כי ארך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך -
וכי יש שנים של חיים ושנים שאינם של חיים?!
א"ר אלעזר:
אלו שנותיו של אדם שמתהפכות עליו מרעה לטובה.

בכל דרכיך דעהו -
דרש בר קפרא:
איזו היא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה?
(שנאמר): בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך.

אמר רבא:
ואפילו לדבר עבירה.

אל תהי חכם בעיניך ירא את ה' וסור מרע -
במה שאתה רואה בעיניך, תאמר שאני מוליד? תאמר שאיני מוליד?
ירא את ה' וסור מרע - אל תירא אברם.

רפאות תהי לשרך -
לשארך, אדם זוכה לו ולקרוביו, תדע בזכות אברהם שהיה יגע בתורה ניצל לוט אחיו מסדום.

כבד את ה' מהונך -
שאם היית נאה שלא תהא פרוץ בעריות, שלא יהו הבריות אומרים: איש פלוני נאה ואינו גדור מן הערוה.

דבר אחר:
שאם קולך ערב פרוס על שמע ועבור לפני התבה, על שם: כבד את ה' מהונך - ממה שחננך.

דבר אחר:
עביד בהונך, דלא תעביד שלא בהונך.
מעשה באחד שהיה כונס יין ושמן ולא היה מוציא מעשרותיו כראוי, נכנס בו רוח תזזית ונטל את המקל והתחיל משבר בחביות, גער בו בן ביתו, נטל את המקל ופצעו על ראשו.
א"ל: תחות מסייעא יתי את גער בי.
א"ל: תן לי את המקל ואשבר אף אני, נתן לו את המקל והוא הוה מתבר חדא והוא מתבר תרי, מי גרם לו?
על ידי שלא הוציא מעשרותיו כראוי (כתוב ברמז רכ"ב).

אמר ר' שמעון בן יוחאי:
גדול כבוד אב ואם, שהשוה הכתוב כבודן לכבודו ומוראן למוראו וקללתן לברכתו וכן בדין מפני ששלושתם שותפין.

בעון קומי ר' חייא בר אבא:
הדא דרשב"י, גדול כבוד אב ואם שהעדיפו הקב"ה יותר על כבודו.
בכבודו של הקב"ה כתיב: כבד את ה' מהונך.
כיצד?
מפריש לקט שכחה ופאה מעשר ראשון ומעשר שני,
ועושה סוכה שופר לולב,
מאכיל רעבים משקה צמאים מלביש ערומים
אם יש לך הון, אתה חייב בכלם ואם אין לך הון, אין אתה חייב באחד מהם, אבל כשאתה בא אצל כבוד אב ואם, מה כתיב?
כבד את אביך ואת אמך ואפילו אתה מסבב על הפתחים.

חייא בן אחותו של ר' אלעזר הקפר היה קולו נאה והיה אומר לו: חייא בני, עמוד וכבד את ה' ממה שחננך.
נבות היה קולו נאה והיה עולה לירושלים והיו כל ישראל מתכנסין לשמוע קולו, פעם אחת לא עלה והעידו עליו בני בליעל ונאבד מן העולם.
מי גרם לו?
על ידי שלא עלה לירושלים בראיה לכבד את ה' ממה שחננו.
למה?
שכבר אמרה תורה: ולא יחמוד איש את ארצך.
אימתי?
בעלותך.

תמן תנינן:

אלו דברים שאין להם שיעור גמילות חסדים וכו',

הדא דתימא בגופו, אבל בממונו יש לו שעור.

ואתיא כדאמר ריש לקיש בשם ר' יהודה בר חנינא:
נמנו באושא, שיהא אדם מפריש חומש מנכסיו למצות.
עד היכן?
רבן גמליאל בר אוניא ור' אבא בר כהנא,
חד אמר:
עד כדי תרומה ותרומת מעשר.

וחד אמר:
כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך - כמראשית כל תבואתך.

רבן גמליאל בר אוניא בעון קומי רבי:
מה חומש בכל שנה לחמש שנים הוא מפסיד את כולה?
א"ל: לכתחלה לקרן, מכאן ואילך לשכר.

