ילקוט שמעוני, משלי פרק ז
המשך סימן תתקמ
אמור לחכמה אחותי את -
א"ר יוחנן:
אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך, אמרהו, ואם לאו אל תאמרהו (כתוב ברמז שט"ו).
אמר רב חסדא:
אין התורה נקנית אלא בסימנין, דכתיב:
הציבי לך ציונים - עשה ציונים לתורה.
רבי אלעזר אומר מהכא:
אמור לחכמה אחותי את ומודע - עשה מודיעין לחכמה.
הבא על אחותו בחלום יצפה לחכמה, שנאמר:
אמור לחכמה אחותי את.
וארא בפתאים -
אלו השבטים.
דאמר ר' לוי:
בערביא קורין לינוקא פתיא.
אבינה בבנים נער חסר לב -
זה יוסף, הוא היה אומר על אחיו לשון הרע יש חסר לב גדול מזה?!
והנה אשה לקראתו -
זו אשתו של פוטיפר.
שית זונה -
ליוסף.
ונצורת לב -
לבעלה.
הומיה היא וסוררת בוכה היא וטעיתא.
בביתה לא ישכנו רגליה פעם בחוץ פעם ברחובות ואצל כל פנה תארוב -
שאלה ואמרה:
חמיתון ליוסף?
והחזיקה בו ונשקה לו, שנאמר:
ותתפשהו בבגדו.
העזה פניה ותאמר לו -
שכבה עמי.
כי אין האיש בביתו הלך -
אמר עולא:
עמון ומאב שיבבי בישי דירושלים (כתוב בישעיה ברמז רע"ז):
כי רבים חללים הפילה -
א"ר הונא אמר רב:
זה ת"ח שלא הגיע להוראה ומורה.
ועצומים כל הרוגיה -
זה ת"ח שהגיע להוראה ואינו מורה.
ועד כמה?
עד ארבעין שנין.
איני והא רבה גופיה אורי?
בשוין.
דבר אחר:
כי רבים חללים הפילה -
זה העוסק בתורה שלא לשמה.
וכן הוא אומר:
יערוף כמטר לקחי - ואין עריפה אלא הריגה, שנאמר:
וערפו שם את העגלה.