בני לחכמתי הקשיבה -
לדברי תורה בשעה שאתה לומדן.

לתבונתי הט אזנך -
בשעה שאתה (עושן) [שומען].

לשמור מזמה וגו' -
אם למדת על מנת לשמור, ואם שמעת על מנת לנצור.

כי נופת תטופנה שפתי זרה -
בני, הזהר מאשה זונה שלא תטעה אותך בדבר שפתים ושלא תשטה אותך אחר קולה.
למה?
ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות.
א"ל: בני, מה החרב אוכלת משני צדיה, כך היא מאבדת חייו של אדם מחיי העולם הזה ומחיי העולם הבא.

מה כתיב אחריו?
רגליה יורדות מות - שמורידה האדם לעמקה של מות, וזהו יסורין רעים.

שאול צעדיה יתמוכו -
אע"פ שנדון ביסורים בעולם הזה, אינו ניצול מדינה של גיהינום.

אורח חיים פן תפלס -
וכתיב: פלס מעגל?!
כאן במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים, כאן במצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים (כתוב ביהושע ברמז ל"א).

דבר אחר:
אורח חיים פן תפלס -
אמר רבי אבא בר כהנא:
שלא תהא יושב ומשקל מצותיה של תורה ורואה איזו מצווה שכרה מרובה ועושה אותה,
למה?
נעו מעגלותיה - של תורה מטולטלין אינון שבילי דאורייתא.

תני ר' חייא:
משל למלך שהיה לו פרדס והכניס בו פועלים ולא גלה להם שכר נטיעותיו של פרדס, שאילו גלה להם היו רואים איזו נטיעה שכרה מרובה ונוטעים אותה ונמצאת מלאכת הפרדס מקצתה בטלה ומקצתה קיימת.
כך אילו גלה שכר מצוות נמצאת תורה מקצתה בטלה ומקצתה קיימת.

אמר ר' אחא בשם רבי אבא:
טלטל הקב"ה שכר עושי מצוות בעוה"ז, כדי שיהו ישראל עושים אותה משלם.

תני רבי שמעון בן יוחאי:
שתי מצוות בתורה גלה הקב"ה מתן שכרן, ואלו הם: קלה שבקלות וחמורה שבחמורות, קלה שבקלות וכו', חמורה שבחמורות: כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך.

אמר רבי אבא בר כהנא:
ומה דבר שהוא פריעת חוב כך, דבר שהוא חסרון כיס וחסרון נפשות עאכ"ו.

תניא ר"ש בן יוחאי אומר:
אורח חיים פן תפלס -
זה כבוד אב ואם ושלוח הקן, וכשם ששכרן שוה כך פורענותן שוה.
מאי טעמא?
עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם - עין שהלעיגה על כבוד אב ואם ובזתה לא תקח האם על הבנים, יקרוה עורבי נחל וגו' - יבא אכזר ויקרנה.

דבר אחר:
אורח חיים פן תפלס -
בני, אל תנח אורח חיים פן תכשל אחר דרכיה של זונה.
למה?
נעו מעגלותיה לא תדע, אבל אם שמעת לדברי תורה ולאמרי פי, אינך נכשל לעולם.

ועתה בנים שמעו לי וגו' -
אלא
הרחק וגו' -
(למה)?
[פן] תתן לאחרים הודך וגו' - שגורמת היא לך להנטל הודך והוד שכינה ממך.

ושנותיך לאכזרי -
שאתה נמסר למלאך אכזרי.

פן ישבעו זרים כחך -
שעתידים מלאכים אכזרים לשבוע ממך בגיהינום.

הרחק מעליה דרכך -
זו האפיקורסות.

ואל תקרב אל פתח ביתה -
זו הרשות.

איכא דאמרי:
אל פתח ביתה -
זו זונה.

הרחק מעליה דרכך -
זו האפיקורוסות והרשות.

וכמה?
אמר ר' יצחק:
ארבע אמות.

אמרו רבותינו:
כשנתפס רבי אליעזר הגדול העלוהו לגרדום לידון.
אמר לו אותו שר: זקן שכמותך יעסוק בדברים בטלים?
אמר לו: נאמן עלי הדיין!
סבור אותו שר עליו הוא אומר והוא לא אמר אלא כנגד אביו שבשמים.
אמר: האמנתני עליך דימוס פטור אתה.
כשבא לביתו נכנסו כל תלמידיו לנחמו ולא קבל תנחומין.
אמר לו רבי עקיבא: תרשני לומר לפניך דבר אחד ממה שלמדתני.
אמר לו: אמור.
אמר: רבי, שמא דבר של אפיקורסות בא לידך והנאך ועליו נתפסת?
אמר לו: עקיבא הזכרתני, פעם אחת הייתי מהלך בשוק העליון בצפורי וכו':

שתה מים מבורך -
רבא רמי כתיב: שתה מים מבורך.
וכתיב: ונוזלים מתוך בארך.
אלא בתחלה מבורך ולבסוף מתוך בארך.

דבר אחר:
שתה מים מבורך -
רבי שמעון אומר:
ממי שלמד בעיר ואחר כך הפריש בכל מקום.
כן הוא אומר: הייתה כאניות סוחר.

רבי שמעון בן מנסיא אומר:
שתה מים ממי שבראך ואל תשתה עכורים ותמשך עם דברי האפיקורסים.

ר"ע אומר:
מה בור אינו יכול להוציא מים מאליו, אף תלמיד חכם אם לא למד תחלה אינו לומד.