ר' הונא אמר:
למצוות עד שליש,
מהו לכל המצוות עד שליש או למצוה אחת עד שליש?
סברין למימר לכל המצוות עד שליש.

ר' אבין אמר:
אף למצוה אחת.

ר' חנינא בשם רבנן דתמן:
מהו שליש?
לדמים.

היכי עביד?
לוקח אדם מצווה אחת ורואה מצווה אחרת יפה ממנה, עד כמה מטריחין עליו?
עד שליש ,

תנא ר' ישמעאל:
זה אלי ואנוהו - התנאה לפניו במצות.

אין מפסיקין בקללות.
מנא לן?
אמר ר' אחא בר גמדא אמר ר' סימאי:
אמר קרא: מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו.

ריש לקיש אמר:
לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות וכו'.

רבי לוי בר בוטא הוה קא מנמנם וקרי.
קמיה דרב הונא בר אבין אמר ליה: פתח פיך והאר דבריך, דכתיב: מוסר ה' וגו'.

מוסר ה' בני אל תמאס -
ר' אבין אומר:
מפני מה?
כי את אשר יאהב ה' יוכיח.
אמרת: צא וראה, מי גרם זה לבן לרצות את האב?
הוי אומר: יסורין.
כתיב: אשרי הגבר אשר תיסרנו יה.

פליגי בה ר' יעקב בר אידי ור' חנינא,
חד אמר:
אלו הם יסורין של אהבה, כל שאין בהם בטול תורה, שנאמר: ומתורך תלמדנו.

ואידך אמר:
כל שאין בהם בטול תפילה, שנאמר: ברוך אלוהים אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי.

א"ר בריה דר' חייא בר אבא:
אלו ואלו יסורין של אהבה הם, שנאמר: את אשר יאהב ה' יוכיח.

ואלא מה תלמוד לומר ומתורתך תלמדנו?
דבר זה מתורתך תלמדנו, קל וחומר משן ועין.
מה שן ועין שהוא אחד מאבריו של אדם ועבד יוצא בהם לחירות, יסורין שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה וכו' (כתוב בפסוק נחפשה דרכינו):

יקרה היא מפנינים -
שנו רבותינו:

האיש קודם לאשה להחיות ולהשיב אבדה,
אשה קודמת לאיש, לכסותה ולהוציאה מבית השבי.
בזמן ששניהם עומדים לקלקלה, האיש קודם לאשה לכל דבריו.
כהן קודם ללוי,
לוי קודם לישראל,
וישראל לממזר,
וממזר לנתין,
ונתין לגר,
וגר לעבד משוחרר.

אימתי?
בזמן שכלם שוים אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ תלמיד חכם קודם.

אמר מר:
כהן קודם ללוי, שנאמר: ובני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים.
לוי לישראל: בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי.
ישראל קודם לממזר, שזה מיוחס וזה אינו מיוחס.
ממזר קודם לנתין, זה בא מטפה כשרה וזה בא מטפה פסולה.
נתין קודם לגר, זה גדל עמנו בקדושה וזה לא גדל עמנו בקדושה.
גר קודם לעבד משוחרר, זה לא היה בכלל ארור וזה היה בכלל ארור.

ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ -
מנא לן?
אמר ר' אחא בר חנינא:
דאמר קרא: יקרה היא מפנינים - מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים וכו' (כתוב בשמואל ברמז צ"ו ובישעי' ברמז תר"ז).

וכל חפציך לא ישוו בה -
כתוב אחד אומר: וכל חפציך לא ישוו בה.
וכתוב אחד אומר: וכל חפצים לא ישוו בה?!
חפציך - אלו אבנים טובות ומרגליות.
חפצים - אלו דברי תורה, דכתיב: כי באלה חפצתי נאם ה'.
כל מצותיה של תורה אינן שוות לדבר אחד מן התורה.

היינו דתנן:

תלמוד תורה כנגד כולם.

