבו.
את מוצא תועבה אחת כתוב בתורה וכתוב בה עשר: לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וגו', כאן כתיב שבע, על אחת כמה וכמה, הוי: כי שבע תועבות בלבו - כי שבעים תועבות בלבו.

שבעה מקדשות עתידין ליחרב:
אהל מועד,
וגלגל,
שילה,
ונוב,
וגבעון,
ובית עולמים תרין.

תכסה שנאה במשאון -
היא עשתה בסתר, שנאמר: ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין וסתר פנים ישים - והקב"ה פרסמה בגלוי, שנאמר: תכסה שנאה במשאון.

תגלה רעתו בקהל.
תנא, ר' חייא:
מפרסמין את החנפים מפני חלול השם, שנאמר: תגלה רעתו בקהל.
ואומר: בשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו.

ולמה הקב"ה נתן דרך רע?
בשביל לפרסם מעשיהם לבריות, שלא יארע בו דבר בשביל העבירות ויהיו קורין תגר, כנגד מידת הדין.
צא ולמד מדואג, שהיה ראש סנהדרין, שנאמר: אביר הרועים אשר לשאול, ובשביל שהיה בו מדה של לשון הרע פרסמו הכתוב.