ונוזלים מתוך בארך -
מה באר באים מים חיים מכל צדדיה, כך באים תלמידים ולומדים הימנו.
וכן הוא אומר: יפוצו מעינותיך חוצה.
נמשלו דברי תורה למים וכו' (כתוב בישעיה ברמז ת"פ)

דבר אחר:
שתה מים מבורך -
כשרוצה אדם ללמוד תורה, אל יאמר: אלמוד מן הרחוק ואחר כך אלמוד מן הקרוב, אלא ילמוד מן הקרוב ואח"כ ילמוד מן הרחוק.

יפוצו מעינותיך חוצה -
רבי אדא בר חנינא רמי:
כתיב: יפוצו מעינותיך חוצה ברחובות פלגי מים.
וכתיב: יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך.
אם תלמיד הגון הוא - יפוצו מעינותיך חוצה.
ואם לאו - יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך.

דבר אחר:
ואין לזרים אתך -
שלא תערב בהם דברי אחרים.
וכן הוא אומר: ודברת בם - עשם עיקר ואל תעשם טפל, שלא תהא משאך ומתנך אלא בהם, שלא תאמר: למדתי חכמת ישראל אלך ואלמד חכמת יונית וכו'.
תלמוד לומר: ללכת בהם ולא ליפטר מתוכם.

יפוצו מעינותיך חוצה -
אם תראה דור שחביבין עליו דברי תורה - יפוצו ואם לאו, יהיו לך לבדך.

יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך -
מתני לה ר' יהודה לרב יצחק בריה:
אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה, שנאמר: יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך.

א"ר שמואל בר אוניא משמיה דרב:
אשה גולם היא ואינה מחזקת טובה אלא למי שעשאה כלי, שנאמר: כי בועליך עושיך.

אמר רבי אבא:
יהי מקורך ברוך -
יהי מקראך לקבר ברוך.

דבר אחר:
יהי מקורך ברוך -
מכאן אמרו:
אשרי אדם שאשתו מעירו ותורתו מעירו ופרנסתו מעירו, עליו הכתוב אומר: יהי מקורך ברוך וגו'.

אמר ר' שמואל בר נחמני:
אשרי אדם שקנה תורתו מנעוריו, הדא הוא דכתיב: ושמח מאשת נעוריך.

אילת אהבים ויעלת חן -
אמר רשב"נ א"ר יונתן:
למה נמשלו דברי תורה לאילה?
לומר לך, מה אילה זו רחמה צר וחביבה על בעלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה, אף דברי תורה חביבין על לומדיהן כל שעה ושעה כשעה ראשונה.

ויעלת חן -
ללמדך, שמעלת חן על לומדיה.

דדיה ירווך בכל עת -
מה דד זה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב, אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהם מוצא בהם טעם.

באהבתה תשגה תמיד -
כגון: ר' אלעזר בן פדת.
אמרו עליו על רבי אלעזר בן פדת, שהיה יושב בשוק העליון בצפורי ועוסק בתורתו וסדינו מוטל בשוק התחתון של צפורי.

רבי יצחק בן אלעזר אמר:
פעם אחת בא אדם אחד ליטול ומצא נחש כרוך עליו.

דבר אחר:
מה אילה זו אבריה צפופין וכל זמן שאדם רואה אותה נראית לו כחדשה, כך יהיו דברי תורה כחדשים.

דדיה ירווך בכל עת -
שלא תאמרו אשתקד שמענו אותה, שנאמר: אל תבוז כי זקנה אמך, ואם אמרתם כך, אף אני יכול לומר לכם: למה אתם קוראים את שמע פעמים ביום, למה אתם מתפללים שלושה פעמים ביום, שמא אתם מחדשי דבר?
אם געלתם בדברי תורה, אף אני איני שומע תפלתכם, שנאמר: מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה.

ריש לקיש מהגי באורייתא סגי, הוה נפיק ליה לבר מתחומא בשבתא והוא לא ידע, לקיים מה שנאמר: באהבתה תשגח תמיד.

ר' אלעזר בן שמעון הוה מהגי באורייתא סגיין, הוה גולתיה שריעא מיניה וחכינא מזדהרא לה, א"ל תלמידיו: רבי, הא גולתך שריעא.
אמר לון: לית ההיא רשיעתא מזדהרא לה?

דבר אחר:
דדיה ירווך -
בני, מוטב לך לחבוק דדיה של תורה, שמביאה אותך לידי זכות מלחבוק חיק נכריה שמביאתך לידי חובה, ואל תאמר: אין הקב"ה רואה מה אני עושה.
תלמוד לומר: כי נכח עיני ה' דרכי איש.

מכאן אמרו חכמים:

דע מה למעלה ממך עין רואה ואזן שומעת.

עוונותיו ילכדונו את הרשע -
מה אדם פורס מצודה ולוכד דגים מן הים, כך העונות פורסים מצודה לחוטא ללכדו.
מה האשה הזאת אין נזכרין עונותיה אלא בשעת חבליה, כך אין נזכרים לאדם עונותיו אלא כשבא לחבלי שאול, לכך נאמר: ובחבלי חטאתו יתמך:

הוא ימות באין מוסר וברוב אולתו ישגה -
א"ר אמי:
לא מת דואג עד ששכח תלמודו, שנאמר: הוא ימות באין מוסר.

א"ר יוחנן:
שלשה מלאכי חבלה נזדמנו לו לדואג:
אחד ששכח תלמודו,
ואחד ששרף נשמתו,
ואחד שפזר עפרו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.

וא"ר יוחנן:
דואג ואחיתופל לא ראו זה את זה, דואג בימי שאול ואחיתופל בימי דוד.

דבר אחר:
לא רצה לשגות בדברי מוסר עכשו, וברוב אולתו ישגה.