ארטבן שלח לרבינו הקדוש חד מרגליתא אטימטון.
א"ל: שלח לי מילא דטבא כוותיה, שלח ליה חדא מזוזה.
א"ל: מה אנא שלחית לך מילתא דלית לה טימי, ואת שלח לי מילתא דשויא חד פולר?
א"ל: חפצי וחפציך לא ישוו בה.
ולא עוד אלא דאת שלחת לי מילתא דאנא צריך מינטר ליה ואנא שלחית לך מילתא דהיא מנטרא לך, דכתיב: בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך.

ארך ימים בימינה -
א"ר יצחק:
הרוצה שיחכים ידרים, ושיעשיר יצפין, וסימן: שלחן בצפון ומנורה בדרום.

ר' יהושע בן לוי אמר:
לעולם ידרים שחכמתו מעשירתו, שנאמר: ארך ימים בימינה בשמאולה עושר וכבוד.

להנחיל אוהבי יש -
(כתוב ברמז תרכ"ט וברמז תש"ו).

ארך ימים בימינה -
למיימינים בה וכל שכן עושר וכבוד ולמשמאילים בה עושר כבוד איכא אריכות ימים ליכא. התורה אמרה לפני הקב"ה: כתיב: בשמאלה עושר וכבוד.

מפני מה בני עניים?
והקב"ה משיבה להנחיל אוהבי יש.

למה הם עניים בעוה"ז?
כדי שלא יעסקו בדברים אחרים וישכחו התורה, דכתיב: כי העושק יהולל חכם.

דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום -
בקש הקב"ה ליתן תורה בשעה שיצאו ישראל ממצרים והיו חולקים זה על זה, שנאמר: ויסעו מסכות ויחנו באתם - שהיו נוסעים במריבה וחונים במריבה, כשבאו ברפידים הושוו כולם ונעשו אגודה אחת, שנאמר: ויחן שם ישראל.
ויחנו אין כתיב כאן, אמר הקב"ה: התורה כלה שלום ולמי אני נותנה?
לאומה שאוהבת שלום, הוי: וכל נתיבותיה שלום.

שנו רבותינו:
וענף עץ עבות - עץ שענפיו חופין את עצו, הוי אומר זה הדס.
ואימא הירדוף?
אמר אביי:
כתיב: דרכיה דרכי נועם.

רבא אמר מהכא:
והאמת והשלום אהבו.

א"ל רבינא לרב אשי:
ממאי דהאי כפות תמרים לולב אימא כופרא,

אמר אביי:
דרכיה דרכי נועם.

עץ חיים היא למחזיקים בה -
(כתוב ברמז שס"ז וברמז תפ"ח וברמז תר"ע).

תניא, היה רבי בנאה אומר:
כל העוסק בתורה לשמה נעשית לו סם חיים, שנאמר: עץ חיים היא למחזיקים בה.
ואומר: רפאות תהי לשרך.
ואומר: כי מוצאי מצא חיים.
וכל העוסק בתורה שלא לשמה - תורה נעשית לו סם המות, שנאמר: יערוף כמטר לקחי, ואין עריפה אלא הריגה, שנאמר: וערפו שם את העגלה.

אמר ר' נחמן בר יצחק:
למה נמשלו דברי תורה לעץ?
לומר לך, מה עץ קטן מדליק את הגדול, אף תלמידי חכמים קטנים מחדדין את הגדולים.

והיינו דאמר ר' חנינא:
הרבה למדתי מרבותי ומחברי יותר מהם ומתלמידי יותר מכלם.

א"ר יודן:
למה נמשלה התורה בעץ החיים?
מה עץ החיים פרוש על גן עדן, כך התורה פרושה על כל החיים ומביאתו לתחת עץ החיים.

תני:
עץ החיים מהלך ת"ק שנה וכל מי בראשית מתפלגין תחתיו.

רבי שמואל בר רב יצחק היה שותל עצמו מחבורה לחבורה, על שם: מכל מלמדי השכלתי.

דבר אחר:
עץ חיים היא למחזיקים בה -
ר' הונא בשם ר' אחא:
שלא יהו דברי תורה בעיניך כאדם שיש לו בת בוגרת והוא רוצה (לסופנה) [להשיאה] לאחד, אלא בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך.

