ילקוט שמעוני, משלי                פרק ז
	
המשך סימן תתקמ
אמור לחכמה אחותי את -
א"ר יוחנן:
 
אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך, אמרהו, ואם לאו אל תאמרהו (כתוב ברמז שט"ו). 
אמר רב חסדא: 
אין התורה נקנית אלא בסימנין, דכתיב: 
הציבי לך ציונים - עשה ציונים לתורה. 
רבי אלעזר אומר מהכא: 
אמור לחכמה אחותי את ומודע - עשה מודיעין לחכמה. 
הבא על אחותו בחלום יצפה לחכמה, שנאמר: 
אמור לחכמה אחותי את. 
וארא בפתאים -
אלו השבטים. 
דאמר ר' לוי: 
בערביא קורין לינוקא פתיא. 
אבינה בבנים נער חסר לב -
זה יוסף, הוא היה אומר על אחיו לשון הרע יש חסר לב גדול מזה?! 
והנה אשה לקראתו -
זו אשתו של פוטיפר. 
שית זונה -
ליוסף. 
ונצורת לב -
לבעלה. 
הומיה היא וסוררת בוכה היא וטעיתא. 
בביתה לא ישכנו רגליה פעם בחוץ פעם ברחובות ואצל כל פנה תארוב -
שאלה ואמרה:
 חמיתון ליוסף? 
והחזיקה בו ונשקה לו, שנאמר:
 ותתפשהו בבגדו. 
העזה פניה ותאמר לו -
שכבה עמי. 
כי אין האיש בביתו הלך -
אמר עולא:
 
עמון ומאב שיבבי בישי דירושלים (כתוב בישעיה ברמז רע"ז): 
כי רבים חללים הפילה -
א"ר הונא אמר רב:
 
זה ת"ח שלא הגיע להוראה ומורה.
ועצומים כל הרוגיה -
זה ת"ח שהגיע להוראה ואינו מורה.
 
ועד כמה? 
עד ארבעין שנין.
איני והא רבה גופיה אורי? 
בשוין. 
דבר אחר: 
כי רבים חללים הפילה -
זה העוסק בתורה שלא לשמה. 
וכן הוא אומר:
 יערוף כמטר לקחי - ואין עריפה אלא הריגה, שנאמר:
 וערפו שם את העגלה.