אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע וגו' -
אתה אמרת: וענתה בי צדקתי ביום מחר - מחר יוצאה בתך ומתענה, הה"ד: ותצא דינה בת לאה.

יהללך זר ולא פיך -
וכתיב: ועבדך היה ירא את ה' מנעוריו וכו' (כתוב במלכים ברמז רי"ב):

נפש שבעה תבוס נופת -
מנא הא מילתא דאמרי אינשי: כלבא בכפנא גלליה מבלע?
שנאמר: ונפש רעבה כל מר מתוק.

ר' שמעון בן מנסיא אומר:
הרי הוא אומר: נפש שבעה תבוס נופת - זה תלמיד שלמד מתחלתו.
ונפש רעבה כל מר מתוק - זה תלמיד שלא למד מתחלתו.

דבר אחר:
נופת -
מה נפה זו מוציאה קמח בפני עצמה, סובין בפני עצמה, קיבר בפני עצמה, כך יושב ומברר דברי תורה ומשקלן, איש פלוני אוסר איש פלוני מתיר, איש פלוני מטמא איש פלוני מטהר.

כצפור נודדת מן קנה -
הרואה צפור בחלום ישכים ויאמר: כצפרים עפות כן יגן וגו', קודם שיקדמנו פסוק אחר: כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו.

ר' יהודה אומר:
כצפור נודדת מן קנה -
זה תלמיד חכם הפורש מן התורה ואומר: מה מצאו אבותיכם בי עול.

רעך ורע אביך אל תעזוב -
זה חנון בן נחש וכו' (כתוב במלכים).

טוב שכן קרוב -
טוב היה יתרו שהיה רחוק ונתקרב לי וכו' (כתוב בשופטים ברמז קמ"א).

חכם בני וגו' ערום ראה רעה וגו' קח בגדו כי ערב זר -
(הכל כתוב לעיל).

מברך רעהו בקול גדול בבקר השכים קללה תחשב לו -
כי אתא רב דימי אמר:
משום דמברך רעהו בקול גדול, קללה תחשב לו?!
אלא כגון דמיקלע באושפיזא וטרחו קמיה שפיר, למחר נפיק ואשכח יתיה בשוקא ואמר: רחמנא לברכיה לפלניא דהכי טרח קמאי, ושמעי אינשי ואזלי ואנסי ליה.

תני רב דימי אחוה דרב ספרא:
לעולם אל יספר אדם בטובתו של חברו, שמתוך טובתו בא לידי רעתו.

דבר אחר:
מברך רעהו בקול גדול -
זה בלעם, כשבא לקלל את ישראל עקם הקב"ה את לשונו והתחיל לברך, שנאמר: ולא אבה ה' אלוהיך לשמוע אל בלעם ויהפוך וגו'.
נתן הקב"ה כח בקולו והיה מהלך מסוף העולם ועד סופו, כדי שישמעו האומות שהוא מברכן, קללה תחשב לו - שאמר: לכה איעצך והרג ארבעה ועשרים אלף, יש קללה כזו?!

דלף טורד ביום סגריר -
אמר רבא:
קשה אשה רעה כיום סגריר, שנאמר: דלף טורד ביום סגריר ואשת מדינים נשתוה.

ברזל בברזל יחד -
א"ר חמא בר חנינא:
לומר לך מה ברזל זה אחד מחדד את חברו, אף תלמידי חכמים מחדדין זה את זה בהלכה.

דבר אחר:
ברזל בברזל יחד -
זה משה ופרעה הרשע שהיו מתקשין זה עם זה.

נוצר תאנה יאכל פריה -
הרואה תאנה בחלום - תורתו משתמרת עליו, שנאמר: נוצר תאנה יאכל פריה (כתוב ביהושע ברמז ב'):

כמים הפנים לפנים וגו' -
א"ר חנינא:
וכי יש פנים למים?
אלא מה המים הללו אתה נותן אותם בכלי ומסתכל בהם והם נראין לך, כך לב האדם לאדם.

ועיני האדם לא תשבענה וגו' -
(כתוב בסוף הספר).

אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות -
כתיב: והיא שפחה נחרפת לאיש.

מאי משמע דהאי נחרפת לשון דשנוי הוא?
מהכא, דכתיב: אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי.

א"ר אבא בר כהנא:
כזה שהוא כותש שעורה במלבן, סבור שהוא מביאן לידי מוטב, ועד דהוא סליק ועד דהוא נחית לא תסור מעליו אולתו, כך מדור המבול עד דור הפלגה ש"כ שנה, שנאמר: ויהי כל הארץ שפה אחת וגו'.

ר' ברכיה ור' יהודה בר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי:
אם תכתוש את האויל -
אפילו אם אתה נותן את הרשע בחמור של חרשין, אי אתה מועיל ממנו כלום, כך כתיב בירבעם: ויחל איש האלהים את פני ה' ותהי כבראשונה - מה בראשונה מקריב לע"ז, אף בשניה וכו' (כתוב במלכים):

ידוע תדע פני צאנך -
אלו ישראל שאומרים להקב"ה: רבש"ע, ידוע תדע מה סבלו פני צאנך בעולם הזה, לפיכך שית לבך לעדרים - לעולם הבא.

ומנין שנקראו עדרים?
שנאמר: במרעה טוב ארעה אותם.
מה הצאן הזה רועה עדרים עדרים, כך ישראל עתידין לחנות מחנות: בהר מרום ישראל.

כי לא לעולם חוסן -
מר זוטרא כי הוו מכתפי ליה בשבתא דרגלא, הוה אמר הכי: כי לא לעולם חוסן ואם נזר לדור ודור.

כבשים ללבושך -
א"ר אבהו:
אל תקרי כְּבָשִׂים אלא כְּבוּשִׁים - דברים שהם כבשונו של עולם יהיו תחת לבושך וכו' (כתוב בשיר השירים בפסוק ישקני מנשיקות פיהו).

דבר אחר:
כבשים ללבושך -
מגז כבשים ללבושך.

ומחיר שדה עתודים -
לעולם ימכור אדם שדה ויקח עתודים ואל ימכור עתודים ויקח שדה.

ודי חלב עזים ללחמך ללחם ביתך וחיים לנערותיך -
אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן:
לעולם תן חיים לנערותיך.
מכאן למדה תורה דרך ארץ, שלא ילמד אדם את בני ביתו בבשר ויין.

ודי חלב עזים ללחמך -
דיו לאדם שיתפרנס מחלב גדיים וטלאים שבתוך ביתו.

ללחמך ללחם ביתך -
לחמך קודם ללחם ביתך.