רבי הונא בשם ר' בנימין אמר:
משל למלך שאמר לבנו: צא לפרקמטיא.
א"ל: אבא, מתירא אני מן הדרך ומן הלסטים.
מה עשה?
נטל מקלו וחקקו ונתן בו קמיע מומחה.
אמר לו: בני, יהא המקל הזה בידך ואי אתה מתירא מכל בריה.
כך אמר הקב"ה לישראל: בני, התעסקו בתורה ואין אתם מתיראים מכל בריה.
אלו נאמר: עץ חיים היא לעמלים בה לא הייתה תקומה, אלא עץ חיים היא למחזיקים בה - אלו נאמר ארור האיש אשר לא ילמד לא הייתה תקומה, אלא ארור אשר לא יקים.

ר' אחא בשם ר' תנחומא בר' חייא:
למד ולימד ושמר והיה סיפק בידו למחות ולא מיחה, להחזיק ולא החזיק - הרי זה בכלל ארור.

ר' ירמיה בשם ר' חייא בר אבא אמר:
לא לימד ולא למד ולא היה סיפק בידו להחזיק והחזיק - הרי זה בכלל ברוך.

שמעון אחי עזריה אומר משמו והלא שמעון גדול מעזריה?!
אלא ע"י שהיה עזריה יוצא לפרקמטיא ובא ונותן לתוך פיו של שמעון, לפיכך נקרא ההלכה על שמו.
ודכוותה: ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך וגו'.
והלא יששכר גדול מזבולן?!
אלא ע"י שהיה זבולן פורש לים ויוצא לפרקמטיא ובא ונותן לתוך פיו של יששכר, לפיכך נתן לו שכר בעמלו.

אמר ר' תנחום:
כל מי שהוא יוצא למלחמה, אם אינו מכוין את לבו סוף שהוא נופל בחרב, אבל שבטו של זבולן בין מכוונים בין אינם מכוונים הם יוצאים למלחמה ונוצחין, הה"ד: מזבולן יוצאי צבא עורכי מלחמה בכל כלי מלחמה חמישים אלף ולעדור בלא לב ולב.

מהו בלא לב ולב?
אלא בין שהם מכוונים בין שאינם מכוונים יוצאים למלחמה ונוצחים.

ר' הונא בשם ר' ירמיה בר אבא:
עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי מצוות אצל בעלי תורה.
מאי טעמא?
כי בצל החכמה בצל הכסף.
וכתיב: אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה.
וכתיב: עץ חיים היא למחזיקים בה.

ר' הונא אמר:
נכשל אדם בעבירה שהוא חייב בה מיתה בידי שמים מה יעשה ויחיה?
יתעסק בתורה, אם היה רגיל לקרות דף אחד יקרא שני דפין, לשנות פרק אחד, ישנה שני פרקים.

אם אינו יודע לקרות ולשנות מה יעשה ויחיה?
ילך ויתמנה פרנס על הצבור או גבאי של צדקה והוא נצול.

ה' בחכמה יסד ארץ -
א"ר אלעזר בשם רשב"ל:
בחכמה ברא הקב"ה את העולם:
ביום ראשון ברא את השמים מלמעלן וארץ מלמטן,
בשני ברא רקיע מלמעלן,
בשלישי יקוו המים מלמטן,
ברביעי יהי מאורות מלמעלן,
בחמישי ישרצו המים מלמטן,
נשתייר יום ששי, אמר הקב"ה: אם אני בורא אותו מלמעלן, הארץ מתרגזת ואם מלמטן השמים מתרגזין.

מה עשה הקב"ה?
ברא גופו מלמטן ונשמתו מלמעלן, הוי: ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו.
בשלשה דברים הללו נבראו שמים וארץ, ובשלשה דברים הללו נעשה המשכן, דכתיב: ואמלא אותו רוח אלוהים בחכמה ובתבונה ובדעת.
ובשלשה דברים הללו נעשה בית המקדש, שנאמר: בן אשה אלמנה וגו' וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת וגו'.
ואף לעתיד לבא בשלשה דברים הללו יבנה בית המקדש, שנאמר: ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה וגו' רוח דעת,
ושלשתן עתיד הקב"ה ליתן לישראל, שנאמר: כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה - נתן לא נאמר אלא יתן.

אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב:
בעשרה דברים נברא העולם:
בחכמה,
בתבונה,
בדעת,
בכח,
בגבורה,
בגערה,
בצדק,
במשפט,
בחסד
וברחמים.

בחכמה ובתבונה, דכתיב: ה' בחכמה יסד ארץ וגו'.
בדעת, דכתיב: בדעתו תהומות נבקעו.
בכח וגבורה, דכתיב: מכין הרים בכחו נאזר בגבורה.
בגערה, דכתיב: עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו.
בצדק ומשפט, דכתיב: צדק ומשפט מכון כסאך.
בחסד וברחמים, דכתיב: זכור רחמיך ה' וחסדיך וגו'.

אז תלך לבטח דרכך -
רבי יודן בשם ר' יונתן רבי בשם ר' חמא בר חנינא:
זה יעקב, דכתיב: וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם.

אם תשכב לא תפחד -
מעשו ומלבן.

ושכבת וערבה שנתך -
וישכב במקום ההוא.

ר' הונא אומר:
תורת אמת הייתה בפיהו - אלו דברים ששמע מרבו.
ועולה לא נמצא בשפתיו - אלו דברים שלא שמע מרבו.

ורבנן אמרין:
כי ה' יהיה בכסלך -
אלו דברים שאתה כסיל בהם.

ושמר רגלך מלכד -
ר' דוסא אמר:
מן ההוויה.

ר' לוי אמר:
מן המזיקין.

א"ר אבא:
מכיס, אם נתת מכיסך צדקה הקב"ה משמרך מן המזיקין ומן הזימיות ומן הגלגליות ומן הארנוניות.

אל תמנע טוב מבעליו -
שנו רבותינו:

השוכר את האומנין והתעו זה את זה אין להם זה ע"ז אלא תרעומות.

חזרו לא קתני אלא התעו, היכי דמי דאתעו פועלים אהדדי דא"ל בעל הבית בארבע ואזל וא"ל בשלשה, ודקאמרת סביר וקביל דאמר ליה: לית לך, אל תמנע טוב מבעליו - הרי שכלו פירותיו מן השדה ואינו מניח בני אדם ליכנס בתוך שדה, מה הבריות אומרין?
מה הנאה יש לפלוני, מה הבריות מזיקים אותו, עליו הוא אומר: מהיות טוב אל תקרי רע.
ומי כתיב קרא הכי?
אין דכתיב כי האי גוונא: אל תמנע טוב מבעליו.

אל תאמר לרעך לך ושוב -
תנו רבנן:
ממשמע שנאמר: לא תלין פעולת שכיר, איני יודע שהוא עד בקר, אלא מה תלמוד לומר עד בקר?
מלמד, שאין עוברין עליו אלא בקר ראשון בלבד, מכאן ואילך מאי?

אמר רב:
עובר משום בל תשהה.

א"ר אסי:
מאי קראה?
אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך.

אל תחרוש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך -
תניא ר' אליעזר בן יעקב אומר:
אל ישא אדם אשה ודעתו לגרשה, משום שנאמר: אל תחרוש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך.

אל תקנא באיש חמס ואל תבחר בכל דרכיו-
איש חמס -
זה עשו הרשע.

איש - כמה דתימא: ויהי עשו איש יודע ציד.

חמס - כמה דתימא: מחמס אחיך יעקב.
ומה שאמר אל תקנא, לפי שהיה גלוי לפני הקב"ה, שעתידין ישראל שיהיו משועבדין תחת ארם ויהיו דחוקים ולחוצים ביניהם, ועתידין ישראל להתרעם על זאת כשם שאמר מלאכי: אמרתם שוא עבוד אלוהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וגו' ועתה אנחנו מאשרים זדים גם נבנו עושי רשעה גם בחנו אלוהים וימלטו, לפיכך אמר רוח הקודש על ידי שלמה: אל תקנא באיש חמס - אל תקנא בשלום עשו הרשע.

