ברבות צדיקים ישמח העם -
אמר רבא:
ברבות צדיקים -
זה מרדכי, דכתיב: ומרדכי יצא מלפני המלך.

ישמח העם -
אלו ישראל.

ובמשול רשע -
זה המן,

יאנח עם -
דכתיב: והעיר שושן נבוכה.

ורועה זונות יאבד הון -
א"ר חמא בר חנינא:
כל האומר שמועה זו נאה, שמועה זו אינה נאה, כאלו מאבד הונה של תורה.

מלך במשפט יעמיד ארץ -
מלך -
זה מלך מלכי המלכים הקב"ה.

במשפט יעמיד -
שברא את העולם בדין, שנאמר: בראשית ברא אלהים.

ואיש תרומות יהרסנה -
זה אדם הראשון שהוא גמר חלתו של עולם, ונקראת חלה תרומה, שנאמר: ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה.

א"ר יוסי בן קצרתה:
כאשה הזאת שמקשקשת עיסתה במים ומגבהת חלה מבינתים, כך ואד יעלה מן הארץ, ואח"כ וייצר ה' אלוהים את האדם.

דבר אחר:
מלך במשפט -
אמר רב נחמן:
אם דומה דיין למלך שאינו צריך כלום - יעמיד ארץ, ואם דומה לכהן שמחזר על הגרנות - יהרסנה:

יודע צדיק דין דלים -
דרש רבי יונה אפתחא דבי נשיאה:
יודע הקב"ה בכלב שמזונותיו מועטים, לפיכך שוהה אכילתו במעיו שלושה ימים.

אמר רב הונא:
שמע מינה: אורח ארעא למשדא אומצא לכלבא, ובמה?

אמר רב מרי:
משח אודניה וחוטרא אבתריה, והני מילי בדברא אבל בביתא אתי למסרך.

אמר רב פפא:
לית דעני מכלבא ולית דעתיר מחזירא.

דבר אחר:
יודע צדיק דין דלים -
א"ר ברכיה:
בוא וראה היאך הפרשיות הללו כתובים.
מה כתיב למעלה?
ושבתה הארץ.
אמר הקב"ה: אם שמרת את השביעית - וצויתי את ברכתי לכם, ואם לאו - אתה מוכר את נכסיך ואף אתה סופך מוכר את עצמך.
למה?
בשביל שלא השמיט שנה אחת, הוי: יודע צדיק דין דלים.

רשע לא יבין דעת -
זה עשו הרשע, שהוא מכניס ממונו של אדם לטמיון והורגו, והוא סבור שכל מה שהוא מבזבז הוא שלו, ואינו יודע שהם מושלשין אצלו, שנאמר: והיה סחרה ואתננה קדש.

איש חכם נשפט את איש אויל -
א"ר סימון:
כל מי שהוא דן את הטפש הוא בעצמו נדון, שופט אין כתיב כאן, אלא נשפט.

דבר אחר:
איש חכם -
זה הקב"ה, שנאמר: חכם לבב ואמיץ כח,

נשפט את איש אויל -
אלו ישראל, שנאמר: כי אויל עמי אותי לא ידעו.

ורגז ושחק ואין נחת -
א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי:
אמר הקב"ה: כעסתי על אחז ונתתיו ביד מלכי דמשק, וזבח וקטר לאלהי דמשק, שנאמר: ויזבח לאלהי דמשק.
אמר הקב"ה: רגזתי עליכם בימי פקח בן רמליהו: ויהרג פקח מיהודה וגו'.
שחקתי עם אמציה ונתתי מלכי ארם בידו והביא אלהיהם והשתחוה להם, שנאמר: ויהי אחרי בא אמציהו מהכות גו'.

כל רוחו יוציא כסיל וחכם באחור ישבחנה -
מי שהוא באחרונה הוא מסלקו.

דבר אחר:
כל רוחו וגו' -
זה פרעה, שנאמר: ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים וגו'.

וחכם באחור ישבחנה -
זה משה ואהרן, שנאמר: ויבלע מטה אהרן וגו'.

מושל מקשיב על (שפת) [דבר] שקר וכו' -
(כתוב במלכים):

רש ואיש תככים וכו' -
(כתוב לעיל):

מפנק מנוער עבדו -
א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן:
יצר הרע בתחלה מסיתו ולבסוף מעיד בו, שנאמר: ואחריתו יהיה מנון - שכן באטב"ח קורין לסהדא מנון.

א"ר אבין:
כל מי שהוא מפנק את יצרו בנערותו - סופו להיות מושל עליו בזקנותו.
מאי טעמא?
מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון.

גאות אדם תשפילנו -
כל מי שבורח מן השררה, השררה רודפת אותו וכו' (כתוב בשמואל ברמז קי"א):

חולק עם גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד -
א"ר שמעון:
משלו משל למה הדבר דומה?
לאחד שטעון כלי ויצא מבית חברו ומצאו חברו.
א"ל: מה אתה טעון?
א"ל: טול חלקך ואל תגיד, לאחר זמן מצאו בעל הגנבה, וא"ל: משביע אני עליך אם ראית אדם טעון כלים ויוצא מתוך ביתי.
א"ל: שבועה שאיני יודע מה אתה סח, על זה נאמר: חולק עם גנב שונא נפשו - כשהגנב נתפס שותפו מתחייב עמו ונוטלים נפשו.

מעשה בשלטון שהיה הורג את הקבלנים ומתיר את הגנבים והיו הכל מליזים עליו לומר, שאינו עושה כראוי.
מה עשה?
הוציא כרוז במדינה כל עמא לקומפון!

מה עשה?
הביא חולדות ונתן לפניהם מנות והיו החולדות נוטלות המנות ומוליכות אותם לחורים.
למחר הוציא כרוז ואמר: כל עמא לקומפון!

מה עשה?
הביא חולדות ונתן לפניהם מנות וסתם החורים והיו החולדות נוטלות את המנות ומוליכות אותם לחורים ומוצאות אותם מסותמות ומחזירין אותם למקומם, לומר שאין הכל אלא מן הקבלנים.

חרדת אדם יתן מוקש -
חרדה שהחרידה רות לבועז, שנאמר: ויחרד האיש וילפת.

יתן מוקש -
בדין היה לו לקללה אלא ובוטח בה' ישוגב - נתן בלבו וברכה, שנאמר: ברוכה את לה' בתי, חרדה שהחריד יעקב ליצחק, דכתיב: ויחרד יצחק חרדה, בדין היה לו לקללו, אלא ובוטח בה' ישוגב - נתן בלבו הקב"ה וברכו, שנאמר: גם ברוך יהיה.