ואל תבחר בכל דרכיו -
שלא תעשו כמעשיו.
למה?
הביטו לאחרית הדבר, שהנה היום בא שיתעב האלהים כל מי שהוא מליז במצות, הדא הוא דכתיב: כי תועבת ה' נלוז.
וכן הוא אומר: איש דמים ומרמה יתעב ה'.
אבל מי שמישר ארחותיו לפניו הוא יהיה מאנשי סודו, הה"ד: ואת ישרים סודו.
וכן הוא אומר: כעת יאמר ליעקב וגו'.
ואומר: סוד ה' ליראיו וגו'.
ואומר: ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלוהים לאשר לא עבדו.

מארת ה' בבית רשע -
זה עשו, כמה דתימא: רששנו ונשוב ונבנה חרבות כה אמר ה' צבאות המה יבנו ואני אהרוס וקראו להם גבול רשעה והעם אשר זעם ה' עד עולם.

ונוה צדיקים יברך -
אלו ישראל שכתוב בהם: ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ.
ועיניכם תראינה ואתם תאמרו יגדל ה' וגו'.

אם ללצים -
אלו ארמיים שנקראו לצים, שנאמר: זד יהיר לץ שמו והם נקראו זדים, כמה דתימא: אנחנו מאשרים זדים.

ומנין שבארמים הכתוב מדבר?
שכן כתוב: גם נבנו עושי רשעה - אלו ארמיים, כמה דתימא: וקראו להם גבול רשעה.
והם מתלוצצים בכל יום על ישראל.

הוא יליץ -
שעתיד הקב"ה למדוד להם כמדתם, כמה דתימא: כאשר עשית כן יעשה לך גמולך ישוב בראשך.

ולענוים יתן חן -
אלו ישראל, שהם עניים ביניהם ומהלכים בענוה בתוכם וסובלים עולם עליהם, כדי לקדש שמו של הקב"ה, שעתיד הקב"ה לחון עליהם לעשות דין בהם, כמה דתימא: ולכן יחכה ה' לחננכם. ואומר: ויספו ענוים בה' שמחה.
ואומר: כי עם בציון ישב בירושלים בכו לא תבכה.

כבוד חכמים ינחלו -
אלו ישראל שהם נקראו חכמים בעת שהן עושין את התורה ואת המצות, שנאמר: ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם וגו'.
ולפי שישראל משמרים את התורה ביניהם, עתיד הקב"ה להנחילם כסא כבוד, כמה דתימא: וכסא כבוד ינחילם - שעתיד הקב"ה להחזיר לישראל המלכות, כמה דתימא: ומלכותא ושלטנא ורבותא די מלכות תחות כל שמיא וגו'.

וכסילים מרים קלון -
אלו ארמים, כמה דתימא: והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו.
ואומר: האין עוד חכמה בתימן אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם.

מהו מרים קלון?
שהם ירימו בחלקם קלון שסופם ילכו לאש, ואין קלון אלא שרפה, כמה דתימא: אשר קלם מלך בבל באש.
ואומר: אביב קלוי באש.
וכן הוא אומר: ובית יוסף להבה וגו'.
ואומר: חזה הוית עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקדת אשא וגו' הוי: וכסילים מרים קלון.

דבר אחר:
אל תקנא באיש חמס -
מדבר בנואף בעת שהוא שוכב עם אשת חברו והיא מתעברת, ממון הוא גוזל מבני בעל האשה ונותן לממזר, לפי שבעלה חושב בו שהוא בנו ואינו בנו ומנחילו עם בניו, ועל דבר זה נקרא הנואף איש חמס.

מהו אל תקנא?
שכל מי שרואה לנואף שהוא עושה תאות לבו עם אשת חברו והיא מאכילתו ומשקתו, אל יקנא בשלותו ואל יבחר בכל דרכיו.
למה?
כי הנואף נקרא תועבה: שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו וגו' ומשלח מדנים בין אחים היא מן התועבות, זה הנואף שמשלח מדנים בין איש לאשתו, כמה דתימא: ועבר עליו רוח קנאה וגו' לכך נאמר: כי תועבת ה' נלוז - זה הנואף, שכתוב בו: ונלוזים במעגלותם.

ואת ישרים סודו -
זה שרואה מעשיו ונוזר עצמו מן היין, כדי לישר ארחותיו, כמה דתימא: המישרים ארחותם. מהו סודו?
שהקב"ה מלמדו היאך ינצל ממנה, כמה דתימא: בדרך חכמה הוריתיך.

היין עולה חשבונו ע'.
והסוד ע'.
הוא נוזר עצמו מן היין העולה מנינו ע' - זוכה לסוד החכמה שהוא עולה ע'.
נכנס יין - יצא סוד.
יצא יין - נכנס סוד, הוי: ואת ישרים סודו.

מארת ה' בבית רשע -
זה הנואף.
מה היא המארה?
שמים המרים המאררים בודקין אותו, כשם שבודקין אותה, הוי: מארת ה' כמה דתימא: יתן ה' אותך לאלה וגו'.

ונוה צדיקים יברך -
זה נזיר ונזירה, שאם נזרו מן היין להשמר מן העבירה זוכים לברכה, לכך סמך אחר פרשת נזיר פרשת ברכת כהנים, שהוא זוכה לקבל הברכות של ברכת כהנים, הוי: ונוה צדיקים יברך, כמה דתימא: יברכך ה' וישמרך.

אם ללצים -
זה הנואף הטועה ביין שנקרא לץ, כמה דתימא: לץ היין הומה שכר וגו'.

הוא יליץ -
שהכל מתלוצצים על הנואף, שהוא לאלה ולשבועה לבחירי.

ולענוים יתן חן -
אלו הנזירים שתופשים ענוה בעצמן, שנוזרים מן היין ומגדלין פרע, כדי לענות עצמן ולהשמר מן העבירה, הקב"ה נותן להם חן, כמו שכתוב בברכת כהנים: ויחנך.

כבוד חכמים ינחלו -
לפי שהיו הנזירים יראים מן החטא נקראו חכמים, כמה דתימא: ראשית חכמה יראת ה'. ואומר: הן יראת ה' היא חכמה, נוחלים כבוד, שהקב"ה נושא פניו אליהם ומשיא להם שלום, שבעת שאדם יושב בשלום בביתו, הוא כבודו.
וכן הוא אומר: הכבד ושב בביתך, שכן כתוב אחר פרשת נזיר ברכת כהנים, שכתוב בה: וישם לך שלום.

וכסילים מרים קלון -
אלו נואף ונואפת והם נקראו כסילים.
נואף מנין?
מי פתי יסור הנה.
נואפת, דכתיב: אשת כסילות הומיה.

מרים קלון -
ופרע את ראש האשה.
ואומר: וצבתה בטנה וגו'
יש לך קלון יותר מזה?
הוי: מרים קלון, לכך נאמר פרשת ברכת כוהנים אחר פרשת נזיר, שכל מי שנוזר עצמו מן היין לשם שמים - זוכה לכל הברכות האמורות בברכת כהנים.

ואת ישרים סודו וכו' -
(כתוב ברמז תקמ"א):

מארת ה' בבית רשע -
א"ר יוחנן:
זה פקח בן רמליהו, שהיה אוכל ארבעים סאה גוזלות בקנוח סעודה.

ונוה צדיקים יברך -
זה חזקיהו, שהיה אוכל ליטרא בשר בסעודה.

אם ללצים הוא יליץ -
א"ר שמעון בן לקיש:
בא ליטמא פותחין לו בא ליטהר מסייעין אותו.

תנא ר' ישמעאל אומר:
משל לאדם שהיה מוכר נפט ואפרסמון, בא למדוד נפט אומר לו: מדוד לעצמך!
בא למדוד אפרסמון, אומר לו: המתן עד שאמדוד כדי שנתבסם אני ואתה.

א"ר אלעזר:
מן התורה מן הנביאים מן הכתובים, בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו.
מן התורה, דכתיב: לא תלך עמהם
וכתיב: קום לך אתם.
מן הנביאים, דכתיב: אני ה' מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך.
מן הכתובים, דכתיב: אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן.

אם ללצים הוא יליץ -
זה דור הפלגה, דכתיב: וימצאו בקעה.

רבי ירמיה א"ר שמואל בר רב יצחק בעי:
צדקה תצור תם דרך ורשעה תסלף חטאת, חטאים תרדף רעה ואת צדיקים ישלם טוב.

אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן -
רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחשך ידמו.
וסייגין סייגא ותרעין תרעא?

כבוד חכמים ינחלו -
זה נח ובניו,

וכסילים מרים קלון -
זה דור המבול.

דבר אחר:
כבוד חכמים ינחלו -
זה שם.

וכסילים מרים קלון -
זה חם.

דבר אחר:
כבוד חכמים ינחלו -
זה אברהם.

וכסילים מרים קלון -
אלו המלכים.

דבר אחר:
כבוד חכמים ינחלו -
זה יצחק.

וכסילים מרים קלון -
אלו אנשי גרר.

דבר אחר:
כבוד חכמים ינחלו -
זה יעקב.

וכסילים מרים קלון -
זה עשו.

דבר אחר:
כבוד חכמים ינחלו -
זה משה ואהרן.

וכסילים מרים קלון -
אלו דתן ואבירם שהותירו את המן, דכתיב: וירם תולעים.
מלמד, שהיו תולעים יוצאים מתוך אהליהם.

דבר אחר:
כבוד חכמים ינחלו -
אלו אהרן ובניו שנתבססה הכהונה בידם, שנאמר: וזה הדבר אשר תעשה להם וגו',
וכסילים מרים קלון -
זה קרח ועדתו.

דבר אחר:
כבוד חכמים ינחלו -
זה יהושע.

וכסילים מרים קלון -
אלו שלשים ואחד מלכים.

דבר אחר:
כבוד חכמים ינחלו -
זה דוד.

וכסילים מרים קלון -
גלית.

דבר אחר:
כבוד חכמים ינחלו -
אלו ישראל.

וכסילים מרים קלון -
אלו עובדי אלילים.

ואימתי נחלו ישראל את הכבוד?
כשקבלו את התורה.

א"ר יוחנן:
ששים רבוא של מלאכי השרת ירדו עם הקב"ה לסיני והיו נותנין עטרות בראש כל אחד ואחד מישראל.

וא"ר אבא בר כהנא:
כשעמדו ואמרו: נעשה ונשמע - מיד חבבן הקב"ה ושלח לכל אחד ואחד שני מלאכים, אחד חוגרו כלי זיינו ואחד נותן עטרה בראשו.

א"ר סימון:
פורפוראות הלבישם, שנאמר: ואלבישך רקמה.

ר' שמעון בן יוחאי אומר:
כלי זיין נתן להם ושם המפורש חקוק עליו, הוי: כבוד חכמים ינחלו - אלו ישראל.

וכסילים מרים קלון -
אלו עובדי אלילים הקב"ה עושה להם קלון שלא קבלו את התורה.

דבר אחר:
כבוד חכמים ינחלו -
אלו דוד ושלמה.

וכסילים מרים קלון -
אלו עובדי אלילים שהחריבו מעשה ידיהם, הקב"ה עושה להם קלון.

א"ר נחמן:
ראה מה כתיב?
ה' בעיר צלמם תבזה
למה בעיר?
המשל אומר: במקום שהליסטים מקפח שם הוא נתלה, לפיכך בעיר.

דבר אחר:
כבוד חכמים ינחלו -
אלו תלמידי חכמים.

א"ר שמעון בן פזי:
קרא מראש ספר דברי הימים: אדם שת אנוש עד ויהי יעבץ ואין אתה מוצא שם כבוד, וכשבא ליעבץ כתיב: ויהי יעבץ נכבד מאחיו לפי שעסק בתורה, הוי: כבוד חכמים ינחלו.